ראשת המאפיה

פרק 4

ג'ון

אחרי כל מה שקרה אתמול עם אמה לא הייתי רגוע, הרגשתי מוזר, הרגשתי שזה לא הסוף.
"ג'ון בוא כבר, אמה תהרוג אותנו" צעק לי טיילר אחרי ששוב פעם שקעתי למחשבות.
"אני בא, אני בא, תפסיק לחפור קרציה" צעקתי לו בחזרה אחרי שלא הפסיק לשגע לי תשכל.
אמה רצתה שנבוא אליה כי יש לה משהו חשוב להגיד לנו ובגלל שלא נתנו לה לצאת מהחדר שלה בגלל הפציעה, היא עושה לנו את המוות.
"סוף סוף, כמה עוד אפשר לחכות לכם?" אמרה אמה אחרי שנכנסנו לחדרה.
"התגעגעת אלינו?" שאל אותה טיילר בשעשוע והתיישב לידה על המיטה.
"היית מת" אמרה לו אמה בחזרה בזמן שמבלגנת את שיערו.
"פגעת בליבי העדין והרך" אמר טיילר עם מבט פגוע ויד על ליבו.
אמה גילגלה עיניים ודחפה אותו לאחור.
"שב" סימנה לי ואני התיישבתי לידה.
"איפה ליאו?" שאלתי אותה כשלא ראיתי את ליאו מהבוקר.
"שלחתי אותו לבית המוגן, לאחותו" אמרה.
"למה?" שאל טיילר.
"הוא לא ראה אותה קרוב לחודש, נתתי לו ללכת לבלות איתה קצת" ענתה.
"ולי את לא נותנת ללכת לבלות?" שאל שוב פעם טיילר עם מבט פגוע.
"אני צריכה לדבר איתכם" אמרה אחרי שהתעלמה מכל מילה שיצאה לדביל הזה מהפה.
"אנחנו מקשיבים" עניתי לה מרגיש שיש משהו מעבר, שמשהו לא בסדר.
היא נעמדה והתחילה ללכת הלוך ושוב ברחבי החדר ולבסוף אמרה "מה שהיה אתמול היה רק חימום, זה לא הסוף".
ידעתי, ההרגשה שלי הייתה נכונה, תחושות הבטן שלי אף פעם לא טועות.
"מה זאת אומרת?" שאל טיילר לאחר שהתרצן למשמע הדברים.
"זה אומר שהרוסים מתכננים משהו גדול יותר, הרבה יותר גדול, מה שהיה אתמול היה רק הטעיה לדבר האמיתי שעומד לקרות" הסבירה לו.
"איך את יודעת?" שאלתי אותה, לא מבין איך היא הגיעה למסקנה הזאת.
"לא הצלחתי להירדם בלילה, הרגשתי שמה שהיה זה כלום, הצלחנו להיכנס בלי שום בעיות ויצאנו בלי שום בעיות, באמצע לא היו לנו שום הפרעות וזה הרגיש לי מוזר מאוד והגעתי למסקנה שזה לא הסוף ואפילו לא ההתחלה של המלחמה הזאתי".
"מה עושים?" שאלתי מבין על מה היא מדברת, גם לי זה הרגיש מוזר.
"קודם כל נברר עם המודיעין שזה נכון אחר כך נתחיל לפעול".
הנהנתי, הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס ושלחתי לטובי הודעה.

ג'ון: תברר עם המודיעין אם הרוסים מתכננים משהו גדול יותר. (10:38)
טובי: סבבה, עוד משהו? (10:41)
ג'ון: תגיד לסם ודי ג'יי שיכינו את הבכירים לתדרוך בשעה 1 הקאפו לא רוצה איחורים ואי משמעת. (10:43)
טובי: סגור, עליי. (10:48)

"בוצע בוס" אמרתי לאמה אחרי שחזרתי את הטלפון לכיס.
"יופי, עכשיו תפתח לי את הדלת" אמרה והצביעה על הדלת השחורה שהובילה את חדר כושר קטן שהיה לה בחדר.
"בחלומות שלך" אמרתי לה, ונפנפתי במפתחות באצבעי.
בבוקר כשאמה יצאה מחדרה טיילר ואני התגנבנו לה לחדר ונעלנו את דלת חדר הכושר, ידענו שזה המקום הראשון שהיא תלך אליו אחרי שהיא תסיים עם עבודות המאפיה, ובגלל הפציעה שלה לא רצינו שזה יחמיר מזה שהיא תתאמן, אז נעלנו את החדר.
"תביא לי את זה" היא אמרה בזמן שניסתה לקחת את המפתח מידי, למזלי אני יותר גבוה ממנה אז הרמתי את היד למעלה ככה שהיא לא מגיעה לזה.
"את פצועה ואת צריכה לנוח, לא להתאמן" אמר לה טיילר אחרי שתפס אותה והרים אותה על כתפו בזמן שניסתה לטפס עליי.
"עזבו אותי, אני צריכה להתאמן" היא צעקה כשניסתה להשתחרר מטיילר שתפס אותה ברגליה והצמיד אותה למיטה וממני שתפסתי בידה כדי שלא תוכל לזוז.
ידענו שאם שנינו לא נתפוס אותה היא תשתחרר ותוריד אותנו בשנייה על הברכיים, ותיקח את המפתחות.
"תפסיקי להתנגד, את יודעת שלא תצליחי להשתחרר משנינו ביחד" אמרתי לה כשהיא לא הפסיקה לזוז.
"שתוק" ענתה לי עם מבט כועס והרפתה, הפסיקה להשתולל.
התיישבתי לידה על המיטה והבאתי אותה אליי, מניח את ראשה על חזי.
טיילר בא מהצד השני ונשען בינינו על ביטנה.
"אני בסדר אתם יודעים, אני יכולה להתאמן רגיל" אמרה אחרי שנרגעה קצת.
"את לא, וגם אם כן היית בסדר עדיין לא היינו נותנים לך ללכת להתאמן במצב הזה, פשוט תשלימי עם גורלך ותנוחי עד שהכתף תחלים, בינתיים אני טיילר וליאו נדאג לכל העיניינים של המאפיה" אמרתי לה בזמן שליטפתי את ראשה וטיילר הנהן להסכמה בזמן שהיא שיחקה בשיערו וליטפה את פניו.
אני וטיילר מאוד התחברנו לליאו בדיוק כמו אמה, הוא היה חבר טוב ויכולנו לסמוך עליו ואפילו להפקיד את חיינו בידיו.
ידענו מה אמה מרגישה כלפיו, היא בחיים לא הייתה שמחה ופתוחה יותר מהרגע הראשון שהיא ראתה אותו, היא התאהבה בו ויכולנו לדעת את זה רק מלהביט בה.
חוץ ממני טיילר וזק אמה בחיים לא הסכימה לדבר עם אף אחד ולא הסכימה לאף אחד חוץ מאיתנו לגעת בה ולהתקרב אליה.
היא נפתחה רק בפנינו.
ורק שלושתינו ידענו על הילדות שלה, מה היא עברה ומה היא חוותה, הייתה לה ילדות שאני לא מאחל לאף אחד.
ידענו שהיא עדיין לא סיפרה לליאו על הילדות שלה וגם לא תכננו לספר לו, רצינו שהיא תספר כשהיא תרגיש בנוח להיפתח בפניו עוד יותר.
"נשאר לך עוד פחות משנתיים" אמרתי לה אחרי כמה דקות של שקט.
"אני יודעת" היא ענתה.
"את חושבת שהוא מתאים?" שאל אותה טיילר כשהרים את ראשו מביטנה.
היא שתקה ולאחר כמה רגעים היא הנהנה.
"אני חושבת שכן, אבל אני לא יודעת אם הוא ירצה" אמרה.
לפני שלוש שנים כשאמה התמנתה להיות הקאפו הזקנים לא הפסיקו לחפור לה שהיא צריכה להתחתן כדי שבעלה יקח חלק מהנטל של הקאפו וכדי להביא יורשים שיוכלו להתמנות לקאפו ברגע שאמה בעלה ואנחנו נהיה מבוגרים ולא נוכל להמשיך לקחת אחריות על המאפיה.
הם הציבו לה 5 שנים למצוא בעל ולהתחתן.
היא נשבעה שהיא תתחתן רק עם גבר שהיא תאהב באמת ולא מישהו שיכריחו אותה להתחתן איתו.
ידענו שזה יהיה קצת קשה כי אמה בחיים לא התאהבה ובחיים לא פיתחה רגשות לאף אחד.
חוץ ממני מטיילר ומזק כל מי שמכיר אותה חושב שהיא נטולת רגשות ולכן חשבו שזה בלתי אפשרי.
"מתי את מתכננת לדבר איתו על זה?" שאלתי אותה אחרי שיצאתי מהמחשבות שלי.
"בזמן הקרוב, אולי אפילו השבוע אם לא יהיה לחץ" ענתה ואני וטיילר הנהנו להסכמה.
"את מתכננת גם לספר לו על הילדות שלך?" שאל טיילר אחרי שהתלבט מעט.
היא השתתקה והאור מעיניה נעלם, יכולתי לנחש שכרגע עולים לה זכרונות מהעבר הלא כל כך טוב שלה.
"אם הוא יסכים ונתחתן, אני אספר לו אחרי החתונה" אמרה לאחר כמה דקות של שתיקה.
נישקתי את ראשה והצמדתי אותה אליי עוד יותר, מחבק אותה חזק, נותן לה הרגשה שהיא לא תעבור את זה שוב, נותן לה תחושת ביטחון, למרות שידעה להגן על עצמה מאוד טוב והייתה הקאפו של ניו יורק, היא עדיין בחורה עם רגשות וטראומות ילדות שצריכה לפעמים את החיבוק הזה.
אחרי שעה בערך שדיברנו וצחקנו, היא נרדמה.
נישקתי את ראשה והתרוממתי ממיטתה, מכסה אותה ומתקדם לכיוון הדלת, וטיילר אחריי, מנשק את ראשה ומתקדם לכיוון הדלת, יצאנו וסגרנו אחרינו את הדלת יודעים שהיא צריכה את המנוחה הזאת. הלכנו לסלון התיישבנו על הספה וחיכינו לליאו שצריך להגיע כל רגע, כדי להבהיר לו משהו מאוד מאוד חשוב.
אחרי פחות מחצי שעה ליאו הגיע והתקרב אלינו.
"מה קורה? איפה אמה?" שאל אחרי שהתיישב לידינו על הספה.
אמה ישנה בחדר שלה" טיילר ענה לו והוא הנהן, יודע גם שהיא צריכה את זה.
"אנחנו צריכים לדבר איתך על כמה דברים כל עוד זה רק שלושתינו" אמרתי לבסוף לא מבזבז זמן ומגיע ישר לעניין.
"דברו" אמר ונשען על הספה.