ראשת המאפיה

פרק 22

אמה

אני וליזי יצאנו מהבית לרכב ופתחנו בנסיעה לעבר הבית של אחת החברות של ליזי, שם נערכה המסיבה.
"אמה אני יכולה לבקש ממך משהו?" שאלה לפתע ליזי.
"כן, ברור שאת יכולה" אמרתי לה את המובן מאליו.
"כשנגיע את יכולה בבקשה לא לקחת איתך את חגורת הנשק" אמרה "אני יודעת שזה חשוב ואת לא יכולה להסתובב בלי זה אבל זאת המסיבת רווקות שלי וכל החברות שלי יהיו שם ואני לא רוצה שהן ילחצו וזה גם ממש חשוב לי שאת תהיי שם כי בכל זאת את הבחורה היחידה שיש מהצד של לוקה" המשיכה וצחקתי.
"גם ככה לא התכוונתי לסחוב את זה איתי, זה ישאר פה באוטו אבל יהיה עליי סכין למקרה חירום" אמרתי לה אחרי שנרגעתי קצת מהצחוק למרות שהיא לא הבינה למה בכלל צחקתי.
"תודה אמה, זה באמת ממש חשוב לי" הודתה לי עם חיוך גדול.
"קיבלת דווקא יפה את כל העיניין של המאפיה" אמרתי לה אחרי שהיה קצת שקט.
"בהתחלה לא ממש, אבל הבנתי שאם אני רוצה להיות עם לוקה אני חייבת לקבל את זה שהוא נמצא במאפיה ושהוא הורג ומענה אבל אני אוהבת אותו כל כך אז אני מוכנה לחיות עם זה" אמרה נרגשת.
"את ממש מאוהבת אה?!" שאלתי אותה בצחוק.
"חחחחח, אני? הסתכלת על עצמך??" אמרה לי בחזרה והסמקתי.
אבל היא לא טעתה, אני באמת מאוהבת עד מעל הראש בבן אדם הכי מושלם שקיים בעולם הזה.
"ליאו הוא בעל זהב, רק מלראות את שניכם ביחד אני יכולה לראות עד כמה אתם מאוהבים, אוהבים ודואגים אחד לשני, למרות שלפי מה שהבנתי מלוקה זה לא כזה נפוץ אצלכם במאפיה"
"נכון, בהתחלה רצו לחתן אותי לבן של אחד הזקנים במאפיה אבל התנגדתי ואז רצו לחתן אותי עם ג'ון, אבל הוא כמו אחי הגדול ואני כמו אחותו הקטנה, גדלנו ביחד, להיות איתו עכשיו בקשר זוגי זה לא היה מסתיים טוב אבל אז פגשתי את ליאו והניצוצות בעיניים שלי זרחו" אמרתי באושר.
"כמה זמן אתם כבר ביחד?" שאלה ליזי.
"אנחנו ביחד משהו כמו 7 חודשים בערך" עניתי לה.
"ועדיין לא דיברתם על ילד?" שאלה שוב ולא ידעתי מה לענות לה.
"יצא לנו לדבר על זה פעם אחת אבל אז חטפו אותי ובגלל כל מה שקרה באותה תקופה ליאו נזהר מאוד לא לפגוע בי או לא להחזיר אותי לאותם ימים" הסברתי לה.
למרות שליאו לא מראה לי את העובדה שהוא לא רוצה להחזיר אותי לאותם ימים אני עדיין יכולה לראות ולהרגיש את זה בהתנהגות שלו, הוא לא רוצה לדחוק בי והוא מחכה שאני אציע את זה, אבל גם יום אחר כך אם הוא היה מבקש אני הייתי נותנת לו בשמחה.
ולהפך זה היה מאוד עוזר לי ותומך בי אם הוא היה זה שהכניס את עצמו לתוכי ולא חייל רוסי.
"רק מעצם העובדה שהוא לא הלך לחפש משהי אחרת ללילה זה כבר מעיד עליו שהוא בעל מדהים" אמרה ליזי.
"הוא באמת בעל מדהים, הבעל הכי טוב שאפשר לבקש" הסכמתי איתה.
החנתי את הרכב בחנייה מתחת לבניין שבו גרה החברה של ליזי ונכנסנו למעלית.
כשהגענו לקומה ה8 המעלית נפתחה ודפקנו על דלת ביתה.
היא פתחה לנו את הדלת וכל החברות של ליזי רצו אליה וחיבקו אותה ואיחלו לה מזל טוב.
נכנסנו לבית והתיישבנו בסלון, החברה שלה הוציאה כל מיני מאכלים שונים וקופסא עם פתקים.
"אוקיי ליזי, בגלל שזאת המסיבה שלך את בוחרת מי תתחיל במשחק" אמרה בקול נרגש.
"מה עושים אבל?" שאלה אותה ליזי.
"אני אסביר, בקופסא הזאת יש מלא פתקים עם כל מיני משימות מוזרות שחובה לבצע ואת תבחרי מי תתחיל" הסבירה.
"אז אני בוחרת בג'סי" אמרה ליזי והצביעה על אחת החברות שלה.
"ליזיי, מכל ה20 בנות שיש כאן בחרת דווקא אותי" התלוננה.
"קדימה ג'סי אל תפחדי" אמרה לה החברה המארחת של ליזי שעדיין אין לי שמץ איך קוראים לה אפילו.
"טוב נו" אמרה ג'סי, ניגשה לקופסא והוציאה פתק אחד.
"תבחרי, להתחיל עם האקס או החבר הנוכחי של אחת הבנות או לנשק את האסלה" קראה את הפתק במבט שמח.
"קדימה ג'סי, מה תעשי?" שאלה אותה חברה אחרת.
"אני בחיים לא אנשק את האסלה, אז אני אנסה להתחיל עם החבר שלה" אמרה והפנתה את מבטה הערמומי ישירות אליי.
"מי אמר לך שבכלל יש לה חבר?" שאלה החברה המארחת.
"מקודם ראיתי אותה בודקת משהו בטלפון ובתמונת מסך שלה היה גבר חתיך ולוהט במיוחד" ענתה עם חיוך מאוזן לאוזן.
"ג'סי" קראה ליזי.
"מה ליזי, זאת הייתה החובה שלי אז אני בוחרת בה" אמרה במבט תמים.
"אבל הוא לא חבר שלה הוא בעלה, הם נשואים" קראה ליזי בקול.
"נו אז? חוץ מזה יהיה לו הרבה יותר כיף איתי מאשר עם המסכנה הזאת" אמרה והיא וכל הבנות צחקו חוץ מליזי ועוד מישהי.
"בנות מה נסגר איתכן??" צעקה ליזי וכמעט בכתה.
היא ידעה טוב מאוד שאני יכולה להרוג אותן בלי להתאמץ בכלל, אבל אני לא יודעת אם היא עשתה את זה כדי לתמוך בי או כדי שאני לא אהרוג אותן.
"מה את מגנה עליה ליזי, את בכלל לא מכירה אותה" צעקה חברה אחרת.
"תפסיקו כבר, אני לא מכירה כבר את ההתנהגות המגעילה הזאת שלכן" צעקה ליזי ודמעות כבר יצאו לה מהעיניים.
נשמתי עמוק, ניסיתי להרגיע את עצמי, עכשיו הבנתי שליזי בחרה להגן עליי ולא על החברות שלה.
"את לא מכירה את ההתנהגות שלנו אבל את כן מכירה אותה?" צעקה ג'סי.
"ג'סי" למ.." התחילה ליזי לומר אבל קטעתי אותה.
"הכל בסדר ליזי, אני אטפל בזה כבר" לחשתי לה והיא הסתכלה לי בעיניים והנהנה.
"מה כבר תעשי לנו? אנחנו 18 בנות על אחת" אמרה עוד חברה.
"השיא שלי זה 129 גברים, 18 בנות לא כזה מזיזות לי, אבל אל תדאגי אני לא אעשה לכן כלום, את רוצה להתחיל לנסות להתחיל עם בעלי? הנה, בבקשה" אמרתי לה והבאתי לה את הטלפון שלי אחרי שחייגתי לליאו.
כל הבנות הסתכלו עליי במבט מוזר וגם ליזי שלא הבינה למה הבאתי לה להתחיל עם ליאו.
ג'סי חייכה, לקחה את הטלפון מידי ושמה אותו על רמקול.
"כן Mon amour?" קולו של ליאו נשמע מהצד השני והקול שלו היה נשמע עייף.
"היי חתיך, קוראים לי ג'סי, ראיתי תמונה שלך במסך של הטלפון הזה והחלטתי שאתה צריך להיות שלי ולא של הפסיכופתית הזאת" אמרה בקול קטן.
"מי את בכלל?" שאל ליאו.
"אני ג'סי, חברה של ליזי, אנחנו כאן במסיבת רווקות שלה והיה לי חובה להתחיל איתך, אבל בסוף אני רוצה שתהיה שלי באמת" ענתה לו.
"אמה את בטוחה שזה בסדר?" שאלה אותי ליזי אל תוך האוזן בשקט.
חייכתי לה וסימנתי לה שהכל בסדר.
"אין לי מושג מי את יחתיכת יצור לא מזוהה אבל אני יודע שאף אחת בעולם לא משתווה לאישה שלי אז אני מציע לך מאוד להחזיר לה את הטלפון לפני שמשהו רע יקרה לך" ענה לה ליאו ולפי הקול שלו היה אפשר לשמוע שאין לו עצבים אליה.
"אתה לא מקשיב, נתתי לך הזדמנות לצאת איתי, בחורים אחרים היו רבים ביניהם על זה" צעקה לטלפון.
"הם בטח היו רבים בגלל שאף אחד מהם לא רוצה אותך אז הוא מכריח את השני ללכת" צחק ליאו מהצד השני של הטלפון וחייכתי.
היא נשארה עם פה פתוח ולקחתי לה את הטלפון שלי מהיד שלה.
"Merci mon amour, son visage m'a déjà rendu nerveux"
("תודה אהוב שלי, הפרצוף שלה כבר העלה לי עצבים")
אמרתי לו בצרפתית כדי שהן לא יבינו.
"Je disais juste ma vérité, ma belle, rentre à la maison si c'est ce qui se passe là-bas"
("אני רק אמרתי את האמת שלי יפה שלי, תחזרי הביתה אם זה מה שהולך שם")
ענה לי בחזרה.
"נראה מה ליזי תרצה לעשות" אמרתי לו והוא הסכים וניתקתי את השיחה.
"כנראה שלא כל הגברים נופלים לרגלייך" אמרתי לה.
היא לא ענתה לי, רק הסתכלה עליי במבט עצבני וכל החברות שלה הלכו להרגיע אותה.
"מה את רוצה לעשות?" שאלתי את ליזי שהייתה נראית ממש פגועה מהן.
"אני רוצה ללכת הביתה, אני לא רוצה שום קשר אליכן יותר" אמרה וצעקה על ה"חברות" שלה.
"מי צריך אותך בכלל?! היינו חברות שלך רק בגלל שלהורים שלך יש כסף" אמרה החברה שאירחה.
ליזי לא ענתה, רק הסתכלה עליהן במבט פגוע ודמעות התחילו לרדת לה מהעיניים.
"בואי, נלך" אמרתי ותפסתי בידה, משכתי אותה אחריי החוצה.
"אני מצטערת שככה זה יצא בסוף, כנראה שלא הייתי צריכה להגיע, אני לא כזה מסתדרת עם אנשים שאני לא מכירה" התנצלתי בפניה כשירדנו במעלית.
"לא לא, זה לא אשמתך, הייתי צריכה לשים לב שהן סתם צבועות" אמרה לי ומחקה את הדמעה שירדה לה מהעין.
חיבקתי אותה וניסתי להרגיע אותה והיא התפרקה אל תוך כתפי.
נכנסנו בחזרה לאוטו ולפני שהתחלתי בנסיעה דפיקות נשמעו על החלון.
"ליזי, אני כל כך מצטערת שככה הן עשו לך והרסו לך את המסיבה, אני מצטערת שלא הגנתי עלייך גם אבל פשוט פחדתי, ואני גם מצטערת על איך שהן התנהגו אלייך, אמנם אני לא מכירה אותך אבל את נראית בן אדם מדהים" אמרה במהירות החברה היחידה של ליזי שלא צחקה שהיינו שם.
"זה בסדר איב, אני יודעת" אמרה לה ליזי ויצאה מהאוטו לחבק אותה.
"מה את עושה עכשיו?" שאלתי את איב.
"אני אלך הביתה, אין לי מה לעשות פה, ממילא באתי רק בשביל ליזי" אמרה והתנתקה מהחיבוק של ליזי.
"אז כנראה שיש לך זמן, תעלי" אמרתי לה ושתיהן הסתכלו עליי במבט שואל.
"נעשה לליזי מסיבת רווקות אצלי" אמרתי לשתיהן והן חייכו.
"באמת?" שאלה ליזי בהתרגשות.
"כן, באמת, עכשיו תעלו לאוטו, חם בחוץ" אמרתי להן ושתיהן קפצו מיד אל תוך האוטו.
"אני רק אומרת לך לפני שאנחנו נכנסות יש שם כרגע 4 גברים לא מהעולם הזה אז תנסי לשמור על שפיותך, בסדר?" אמרה ליזי לאיב כשסיימתי להחנות את הרכב.
"אל תדאגי לי אני אסתדר" אמרה וחייכה.
"לא דואגת, אבל שניים מהם תפוסים אז תנסי את השניים האחרים" אמרה לה שוב ליזי והיא הנהנה.
יצאנו מהרכב ונעמדנו בכניסה לבית, סובבתי את המפתחות במנעול ונכנסנו לבית.
"בנים, חזרנו" קראתי לחלל הבית כשלא ראינו אותם.
נכנסנו יותר לבית אל תוך הסלון והמפתחות נפלו לי מהיד מההלם.
כל ארבעת הבנים היו מעולפים על הריצפה והסלון היה נראה כאילו סופת טורנדו פרצה אלינו לבית.
"אחת" הרמתי אצבע אחת לאוויר וקראתי בקול.
"שתיים" הרמתי אצבע שנייה.
"שלוש" אצבע שלישית.
"אר.." לפני שהספקתי לסיים כל ארבעת הבנים התייצבו מולי כולם מלוכלכים עם פופקורן תקוע בשיער.
"שאחד מכם יסביר מה קרה פה?" אמרתי להם בטון מאיים.
"ראינו סרט וזה קצת יצא משליטה" אמר טיילר וגירד את ראשו.
התקדמתי אליו והוצאתי לו פופקורן שהיה תקוע לו בשיער שכבר הציק לי בעין.
"אתם יודעים איפה הכלי נקיון והמקלחות, יש לכם שעה בדיוק להבריק את הבית ואת עצמכם, אנחנו בחצר" אמרתי להם והם הנהנו ישר ורצו לחדר הקטן עם כל הכלי נקיון ואני, ליזי ואיב יצאנו לשבת בחוץ מתחת הכוכבים.
"כשאמרת לא מהעולם הזה ציפיתי למשהו אחר" אמרה איב.
"גם אני ציפיתי למשהו אחר" אמרה ליזי ונאנחה.
"אז מה נעשה?" שאלה איב.
"מה שליזי תרצה" עניתי לה.
"מה שאני רוצה אה?! אז איך אתן עם ריכולים?" שאלה אותנו במבט תמים ואני ואיב הסתכלנו אחת על השנייה במבט מבין.
"טוב, בואו קודם נתחיל בקצת בנים ואז נעבור לנושא אחר" אמרה שוב ליזי והתיישבה יותר טוב על הספה שבחצר.
"נשמע מעולה" ענתה איב והניחה את ידיה על ברכיה.
"אמה, בתור זאתי שמכירה אותם הכי טוב, מי נראה לך יתאים לה?" ליזי שאלה אותי.
"ג'ון יותר מידי רציני לוויבים שלה אבל הוא יכול להיות החבר המושלם וטיילר יש לו אנרגיות, הוא יודע להפריד בין עבודה לחיים האישיים, לדעתי טיילר יהיה הכי טוב בשבילך" אמרתי וחשבתי קצת לפני.
איב הסמיקה ואני וליזי צחקנו.
זאת הייתה הרגשה טובה.
הרגשה שבחיים שלי לא חוויתי.
לשבת עם עוד בנות ככה לדבר על בנים היה נשמע לי כמו חלום שבחיים לא יתגשם.
תמיד דמיינתי את עצמי יושבת ככה עם עוד בנות, מדברת, מרכלת, צוחקת, זה תמיד נשאר אצלי בגדר חלום שכנראה בחיים לא יתגשם.
אבל עכשיו אני באמת חווה את החלום הזה, אני באמת חווה אותו, זה לא חלום, זה המציאות.
"אמה, אני ואת, טיילר ואיב, לשדך" ליזי לחשה לי באוזן בהתרגשות ומחאה כפיים עם חיוך גדול ואני חייכתי אליה בחזרה בהסכמה.
"מה כל כך מרגש שם?" שאלה איב בחוסר הבנה.
"סתם כלום, יש לך פה במקרה בגד ים?" ליזי שאלה את איב.
"אמממ, לא שידוע לי לפחות" אמרה והרימה ידיים אל שני הצדדים.
"אמה?" שאלה אותי.
"יש לי ארון שלם" אמרתי ושתיהן קפצו ורצנו שלושתינו למעלה, לאחד החדרים.
הבנים שהיו עדיין באמצע לנקות הסתכלו עלינו מוזר והתעלמו.
הראיתי להן את ארון בגדי הים שלי וכל אחת בחרה לעצמה.
החלפנו לבגד ים וחזרנו מהר למטה.
יצאנו אל החצר ודפקנו ריצה מטורפת אל עבר הבריכה וקפצנו ישר לתוכה.
"זה היה כיף, צריך לעשות את זה שוב" אמרה ליזי וסידרה את שיערה.
"טיילר" קראתי ואחרי כמה שניות טיילר הופיע.
"אכפת לך להביא לנו קצת שתייה עם קרח?" בירשתי יפה.
"בדרך אלייך הוד רוממותך" טיילר קד ואמר.
אני וליזי הסתכלנו על איב וראינו איך היא הסתכלה עליו.
"יש להם סיכוי" ליזי לחשה לי באוזן ואני חייכתי אליה
"בלילה נשאיר אותם קצת לבד" לחשתי לה בחזרה והיא הנהנה.
אחרי כמה דקות טיילר חזר עם מגש ועליו היו שלושה כוסות של שתייה קרה עם קוביות קרח.
"תודה טיי" אמרתי לו והוא חייך וישר חזר לבפנים.
"נראה לך הוא שם לב אליה?" שאלה אותי ליזי כשאיב פתחה בשחייה אל הצד השני.
"הוא בהחלט שם לב אליה" אמרתי לה.
"יופי, זה טוב" אמרה.
אחרי שעברה השעה שהקצבתי לבנים לנקות ולהתנקות, כרכתי מסביבי מגבת ויצאתי לבדוק שהם סיימו לנקות הכל.
נכנסתי לבית ישר אל הסלון והם עמדו זקופים בשורה, הסלון היה נראה כאילו עכשיו קנינו אותו, והם היו נראים כמו בני אדם נורמליים ולא כמו חיות פרא שברחו מהג'ונגל.
"תתכופף" אמרתי לטיילר שעמד ראשון בשורה והרחתי לו את השיער, לראות שהוא באמת חפף, ככה עברתי על כל הבנים ווידאתי שהם לא פיספסו שום פינה.
"יופי, עכשיו אתם יכולים להחליף לבגד ים ולהצטרף אליי ואל הבנות בבריכה" אמרתי להם.
"אבל הרגע יצאנו מהמקלחת" אמר ג'ון.
"עכשיו" אמרתי והם ישר הלכו להחליף.
יצאתי בחזרה לבחוץ ונכנסתי לבריכה, דקה אחר כך גם הבנים הגיעו וקפצו אחד אחרי השני אל תוך הבריכה, משפריצים עלינו מים.
"עכשיו אני מבינה למה התכוונת" שמעתי את איב לוחשת לליזי והיא הסכימה איתה.
אחרי כמעט שעה שהיינו בבריכה ונהננו יצאנו להתייבש על הספות שבחצר ודיברנו.
"אז מה קרה שחזרתן כזה מוקדם?" שאל ג'ון.
סיבבתי את מבטי אל ליזי וראיתי שהחיוך ירד לה מהפנים, איב כרכה את ידה סביבה וניחמה אותה.
"ליזי, מה קרה?" שאל לוקה מהר כשראה איך חיוכה של ליזי דועך.
"אמה מה קרה לה??" לוקה הפנה את מבטו אליי בדאגה ושאל בזמן שהתיישב על ברכיו מולה.
"היינו במסיבה ואז הבנות שיחקו משחק כזה שכל אחת מוציאה פתק וכתוב לה שם חובה כלשהי שהיא צריכה לבצע" התחילה איב להסביר.
"ואז לאחת מהן יצא לנשק את האסלה או להתחיל עם החבר של אחת מהבנות שנמצאות שם" המשכתי.
"ואז היא בחרה באמה ואמרתי לה שהם נשואים ואז היא אמרה שיהיה לו יותר טוב איתה מאשר עם אמה וזה עצבן אותי אז צעקתי עליהן" ליזי המשיכה להסביר וניגבה דמעה שיצאה לה מהעין.
"ואז הן התחילו לריב איתה" איב אמרה.
"אז אמרתי לה שהכל בסדר ושאני כבר אטפל בהן, ונתתי לה לנסות להתחיל עם ליאו" אמרתי.
"כן, והוא החזיר לה כמו שצריך, המבט שהיה לה על הפרצוף, אני לא אשכח את זה" אמרה איב וקמה מהספה בחיוך.
לוקה התיישב ליד ליזי והכניס אותה אל תוך זרועותיו.
"ואז הן אמרו לי שהן היו חברות שלי כל השנים האלה רק בגלל הכסף של ההורים שלי" אמרה ליזי ודמעות יצאו מעיניה אחת אחרי השנייה.
"אני מצטער שזה מה שקרה אהבה שלי, אני מצטער שנהרסה לך המסיבת רווקות ואני מצטער שלא הייתי שם איתך" אמר לוקה, ניגב לה את הדמעות וחיבק אותה.
"אז לא חלמתי את זה" ליאו אמר מהצד וכולנו צחקנו.
ליזי נרגעה קצת ואז אמרה "כן אבל בזכות אמה ואיב המסיבת רווקות שלי נהייתה הרבה יותר טובה".
"אין בעד מה" אמרנו שתינו ביחד וצחקנו.