ראשת המאפיה

פרק 17

ליאו

"מספיק כבר" אמרתי לגור שליקק את פניי והעיר אותי.
"חחחחח הוא אוהב אותך" שמעתי את אמה אומרת מורידה אותו מהפנים שלי.
"אה כן? אז את בטח גם רוצה להרגיש את הרוק שלו על הפנים שלך" אמרתי משכתי אותה אליי השכבתי אותה על גופי והצמדתי את פניי אל שלה, מרחתי עליה את הרוק של הגור הקטן שכיסה את פניי.
"איכססס" אמרה והתרוממה ממני במהירות.
צחקתי בזמן שהיא ניגבה את פניה המכוסות ברוק של הכלב וקמתי מהמיטה, הולך לארון ושם עליי חולצה קצרה.
הלכתי אל אמה שבדיוק סירקה את שיערה.
"לא התעוררת הלילה" לקחתי מידה את המסרק ואמרתי, מסרק אני את שיערה.
"נכון, לשם שינוי לא היו לי סיוטים" אמרה.
"זאת התקדמות מצויינת" אמרתי לה בחזרה והיא הנהנה.
"אני רוצה ללכת לאולם הראשי, יש לי כמה דברים לעשות" הסתובבה אליי אחרי שסיימתי לסרק את שיערה ואמרה.
הסתכלתי בעיניה והוזזתי את הפוני שלה אל מאחורי האוזן.
נשמתי עמוק ואמרתי "בסדר, אבל את לא זזה ממני".
"אני יכולה לד.." התחילה לומר אבל קטעתי אותה.
"אני יודע שאת יכולה לדאוג לעצמך, אבל עדיין, אני רוצה שתישארי לידי ובטווח הראייה שלי" אמרתי.
היא באה לפצות את פיה ולנסות לשכנע אותי אבל לא נתתי לה.
"אם את רוצה לבוא את תהיי חייבת להישאר צמודה אליי, בסדר? גם אם נמאס לך לראות את הפרצוף שלי".
היא חשבה קצת על מה שאמרתי ואז פצתה את פיה ואמרה "קודם כל בחיים לא ימאס לי מהפרצוף המכוער שלך ודבר שני, בסדר, אני אשאר צמודה אליך".
"אוקיי, קודם כל יופי וכדאי לך מאוד לא לזוז ממני ודבר שני, את התאהבת בפרצוף המכוער שלי" עניתי לה בחזרה.
היא לא ענתה, רק הסתכלה עליי במבט חמוץ, שילבה את ידיה והוזיזה את ראשה אל הצד.
ציחקקתי מהמעשה שלה ותפסתי בסנטרה, מסובב את ראשה לכיווני, גורם לה להסתכל לי בעיניים.
היא כיווצה את גבותיה וניסתה להוזיז את ראשה לצד בחזרה אבל אחיזתי הייתה חזקה, אמנם לא כואבת אבל חזקה.
לא התאפקתי עוד ונישקתי את שפתיה העבות והרכות בעדינות.
התנתקתי ממנה אחרי כמה שניות והיא ניצמדה אליי, מחבקת אותי ומניחה את ראשה על חזי.
"אני אוהבת את הפרצוף המכוער שלך" אמרה בטון שקט.
"אני יודע" חייכתי ואמרתי, מצמיד אותה אליי עוד יותר.
"אני גם אוהב את הפרצוף היפה שלך" המשכתי והיא סיבבה את פניה אל הצד השני.
צחקתי ונישקתי את ראשה, מעביר את ידיי בשיערה.
"לכי להתארגן מהר ונצא, אני אלך להעיר את טיילר שיבוא איתנו" אמרתי והיא הלכה.
יצאתי מהחדר ולקחתי איתי את הגור הקטן שפלש לנו אל החדר ודאג להעיר אותי בבוקר.
נכנסתי בשקט אל חדרו של טיילר שהיה דבוק למיטה והתפרש על כולה.
הנחתי את הגור ליד ראשו ונתתי לו לעשות את אותו הדבר שעשה לי.
אבל זה לא בדיוק מה שקרה.
הגור נעמד על גבו החשוף של טיילר והשתין.
טיילר התעורר לאט ועדיין לא שם לב למה הכל מסביבו רטוב.
הוא הרים את ראשו והסתכל עליי "מה שפכת עליי?" אמר בקול צרוד מהשינה.
"לא שפכתי עליך כלום, לא אני לפחות" אמרתי והתאפקתי לא לצחוק.
טיילר ראה את הגור שקפץ ממיטתו ונשם עמוק, דרך האף.
"מה זה הריח הזה?" שאל והתרומם מהמיטה, מה שגרם לשתן שהיה לו על הגב להיכנס אל תוך מכנסו.
"ליאו, בבקשה תגיד לי שזה לא מה שאני חושב שזה" אמר וכמעט בכה.
"זה מה שאתה חושב שזה" אמרתי ולא הצלחתי לעצור את עצמי יותר ונקרעתי מצחוק.
"איכסססססססססס" טיילר צעק והצעקה נשמעה בכל רחבי הבית, מה שגרם לאמה להופיע בדלת.
אמה הסתכלה על טיילר שפשט את מכנסו במהירות ואז הסתכלה על המיטה הצהובה שלו ואז ראתה את הגור יוצא מהחדר וישר הבינה מה קרה.
"וואו טיילר, מקלחת על הבוקר, איזה כיף לך" צחקה ואמרה.
"מצחיק מאוד, תודה רבה לכם על התמיכה" צעק ונכנס אל השירותים שבחדרו לא טורח אפילו לסגור את הדלת.
לא עבר הרבה זמן ושמענו את ברז המקלחת נפתח ואת טיילר מקלל את כל העולם.
"ליאו תוריד לי את הסדין מהמיטה בבקשה" צעק מהמקלחת.
"אני לא נוגע בדבר הזה" אמרתי בטון נגעל.
"אמה?" ביקש מאמה.
"אוי, קוראים לי" אמרה, תפסה בידי והוציאה את שנינו מהחדר של טיילר שכבר נדף ריח חזק של פיפי.
"אתם תשלמו על זה, מפלצות" צעק ושנינו צחקנו.
ירדנו אל המטבח למטה ואמה התחילה להכין ארוחת בוקר קטנה.
אחרי כמה דקות טיילר ירד במדרגות עם סדין לבן, או יותר נכון צהוב והכניס אותו אל תוך דלי מברזל.
"תשרוף את זה רחוק מהבית שלי טיי" אמרה לו אמה שבדיוק סיימה להכין את האוכל.
הוא הוציא לה לשון ויצא מהבית, ממלמל קללות שקטות.
חיכינו לו כמה דקות עד שהוא חזר ואז התחלנו לאכול.
אמה לא הצליחה לסיים את כל הצלחת שלה, זה קורה לה כמעט כל יום והעניין הזה ממש מדאיג אותי.
היא בקושי אוכלת חצי מהצלחת ובצהריים היא גם בקושי מכניסה לגוף שלה משהו וארוחת ערב כמעט ואין לה זמן בשביל זה.
"טיי, תסיים את מה שנשאר כאן אני הולכת להביא את חגורת הנשק שלי" אמרה אמה, הביאה את הצלחת שלה לטיילר וירדה אל המרתף.
"ליאו, אני ממש מודאג מזה שהיא בקושי אוכלת" אמר לי טיילר בפרצוף עצוב ומודאג.
"אני יודע, גם אני מודאג בקשר לזה" אמרתי לו וקמתי לקחת את הצלחות שלנו אל הכיור ושטפתי אותן.
טיילר חגר על עצמו את חגורת הנשק ויצא לחכות באוטו, אחרי שסיימתי לשטוף את הצלחות חגרתי גם אני את חגורת הנשק וחיכיתי לאמה ליד דלת הבית.
חיכיתי וחיכיתי אבל היא לא באה, כמה זמן לוקח להביא חגורת נשק?
התחלתי לדאוג וכנראה שגם טיילר כי הוא נכנס אל הבית לשאול מה קורה, הבנו שמשהו קרה ורצנו מהר אל המרתף.
כשהגענו למטה חיפשנו את אמה, בחדר כושר, במטווח, במחסן ובנשקייה, אבל היא לא הייתה באף מקום.
המרתף הוא מקום סגור והדרך היחידה לצאת ממנו היא דרך המדרגות שהרגע ירדנו מהן, אז איפה אמה יכולה להיות?
"טיילר, תבדוק שוב במחסן ובנשקייה אני אבדוק במטווח ובחדר כושר" אמרתי ושנינו רצנו לשני הכיוונים.
"ליאווו" שמעתי צווחה איומה בקולו של טיילר.
לא חיכיתי לרגע ורצתי הכי מהר שיכולתי אל הכיוון ממנו הגיעה הצעקה האיומה הזאת, שרק לפיה יכולתי לדעת שמשהו לא טוב קרה.
נכנסתי מהר אל הנשקייה ורצתי אל מאחורי אחד המדפים של התחמושת.
טיילר ישב שם על ברכיו עם אמה שהייתה מעולפת בידיו.
הלכתי אל הצד השני וניסתי להעיר את אמה.
"אמה, אמה, תפתחי את העיניים, בבקשה" סטרתי לה קלות מספר פעמים אבל היא לא התעוררה.
"טיי, לך תתניע את הרכב ותתקשר לג'ון, תגיד לו שיכין את הרופא" אמרתי לטיילר והוא העביר אליי מהר את אמה ורץ בחזרה לכיוון הרכב.
"קדימה אמה, תתעוררי" הרמתי אותה בידיי וניסיתי להמשיך להעיר אותה, אך ללא הצלחה.
עליתי מהר במעלי המדרגות כשהיא בידיים שלי, יצאתי מהר מהבית והכנסתי אותה אל הרכב, נכנסתי גם והחזקתי בה בין זרועותיי.
טיילר לא חיכה לרגע והתחיל בנסיעה מטורפת אל עבר האולם הראשי.
תוך כמה דקות הגענו לשם ובחוץ כבר חיכו לנו ג'ון, שני רופאים של המאפיה ושלושה חיילים.
הכנסנו את אמה מהר אל החדר והרופאים התחילו לבדוק אותה.
אחרי רבע שעה בערך אחד הרופאים יצא אלינו ובישר את הגרוע מכל.
"אנחנו חוששים שהיא... שהיא.." התחיל.
"היא מה??" שאל ג'ון בלחץ.
"שהיא נכנסה להריון מאחד האנשים שאנסו אותה כשנחטפה" פלט במהירות מהפחד מג'ון והרכין את פניו בצער.
נכנסנו להלם.
לא ידענו מה לעשות.
הזעם בתוכי גבר והרגשתי צורך לפרוק את זה מהר אבל התאפקתי כדי לא להוציא את זה על מי שלא צריך להוציא את זה עליו.
"זה לא יכול להיות" אמר טיילר והתיישב על הרצפה.
"אתם בטוחים לגמרי או שזה רק חשש?" שאלתי כדי לוודאות.
"כרגע חשש, אנחנו צריכים לחכות שהיא תתעורר כדי לאמת את הדברים, אבל כרגע החשש שלנו שזה נכון והיא באמת בהריון" אמר הרופא.
אבן קטנה ירדה מליבי והתקווה שזה בסוף יתברר כלא נכון גברה.
ג'ון לא דיבר, הוא היה עסוק במחשבות שלו, אבל לפי הפרצוף שלו יכולתי לדעת לבד שלא כל כך כדאי לעצבן אותו עכשיו.
הרופא חזר בחזרה אל החדר והשאיר אותנו שם עומדים המומים לא מצליחים לעכל את הבשורה הזאת, לא רוצים לעכל את הבשורה הזאת ליתר דיוק.
הייתי חייב לראות את אמה, היא צריכה אותי, היא צריכה את שלושתינו, לא יכולתי לתת לה להישאר שם לבד עם הרופאים, אני צריך להיכנס אליה, עכשיו.
הלכתי אל דלת החדר והתחלתי לדפוק כשהרגשתי שהדלת נעולה.
"תפתחו לי, עכשיו" דפקתי בחוזקה על הדלת ואמרתי לשני הרופאים.
אחד מהם ניגש אל הדלת ופתח אותה קצת.
"תן לי להיכנס" אמרתי לו.
"אני לא יכול לתת לך להיכנס, אנחנו באמצע לטפל בה" אמר וניסה לסגור את הדלת אבל לא נתתי לו.
"אני לא אגיד את זה שוב" אמרתי לו והוא עדיין המשיך לנסות לסגור את הדלת.
טיילר וג'ון ניסו להזיז אותי כדי לתת לרופא לחזור לטפל בה אבל לא נתתי להם להוזיז אותי, התחלתי לחשוד שהרופאים עושים לה שם משהו לפי ההתנהגות שלהם והייתי חייב עוד יותר להיכנס.
לא התאפקתי יותר, הלכתי קצת אחורה ובעטתי בדלת בחוזקה, גורם לרופא ליפול לאחור ולדלת כמעט לעוף ממקומה.
מה שראיתי שם היה מזעזע.
אמה הייתה שם רדומה והרופא השני היה עם חצי תחת בחוץ יושב על אמה, בעוד שהרופא שלא נתן לי להיכנס היה בלי מכנס בכלל.
אמה לא נכנסה להריון מאחד האנשים שאנסו אותה כשנחטפה, הם אלה שמנסים להכניס אותה להריון.
לא חיכיתי עוד שנייה נוספת ורצתי אל תוך החדר, תפסתי בחולצתו של הרופא שהיה על אמה והעפתי אותו ממנה.
הוצאתי ממנה מהר את העירוני שהכניס לה חומרי הרדמה לגוף והלכתי לטפל ברופא המזדיין הזה.
הוא נעמד בחזרה אחרי שהעפתי אותו וישר הלכתי אליו, הבאתי לו אגרוף לפרצוף והפלתי אותו שוב.
ג'ון וטיילר טיפלו ברופא שפתח לי את הדלת וגם הוא זכה לקבל כמה פיצוצים לפרצוף, אחרי שכמעט הרגנו אותם מהמכות, עצרנו.
"טיי, תתקשר ללוקה, תגיד לו שיבוא עם שני חיילים ושיש לו כאן חבילה שמחכה לו" אמרתי וניגבתי את הדם של הרופא מהיד שלי.
טיילר יצא מחוץ לחדר וחייג ללוקה בזמן שאני וג'ון קשרנו בשבילו את הרופאים.
"הוא יגיע לפה עוד 5 דקות" אמר טיילר כשחזר לחדר והכניס את הטלפון לכיסו.
הנהנתי והלכתי לאמה וניסיתי להעיר אותה בעדינות.
"אמה, אמה, תתעוררי" ליטפתי את פניה והוזזתי את השיער שלה מהפנים שלה.
אחרי כמה שניות היא פתחה לאט את העיניים.
התיישבתי לידה על המיטה והושבתי אותה לאט, שמתי את ראשה על חזי וכרכתי את ידי השנייה סביבה.
"מה קרה?" שאלה כשלא הבינה מה קורה פה.
לא רציתי לספר לה, ידעתי שזה לא יהיה טוב בשבילה אבל היא חייבת לדעת.
"להתחיל עם החדשות הרעות או הטובות?" שאלתי אותה.
"עם הרעות" אמרה בלי היסוס, הרימה אליי את ראשה עם מבט רציני והניחה את ידה על החזה שלי.
"החדשות הרעות הן שהרופאים האלה ניסו לעשות משהו שוולד לא הצליח" אמרתי והצבעתי על שני הרופאים שישבו קשורים על הריצפה מפוצצים במכות.
"שזה?" שאלה.
"להכניס אותך להריון" אמרתי בשקט, מסרב להגיד לה את זה.
היא שתקה.
"מה החדשות הטובות?" שאלה אחרי כמה שניות.
"שהם לא הספיקו לעשות את זה" אמרתי.
"אחרי שתרגישי טוב יותר נספר לך מה בדיוק קרה, לוקה עוד כמה דקות מגיע לקחת אותם" המשכתי.
"ליאו, אני יכולה לשאול אותך משהו?" שאלה והרימה את עיניה אליי.
"ברור, הכל" אמרתי לה מהר.
"אי פעם יפסיקו לאנוס אותי או אפילו לרצות לאנוס אותי?" שאלה.
הרגשתי שמכניסים לי סכין ללב.
לא ציפיתי לשאלה הזאת ולא ידעתי איך להגיב לזה.
"אני לא יודע, אבל מה שבטוח שגם אם מישהו ירצה וינסה, אני לא אתן לו, ואם מישהו רק יעז לגעת בך אני אשבור לו עצם עצם בגוף, אני לא אתן לאף אחד לגעת בך ולעשות בך מה שהוא רוצה, אני נשבע לך"
אמרתי אחרי כמה שניות והתכוונתי לזה, אני לא אתן לאף אחד לגעת בה.
"ליאו לא יתן לאף אחד לגעת בך וגם אנחנו אמה, אנחנו נשבור כל אחד שיעז לגעת בך, שלושתינו" אמר טיילר והתיישב ליד אמה.
"את יכולה לסמוך עלינו" אמר לה ג'ון ונעמד מולה, מניח את ידו על ראשה.
"תודה, אני אוהבת את שלושתיכם מאוד" אמרה ודמעה נפלה מעיניה.
ניגבתי לה אותה ונישקתי את ראשה.
"שכחתם להגיד שגם אני אשבור לזבל שיעז לגעת בה את הפרצוף" שמענו את קולו של לוקה מבעד לדלת.
"תודה לוקה, אני אוהבת גם אותך מאוד" אמרה אמה בחיוך.
"עושים פה חיבוק משפחתי ולא קראו לי אה?!" אמר לוקה ונדחף בינינו.
צחקנו ארבעתינו וצירפנו את לוקה לחיבוק.
אחרי כמה שניות ג'ון ולוקה נעמדו והלכו אל הרופאים, שני החיילים שלוקה הביא איתו נכנסו לחדר ועזרו להם לקחת אותם למרתפים.
"בוא נלך לעזור להם" אמרתי כשראיתי שהרופאים עושים בעיות.
"לא, אל תשאירו אותי לבד, בבקשה" אמה תפסה בידי כשקמתי מהמיטה ואמרה כמעט בוכה ומתחננת.
"אני פה ואני לא הולך לשום מקום" אמרתי לה והתיישבתי בחזרה.
"אני אלך לעזור להם, תשמור עליה" אמר טיילר וליטף את ראשה של אמה.
"תודה טיי" הודיתי לו והם יצאו מהחדר עם הרופאים.
"בואי, ניקח אותך לבית" אמרתי לאמה אחרי כמה דקות שישבנו שם ודיברנו קצת.
"טוב" אמרה וקמה אחריי מהמיטה.
התחלנו ללכת לכיוון הרכב והיא כרכה את זרועותיה סביב הזרוע שלי והניחה את ראשה על כתפי.
אהבתי שהיא עושה את זה, אמנם אני לא אומר את זה אבל כל פעם שהיא עושה את זה אני מקבל פרפרים בבטן ואני מתחנן שהיא לא תעזוב.
כשהגענו לאוטו פתחתי לה את הדלת והיא נכנסה אל המושב שליד הנהג, חגרתי אותה, נתתי לה נשיקה קטנה בראש והלכתי אל מושב הנהג.
"אנחנו בדרך לבית" אמרתי לג'ון שבדיוק התקשר.
"ניפגש שם" אמרתי לסיום וניתקתי את השיחה.
"איך הולך שם?" שאלה אמה.
"הם התחילו עכשיו לחקור את אחד הרופאים, ג'ון אומר שהם מקרה קשה, לא מוכנים לפתוח את הפה ושום איום לא עובד עליהם" אמרתי את מה שג'ון אמר לי בטלפון והתחלתי בנסיעה.
תפסתי את ידה של אמה והקרבתי אותה אליי, מלטף אותה בעדינות עם האגודל שלי ומנשק אותה מדי פעם.
כשהגענו לבית שלושת הגורים הקטנים קפצו עלינו משמחה ואמה החליטה שהגיע הזמן לתת להם שמות.
"טוב, אז שני אלו יהיו אממממ... ריי וריו וזאתי תהיה רָיַה" אמרה והצביעה על שני הגורים הקטנים ואז על הגורה.
"תאמת, יופי של שמות" אמרתי לה.
היא חייכה אליי והניחה את ראשה על כתפי עד שנרדמה.