ראשת המאפיה

פרק 8

אמה

"טיילררררר תפתח עכשיו את הדלת המזדיינת הזאת" ג'ון צעק לכיוון דלת חדרו של טיילר שנעל את עצמו שם אחרי שלקח לג'ון את האקדח האהוב עליו מהנשקייה שבמרתף הבית ליד המטווח.
"תירגע, אני אשכנע אותו לפתוח" אמרתי בטון רגוע והוזזתי אותו מהדלת.
"טיילר אני נשבע לך אם תעשה לו משהו אני אשחט אותך" צעק שוב והצביע לעבר הדלת הנעולה בזמן שמשכתי אותו אחורה.
"טיילר תפתח לי בבקשה את הדלת" ביקשתי ממנו יפה.
"אבל אם אני אפתח ג'ון יהרוג אותי, אני לא רוצה למות, אני עוד צעיר" צעק לי בחזרה מהצד השני של הדלת.
"הוא לא יעשה לך כלום, סמוך עליי" אמרתי והעברתי את עיניי לג'ון שהסתכל עליי עם עיניים פעורות.
"שילך מפה, אחרי זה אני אפתח" קבע.
"טיילר, עכשיו" אזלה לי הסבלנות.
שנייה אחר כך הוא פתח קצת את הדלת והציץ עם עיניו החוצה.
באותו רגע ג'ון התקדם מהר בחזרה לדלת ולפני שהספיק להגיע לטיילר עצרתי אותו.
"תנשום בחור גדול, הוא יחזיר לך את האקדח בריא ושלם" הרגעתי אותו וליטפתי את לחיו בעדינות.
"טיי, החוצה" פקדתי עליו והוא יצא החוצה, ונעמד מאחוריי.
"האקדח" הושטתי לו את ידי והוא הביא לי את האקדח.
הבאתי את זה לג'ון שהיה כועס מאוד.
"עכשיו תשלימו" אמרתי וזזתי לצד, נותנת לטיילר להתקדם לעבר ג'ון.
הם לחצו ידיים והשלימו.
"עכשיו תסבירו לי מה קרה" ביקשתי מהם כשירדנו לסלון.
"רציתי להתאמן במטווח, ואז בדיוק לוקה התקשר אליי ובזמן שדיברתי איתו הלכתי לקחת רובה, ולא באמת הסתכלתי מה לקחתי כי הייתי שקוע בשיחה, ואז ג'ון ירד גם כי קראתי לו להתאמן איתי והוא ראה שאני עם הרובה שלו ביד, ואז הוא התחיל לרדוף אחריי בכל הבית" הסביר טיילר.
"מה לוקה רצה?" שאלתי.
"הוא אמר שדוד שלך ניסה לברוח" אמר כאילו זה משהו רגיל.
עיניי ירדו להביט בריצפה, שכחתי בכלל שדוד שלי עדיין מוחזק אצלינו.
"תתקשר ללוקה, תגיד לו שאנחנו נהיה שם עוד חצי שעה" יצאתי מהר מהמחשבות וביקשתי מטיילר.
"ג'ון תתקשר לליאו, תשאל אותו אם הוא סיים שם עם אלי ואם כן אז שיפגוש אותנו במרתפים" פקדתי והוא מיהר לעשות זאת.
המרתפים זה המקום שבוא אנחנו שמים את כל השבויים שלנו, כל מי שנכנס לשם בתור שבוי בחיים לא יצא משם בחיים.
בתוך פחות מ10 דקות כבר היינו בדרך למרתפים.
"תתקשר ללוקה" ביקשתי מג'ון שישב לידי.
אחרי 3 צלצולים לוקה ענה.
"אנחנו עוד כמה דקות מגיעים, תכין לי אותו על הכיסא".
"על החשמלי נכון?"
"יש לך בכלל ספק?".
"לא, יבוצע בוס" ענה וניתקתי את השיחה.
"איפה ליאו?" שאלתי את טיילר שבדיוק סיים לדבר איתו בטלפון.
"הוא כבר שם, מחכה לנו" ענה ואני הנהנתי והעברנו את שאר הנסיעה בשקט.
אחרי 5 דקות הגענו לאיזור חסוי של המאפיה וירדנו ישר למרתפים.
כשהגענו למטה פגשנו שם את ליאו שדיבר בטלפון עם מישהו שכנראה עיצבן אותו מאוד כי ליאו היה אדום מעצבים.
הוא התקרב אליי, נתן לי נשיקה בראש וסימן לי שהוא שנייה מסיים ומגיע אלינו.
אני טיילר וג'ון התקדמנו לבניתיים לעבר חדר העינויים.
רגע לפני שפתחנו את הדלת התחילו לעלות לי כל הזיכרונות הרעים מהילדות.
ניסיתי להדחיק אותם כמה שיותר, ונכנסנו לחדר.
"תודה לוקה" הודיתי ללוקה שנשען על הקיר בתוך החדר וטפחתי על כתפו.
"הכל בשבילך בוס" אמר עם חצי חיוך, החזרתי לו חיוך קטן והוא יצא מהחדר.
לוקה היה אחראי על כך מה שקשור לעינויים, למרתפים ולהוצאת מידע משבויים, אף אחד לא הצליח לברוח ממנו או להסתיר ממנו משהו, הוא היה הכי טוב בזה בכל המאפיה.
הוא אחד הבכירים ואחד האנשים הכי חזקים שיש לי במאפיה, הוא פיקד על כל החיילים ששמרו במרתפים.
הוא גם הבן של אחיו הקטן של זק, בן דוד של טיילר אז הוא סוג של גדל איתנו, יכולנו לסמוך עליו בעיניים עצומות בלי להסס לרגע.
"תוריד לו את הכיסוי" ביקשתי מטיילר שיוריד למזדיין את כיסוי העיניים שדאגתי שיהיה לו.
"מה קרה? התגעגעת לזין שלי ילדה?" אמר בשעשוע וחיוך שטני נפרש על פניו לאחר שמצמץ קצת וזיהה אותי.
באותה שנייה ג'ון לא היסס לרגע והכניס לו אגרוף לפרצוף.
"תשמור על הפה שלך חתיכת מזדיין" אמר לו טיילר בעצבים ותפס בפרצופו בחוזקה אחרי שהתיישב מאגרופו של ג'ון.
הוא לא התייחס אליהם והמשיך בדבריו "את היית הזיון הכי כיף שלי, גם בתור ילדה בת 4, ולפי מה שזה נראה, עכשיו את בטח זיון הרבה יותר טוב, לא תתני לדוד שלך לנסות?"
ג'ון וטיילר התקדמו אליו בחזרה והיו מוכנים לפוצץ לכלב הזה את הצורה אבל עצרתי בעדם.
"תנו לי" ביקשתי והם בלית ברירה התרחקו.
"מה כבר תעשי לי אה?? את עדיין אותה ילדה קטנה וחלשה שכל מה שהיה לה זה האח הדפוק והמת שלה" צחק.
ראיתי אדום.
הרגשתי את העצבים שלי רק עולים ומתחזקים עם כל מילה ומילה שיצאה לו מהפה.
לא הצלחתי להחזיק את עצמי במקום והתקרבתי אליו מהר.
תפסתי בצווארו בחוזקה, וחסמתי את האוויר מריאותיו.
"עוד מילה אחת שיוצאת מהפה המטונף שלך עליו אני אענה אותך כל כך הרבה ואני אגרום לך לסבול עד שאתה תתחנן שאני אהרוג אותך, ואתה תתחרט על היום בו האמא המזדיינת שלך עשתה אותך" אמרתי בעצבים שלא פסקו "הייתי ברורה?!" המשכתי והוא הנהן.
שחררתי את צווארו והתרחקתי ממנו.
"למה לעזאזל חזרת??" שאלתי בשנייה שהתרחקתי ממנו מספיק כדי לא להרוג אותו.
"התחשק לי" ענה לשאלתי בזלזול ובחן את גופי.
"תשמור על העיניים שלך לעצמך, אם אתה רוצה אותן במקום" אמר לו ג'ון באיום.
"אני רואה שהחלפת אותי ואת אבא שלך בשני זיונים אחרים, או שאת התמסרת אליהם ונהיית הזונה שלהם בעד 15 דולר לשעה בטח" צחק והרגעתי את ג'ון וטיילר שרתחו, אבל הרגעתי יותר את עצמי.
"עם גוף כמו שלך כבר בטח מאות בחורים אנסו אותך, אני לא אתפלא אם כן, תמיד ידעתי שבסוף את תהיי זונה טובה, וכשאני אצא מפה אני אקח אותך איתי ואני אזיין אותך כל כך הרבה וכל כך חזק עד שלא תוכלי לעמוד על הרגליים ותרצי להצטרף אל האח הלא יוצלח שלך לגהינום" המשיך.
הרגשתי שהגעתי לשיא העצבים, ואפילו לא.
התקדמתי אליו במהירות ותפסתי את צווארו בשנית חונקת אותו כמעט למוות.
"אמרתי לך לא לדבר עליו!!" צעקתי.
דמי רתח בתוך גופי.
פרצופו המכוער נעשה אדום מחוסר אוויר ועיניו כמעט יצאו ממקומן.
רגע לפני שאיבד את ההכרה שיחררתי אותו וצעדתי אחורה שוב, רק שהפעם נתקעתי בגוף גדול בדרכי אחורה.
סיבבתי את ראשי וראיתי את ליאו שהיה נראה כאילו הולך להתפוצץ מעצבים.
עלה לי חיוך קטן מנוכחותו.
"הוא הגיע כמה שניות לפני שג'ון אמר לזבל לשמור את העיניים לעצמו" הסביר טיילר ואני הנהנתי.
"עוד אחד?? לא הספיקו לך שניים, זונה שכמותך" צחק.
ליאו הוזיז אותי למאחוריו והוא ג'ון וטיילר התקדמו לעבר המזדיין שעזר ל"הורים" שלי למרר לי את החיים בעצבים.
לא הספקתי למצמץ והם כבר הוציאו את כל העצבים שלהם עליו.
אחרי כמה דקות שהם מכסחים אותו במכות רצח הם התרחקו אחורה ונתנו לי לסיים עם זה.
"את תישארי לבד כל החיים שלך, כולם יעזבו אותך בסוף, אף אחד בחיים לא יאהב אותך, ולנצח תישארי הזונה שאת" אמר את מילותיו האחרונות ויריתי לו כדור בין שתי העיניים.
"זה לא נכון" לחשתי אל עבר גופתו עם דמעה קטנה שזלגה מעיניי והחזרתי את הרובה אל חגורת הנשק שלי.
"תגידו ללוקה שיזרוק לכרישים את הגופה שלו" ביקשתי, מנגבת את הדמעה.
יצאתי מהחדר, הותרתי שם את ליאו ג'ון וטיילר עם הגופה ועליתי למשרד.
נכנסתי והתיישבתי על הספה, תוחבת את ראשי בין שתי ידיי.
אחרי כמה שניות שמעתי את דלת המשרד נפתחת ונסגרת מיד אחר כך.
הרגשתי את הספה שוקעת לידי והרגשתי מישהו מושך אותי אליו, מחבק אותי.
לא טרחתי להרים את ראשי לבדוק מי זה, ידעתי שזה הוא, הרגשתי שזה הוא.
הייתי צריכה את המגע שלו, הייתי צריכה אותו, את הבחור שכבש את ליבי, את הבחור שהתאהבתי בו בשנייה שראיתי אותו, את הבחור שקיבל אותי כמו שאני ועם כל הפאקים שלי, את הבחור שהפך לכל עולמי, את בעלי, את ליאו.
"אני אוהב אותך" לחש אל תוך אוזני.
"אני אוהבת אותך יותר" הרמתי את ראשי אליו ולחשתי לו בחזרה.
הוא נישק את שפתיי נשיקה קצרה והניח את ראשי על כתפו, מצמיד אותי אליו ומחבק אותי, נותן לי תחושת ביטחון.
אחרי כמה דקות שישבנו מחובקים על הספה הטלפון שלו צילצל, מתריע על הודעה שנשלחה אליו.
הוא הסתכל כמה שניות על ההודעה שנשלחה אליו ואז אמר "זה ג'ון, הם מחכים ליד הרכב".
"תגיד להם שיסעו, שלא יחכו לי, אני צריכה לטפל פה בכמה דברים".
הוא הנהן וכתב לג'ון בהודעה את מה שאמרתי ושלח לו.
"הוא מבקש שתעשי את זה מהר ותחזרי הביתה, את צריכה לנוח".
"אני אשתדל".
"יש לך חצי שעה" קבע.
חייכתי אליו חיוך קטן, נישקתי את לחיו ונעמדתי, התחלתי לטפל בכמה דברים קטנים שקשורים למאפיה ואחרי קצת פחות מחצי שעה סיימתי.
"בוא, אפשר ללכת" אמרתי לליאו שבזמן הזה נשכב על הריצפה ועשה שכיבות סמיכה.
הוא נעמד, לקח את מפתחות רכבו מהשולחן, תפס בידי והחל להתקדם לכיוון החניון.
את ידי השנייה כרכתי סביב זרועו והנחתי עליה את ראשי.
הגענו לרכבו והוא פתח לי את דלת הרכב, עזר לי לשבת וחגר אותי, משאיר לי נשיקה על הראש ונכנס גם הוא לרכב.
ביד אחת הוא תפס בהגה וביד השנייה הוא תפס בידי וליטף אותה עם אגודלו.
מרים את ידי מדי פעם לפיו ומנשק אותה.
"עם מי דיברת שהיית כל כך עצבני?" שאלתי כשנזכרתי באותו הרגע.
"העורך דין שההורים שלי השכירו" אמר עם מבט אטום "הם רוצים לקחת אליהם את אלי" המשיך.
"אנחנו לא ניתן להם לקחת אותה" אמרתי והנחתי על ידו את ידי השנייה.
הוא הנהן וחייך אליי חצי חיוך מנשק את ידי שוב.
"מה הייתי עושה בלעדייך, אה??" אמר בשעשוע וצחק.
"ככל הנראה כלום" התגרתי.
הוא צחק והמשיך ללטף את ידי עם אגודלו.
אחרי כמה דקות של נסיעה הרגשתי הרגשה מוכרת ולא נעימה בכלל בבטן.
"פאק שכחתי מזה לגמרי" אמרתי והנחתי את ידי על מצחי.
"מה קרה?" שאל עם עין אחת עליי ועין אחת על הכביש.
"או או, תיסע מהר!!" כמעט וצעקתי כשהרגשתי שהדם מתחיל לרדת.
הוא לחץ חזק יותר על דוושת הגז ותוך פחות מ7 דקות הגענו לבית.
בשנייה שהוא החנה את הרכב פתחתי במהירות את הדלת ודפקתי ריצה מהירה לחדר משאירה אותו שם בלי שום תשובה, נכנסתי במהירות לבית, רואה בזוית עיני אל טיילר וג'ון יושבים בסלון ומסתכלים עליי בהלם נעלמת תוך שניות.
אחרי שהתנקיתי מהדם, שמתי טמפון לקחתי כדור לכאבים והחלפתי בגדים ירדתי למטה והצטרפתי לבנים שישבו על הספה.
"עכשיו את מוכנה להסביר מה קרה??" שאל ליאו, מצפה לתשובה כבר מהנסיעה.
"מחזור" עניתי.
"זה מסביר למה את ככה" עקץ טיילר.
"מה זאת אומרת ככה?" שאלתי.
"ככה" ענה עם חיוך מתגרה.
"איך ככה?" שאלתי שוב.
"ככה" ענה.
"איך ככה??" שאלתי הפעם בעצבים.
"בדיוק" ענה וציחקק עם עצמו.
"אידיוט" החזרתי לו וגלגלתי עיניים.
"מה אמרת? לא שמעתי" הצביע על אוזנו וקירב אותה אליי.
*"Vete al infierno idiota"
עניתי לו הפעם בספרדית.
"הייי את יודעת שאני לא יודע ספרדית, זה לא הוגן" רטן.
"בדיוק" החזרתי לו באותו מטבע.
הוא גלגל לי עיניים וסיבב את ראשו כאילו נפגע.
ציחקקתי והתיישבתי בין ליאו לג'ון ממול טיילר והיה נראה כאילו הם מסתירים ממני משהו מרוב המבטים שהם נתנו אחד לשני.
"מה הולך פה?" שאלתי אחרי שהם לא הפסיקו.
"כלום, למה?" ענה ג'ון כאילו לא מבין.
"אני רואה את המבטים" אמרתי.
"איזה מבטים? אין שום מבטים, על מה את מדברת?" שאל טיילר באותה נימה ששאל ג'ון.
"מה עשיתם?" שאלתי כשכבר היה ברור שהם מסתירים משהו.
"לא עשינו כלום" הפעם היה תורו של ליאו.
שלחתי להם מבט שאומר 'יש לכם בדיוק שנייה להגיד לי מה הולך פה' והם המשיכו להעביר ביניהם מבטים ולבסוף נעמדו והתחילו להתקדם לכיוון חניון הבית.
קמתי גם והתחלתי ללכת אחריהם.
רגע לפני שהגענו לחניון ליאו עצר אותי "אל תכעסי, זה לא טוב לך עכשיו" תפס בזרועותיי ואמר.
"לא מבטיחה כלום" אמרתי והוזזתי אותו לצד, מגלה שריטה ענקית על הג'יפ שלי.
פערתי עיניים למראה שנגלה לפניי וניסיתי לרסן את כעסי.
"לפני שתהרגי אותנו, תני לנו להסביר מה קרה" טיילר אמר וניסה להרגיע אותי.
"אז ככה, כשאני וטיילר נסענו בצהריים כשנשארת במתחם, טיילר התעקש לנהוג ולא נתתי לו וכל הנסיעה הוא שיגע לי את השכל על זה והתעצבנתי עליו ואז איבדתי שליטה על ההגה וסטינו מהכביש וכמעט נכנסנו ברכב אחר אז מהר זזתי לצד והיה שם קורה מברזל ששרטה את כל הצד, סליחה" הסביר ג'ון וטיילר עמד מאחוריו ולא הפסיק להנהן.
הסדרתי את נשימתי, הג'יפ השחור והיפה שלי, הרוס.
"יש לכם עד מחר בצהריים לתקן את זה, כדאי לכם מאוד להזדרז, ועד שאתם לא מסיימים אני לא מכינה לכם לאכול" איימתי עליהם בטון קר וחסר רגשות, כמו שאני מדברת לכל מי שהוא לא הם וליאו.
הם הנהנו מהר והצדיעו ויכולתי לראות מזווית עיניי את ליאו מתפוצץ מצחוק בשקט.
"בוא, הם צריכים לעבוד" הסתובבתי ותפסתי בידו של ליאו, מושכת אותו אחריי בחזרה אל תוך הבית וישר אל החדר.
"לא ידעתי שאת מדברת ספרדית" אמר כשנשען על הקיר.
"זאת לא השפה היחידה שאני עוד יודעת" נעמדתי מולו והנחתי את ידיי על חזו.
"אה, באמת?" החזיר והניח את ידיו על מותניי, מצמיד אותי אליו.
"כן, באמת" אמרתי ונישקתי את שפתיו.
הוא סיבב אותנו ככה שאני הייתי צמודה לקיר, החדיר את לשונו אל תוך פי וחקר כל פינה ופינה באריכות.
כרכתי את זרועותיי סביב צווארו מצמידה את ראשו עוד יותר אליי, תופסת בשערו.
"אנחנו צריכים להפסיק לפני שזה ידרדר" אמרתי כשעבר לנשק את צווארי.
"למה?" שאל בזמן שנשך בעדינות את שפתי התחתונה.
"אני במחזור, שכחת?" אמרתי והוא בשנייה התנתק ממני.
"דווקא עכשיו היית חייבת לקבל?" שאל בטון פגוע וציחקקתי.
"תתאפק שבוע" לחשתי לו בזמן שמשכתי את ראשו בחזרה אליי והוא טרף את שפתיי.
"את חייבת לי" אמר והניח לי נשיקה קצרה על השפתיים לפני שהלך להתקלח.
הכנתי לי בגדים לאחרי המקלחת ויצאתי למרפסת לבדוק מה קורה עם ג'ון וטיילר אבל לא ראיתי אותם.
התיישבתי על הכורסא שבמרפסת ונפלתי למחשבות.
"היי, על מה את חושבת?" שמעתי אותו שואל ויצאתי מהמחשבות.
"כל מיני" עניתי.
"כמו מה?" שאל והתיישב מולי על ברכיו, מניח את ידיו על ברכיי ועליהן את ראשו.
"על כל מה שקרה היום, עליך, על טום, על ג'ון וטיילר, על המאפיה, על העבר שלי, על העתיד שלנו ועל עוד כל מיני דברים" פירטתי בזמן שליטפתי את ראשו.
"מה חשבת עליי?" שאל בסקרנות.
"זה סוד" לחשתי ונעמדתי.
"תגלי לי" תפס בידי וביקש עם פרצוף מתחנן.
"אני אחשוב על זה בזמן שאני אתקלח ולבנתיים תחכה לי במיטה" אמרתי, הנחתי לו נשיקה קצרה על השפתיים והלכתי לקחת את הבגדים שהכנתי ונכנסתי להתקלח.
נכנסתי לשירותים והנחתי את הבגדים על השיש.
נעמדתי מול המראה והבטתי בעיניי.
העיניים הירוקות והיפות שלי שכל מי שרואה אותן ישר יגיד לי 'יש לך עיניים יפות', העיניים שירשתי מלא אחר מאשר אבא שלי, האבא המקולל שלי.
שנאתי את העובדה שקיבלתי את צבע העיניים שלו עם קצת מהצבע הכחול של אמא שלי, השילוב הכי נוראי שיכולתי לקבל.
כל פעם שהייתי מביטה בעיניי דרך המראה, הייתי רואה את השטן בהתגלמותו, יורק לי בפרצוף והורס לי את החיים.
אם הייתה לי אופציה כזאת להחליף צבע עיניים, הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים.
את השיער השחור והחלק שלי קיבלתי בירושה גם משני "ההורים" שלי, מאמא את הצבע השחור ומאבא את השיער החלק.
לא היה בי שום דבר שקיבלתי בגנים שהוא רק מאחד מהם, כל דבר בי היה משניהם ביחד, להזכיר לי ששניהם ביחד הם אלו שהרסו לי את החיים, אלו שהתעללו בי, אלו שלקחו ממני את הכל, אלו שרצחו את האדם היחיד שאהב אותי באמת באותה התקופה, אלו שהיו אמורים להיות אלה ששומרים עליי ומגינים עליי. אבל אלו הם גם האנשים שתקעו לי סכין בגב מהרגע שנולדתי ורצחו את אחי ואת נישמתי.
שיט, שוב פעם שקעתי במחשבות, אני צריכה להפסיק עם זה ומהר.
שטפתי את הפנים במים קרים והתחלתי להתפשט, חושפת לעצמי את כל הצלקות הקטנות והגדולות שהיו על כל גופי, צלקות שהלוואי שיכולתי להסתיר אותם גם מעצמי, כמו שאני מסתירה מכולם.
ולרגע פתאום עברה בי המחשבה, ליאו ראה אותי ערומה, די הרבה פעמים, אבל הוא אף פעם לא שאל על הצלקות.
אולי הוא בכלל לא שם לב אליהן?
לא יכול להיות, אני צריכה לברר את זה איתו.
אולי זה בגלל שהוא נגעל מהן?
פאק, לא שוב.
ניערתי את ראשי ונכנסתי להתקלח, לא מתמהמהת יותר מידי ויוצאת אחרי כמה דקות.
מעבירה מהר את מבטי על השעון שבטלפון שלי רואה שאני כבר כמעט שעה פה.
שמתי מהר טמפון ואת התחתון ועליו את מכנס הפיג'מה הקצר השחור, לא טורחת לשים חזייה וישר את גופיית הבטן השחורה הקצרה, ויוצאת מהשירותים.
הטענתי את הטלפונים שלי ושל ליאו שמצאתי על השולחן הקטן שליד חדר הארונות והלכתי למיטה.
התקדמתי למיטה ולא הופתעתי לראות את ליאו ישן, עם בוקסר בלבד ושיערו פרוע, מחבק את הכרית במקום אותי. ציחקקתי והלכתי מהר להביא את הטלפון שלי מהמטען, מצלמת אותו ושומרת את התמונה בשומר מסך.
החזרתי את הטלפון למטען והלכתי לשכב ליד ליאו, נשענתי על ידי ובחנתי את פרצופו החמוד להפליא כשהוא ישן.
העברתי את ידי בעדינות כדי לא להעיר אותו על לחיו, מוזיזה את שיערו הפרוע מעיניו ומלטפת אותו.
נתתי לו נשיקה קטנה על הלחי, כיסיתי אותו, והנחתי את ראשי על הכרית מולו, משאירה אותו להתחבק עם הכרית.
בחנתי אותו עוד קצת עד שנרדמתי.

ליאו

התעוררתי באמצע הלילה, מבין שנרדמתי.
פקחתי לאט לאט את עיניי ומצאתי את עצמי מחבק את הכרית, במקום אותה.
הרמתי את עיניי וראיתי אותה ישנה מולי עם הפרצוף מלאך שלה.
בחנתי אותה קצת וראיתי שהיא מקופלת ולא הבנתי למה עד שקיבלתי גל של קור  לתוך הפנים, הרמתי את עיניי וראיתי שדלת המרפסת פתוחה, אבל משום מה לא היה לי קר, העברתי את עיניי אל גופי וראיתי שיש עליי סמיכה, חייכתי לעובדה שהיא דאגה לי וכיסתה אותי, ואז הבנתי שבטח קר לה, כי הסמיכה אצלי, והיא סמיכת יחיד, לא טרחנו להחליף לסמיכה זוגית בגלל שתמיד ישנו מחובקים, אז לא היה בזה צורך, אבל עכשיו מסתבר שאני מחבק כרית והיא בלי סמיכה.
הרמתי מעליי את הסמיכה וקמתי לסגור את דלת המרפסת.
נשכבתי בחזרה על המיטה ומשכתי אותה אליי בזהירות כדי שלא תקום, מכסה את שנינו.
העברתי את ידי על עורה החשוף והיא הייתה קפואה, הצמדתי אותה עוד יותר אל גופי, מחמם אותה.
הנחתי את ראשה על זרועי, קרוב לראש שלי ואת ידי השנייה העברתי על עורה בשביל שתתחמם, ונישקתי את ראשה.
"עכשיו נזכרת שאני קיימת?" שמעתי אותה שואלת.
"דווקא היה כיף עם הכרית" ציחקקתי.
היא הרימה את ראשה מזרועי והסתכלה עליי עם פרצוץ רוגז.
"אם היה לך כל כך כיף להתחבק עם הכרית, למה לא התחתנת איתה?"
"את מקנאה בכרית כי חיבקתי אותה בזמן שנרדמתי?"
"לא, אני לא מקנאה"
"את מקנאה"
"אני לא"
"פשוט תגידי שאת מקנאה, לא יקרה לך כלום"
"אחח, תסתום ולך לישון" רטנה והסתובבה, ככה שגבה מופנה לכיווני.
היא הניחה את ראשה על זרועי ולקחה את זרועי השנייה וכרכה אותה סביב ביטנה.
"את מקנאה" לחשתי לאוזנה והיא סטרה לזרועי בתגובה.
ציחקקתי והצמדתי אותה אליי, לוקח את ידי מביטנה ומסובב את ראשה אליי, מניח לה כמה נשיקות קטנות על השפתיים וכורך את זרועי בחזרה על ביטנה.
"אתה נגעל מהן, או שפשוט לא שמת לב אליהן?" שאלה ולא הבנתי על מה היא מדברת.
"למה את מתכוונת?" שאלתי.
"לצלקות שלי, אתה נגעל מהן או שלא שמת לב אליהן?" אמרה ושאלה שוב.
"ראיתי אותן מהרגע הראשון, רציתי לשאול אותך עליהן אבל לא ידעתי איך ולא מצאתי את הזמן הנכון, ואז כבר סיפרת על הילדות שלך והבנתי לבד מאיפה הן אז לא שאלתי" הסברתי והעברתי את ידי על אחת הצלקות שהיו לה בבטן "אני לא נגעל מהן, אני אוהב בך הכל ואני עדיין אוהב אותך עם או בלי הצלקות" המשכתי.
היא הסתובבה אליי וחיבקה אותי, חיבקתי אותה בחזרה והרגשתי משהו רטוב זולג לי על הכתף.
"את בוכה?" שאלתי והפנתי את מבטי אליה.
"סתום, אני במחזור" ענתה והמשיכה לחבק אותי.
ציחקקתי ונישקתי את לחיה, מנגב לה את הדמעות וממשיך לחבק אותה.
"אני אוהבת אותך" לחשה אל תוך כתפי.
הרמתי את ראשה לכיווני ונישקתי את שפתייה באריכות.
מצמיד אותה אליי כמה שיותר, ועוצם את עיניי.

*לך לעזאזל אידיוט