ראשת המאפיה

פרק 20

ליאו

"קדימה אין לכם עוד הרבה זמן" התחיל טיילר להגיד "יש לכם רק עוד כמה שעות עד למבחן" המשיך לדרבן את החדשים באימונים.
כבר 7 שעות רצופות שאנחנו מתאמנים כאן וחלק מהחדשים עדיין לא מראים שום שיפור ורצינות.
הוצאתי את הטלפון מהכיס כשצלצול הטלפון המתריע על הודעה נשמע.

אמה: תקפל את החדשים, שימשיכו את האימונים בבית. (2:36)
ליאו: אין בעיה, כמה דקות אני אסיים פה ואני אבוא למשרד לקרוא לך (2:36)
אמה: תודה, רק תשתדל לעשות את זה זריז, יש לי גם לארגן כמה דברים בבית. (2:37)
ליאו: למה? (2:37)
אמה: למסיבת רווקות של ליזי, זה מחר בערב. (2:37)
ליאו: אה נכון, טוב, אני אזרז אותם. (2:37)
אמה: תודה אהבה שלי (2:38)
ליאו: גם את הירח אני אביא בשבילך Mon amour (2:38)
אמה: אני אוהבת אותך, נדבר (2:38)
ליאו: אני אוהב אותך יותר, נדבר (2:39)

החזרתי את הטלפון לכיס והתחלתי לזרז את החדשים להתקפל הביתה, אמרתי להם שימשיכו להתאמן בבית והם הלכו.
"טיי, לך תקרא לג'ון, תגיד לו שהולכים לבית ותבדוק את המשמרות" ביקשתי מטיילר ועליתי לכיוון המשרד.
נכנסתי וסגרתי אחריי את הדלת, לא רואה שם את אמה.
התקדמתי יותר לבפנים וראיתי את הטלפון שלה על השולחן והמחשב דולק, משהו שלא מתאים לאמה לשכוח.
כיביתי את המחשב והכנסתי את הטלפון שלה לכיס שלי.
"אמ? את כאן?" דפקתי על הדלת של השירותים ושאלתי.
אחרי כמה שניות שלא שמעתי כלום פתחתי את הדלת ואמה גם לא הייתה שם.
"אמה?" צעקתי יותר חזק.
יצאתי מהר מהמשרד ונתקלתי במישהו שבדיוק בא להיכנס.
"סלי.. אמה?? לאן הלכת?? חיפשתי אותך, השארת כאן את הטלפון, ירד לי הלב" אמרתי והצמדתי אותה אליי ונשמתי לרווחה.
"רק הלכתי להביא תקייה של אחד החיילים מהמחסן" אמרה "אפשר קצת אוויר בבקשה?" שאלה מיד אחר כך.
"לא, בעיה שלך שככה הלכת בלי להודיע לי, חשבתי שקרה לך משהו כבר, כמעט קיבלתי התקף לב, עכשיו תתמודדי עם ההשלכות" אמרתי לה ושיחררתי קצת מהאחיזה שלי, נותן לה קצת אוויר.
"אבל הלכתי רק לשנייה" אמרה והרימה את ראשה אליי.
"גם לחצי שנייה, אל תעשי לי את זה שוב" אמרתי.
"טוב, אני אודיע לך פעם הבאה, מצטערת" אמרה וחיבקה אותי גם.
"יאללה בוא נלך הביתה, תמשיך לחנוק אותי שם" אמרה וניסתה להשתחרר מהאחיזה שלי.
"רק עוד כמה שניות, כל היום לא ראיתי אותך" אמרתי לה ונישקתי את ראשה.
"עכשיו אפשר ללכת" הודעתי ושיחררתי אותה.
היא הכניסה לעצמה אוויר לריאות ולקחה את התיקייה שהביאה מהמחסן והניחה אותה על השולחן.
יצאנו מהמשרד, היא נעלה את הדלת וירדנו למטה.
"בדקתם את המשמרות?" שאלה וסידרה את חגורת הנשק שלה.
"כן, ביקשתי מטיילר שיעשה את זה" אמרתי לה והלכנו לכיוון של ג'ון וטיילר שישבו ליד הירידה לחניון וחיכו לנו.
כשהגענו לבית התפזרנו ישר לחדרים מרוב העייפות, אני עליתי לחדר ואמה נשארה בסלון לסיים כמה דברים בשביל מסיבת הרווקות שליזי עורכת מחר.
אחרי בערך חצי שעה אמה סיימה לעשות את מה שהייתה צריכה עלתה לחדר ונכנסה ישר למקלחת.
"ליאו כנס למקלחת אתה נוטף זיעה" אמרה לי אמה והתיישבה לידי על המיטה.
"את עדיין אוהבת אותי, גם עם הסירחון של הזיעה" אמרתי לה וקברתי את פניי עמוק יותר בתוך הכרית.
"נכון, אבל אתה תדביק עליי את כל הזיעה שלך ואני עכשיו יצאתי מהמקלחת" אמרה וניסתה למשוך אותי אבל אני כבד מדי בשביל שהיא תצליח.
"בסדר בסדר אני קם" אמרתי והרמתי את ראשי מהכרית.
"תודה" אמרה וחייכה אליי וחשבה שאני אכנס ישר למקלחת.
"אני אכנס למקלחת אבל לא לפני שאני אעשה את זה" אמרתי, תפסתי בגבה והצמדתי אותה אליי.
"באמת חשבת שתעברי את זה בשלום?" שאלתי והצמדתי אותה עוד יותר אליי.
היא ניסתה להתנגד ולצאת מהחיבוק שלי אבל שוב לא הצליחה.
"ליאווווו כל החולצה שלך רטובה מזיעה" אמרה וניסתה לדחוף אותי לאחור.
"כשחיבקתי אותך במשרד לא התלוננת על הזיעה" אמרתי לה בהתחכמות.
"כי כשהיינו במשרד לא הייתי אחרי מקלחת וזה היה אחרי יום שלם שלא ראיתי אותך" התלוננה.
נישקתי את ראשה ושיחררתי את האחיזה שלי ממנה.
תפסתי בפניה ונישקתי את שפתיה באריכות, אחרי כמה שניות התנתקתי ממנה ונכנסתי למקלחת.
אחרי כמה דקות יצאתי מהמקלחת ושמתי לב שלא לקחתי איתי בגדים אז יצאתי ככה.
הלכתי לכיוון חדר הארונות וראיתי את אמה יושבת על המיטה ומחייכת לטלפון.
"מה כל כך מצחיק שאת ככה מחייכת?" שאלתי אותה סקרן.
"שום דבר" כיבתה את הטלפון והניחה אותו לידה "למה לעזאזל אתה ערום??" שאלה כששמה לב.
"מה לא חתיך? אני שוקל ללכת לדגמן בעירום מה את אומרת?" שאלתי אותה בצחוק ונעמדתי בפוזה.
"זה שאתה חתיך זה נכון אבל ללכת לדגמן בעירום זה כבר לא, הגוף של בעלי שמור לי ולי בלבד" אמרה ונעמדה.
"כן בוס" אמרתי לה והיא התקרבה אליי.
היא הניחה יד אחת על חזי החשוף ואת ידה השנייה סביב צווארי, הורידה את ראשי אליה והניחה את שפתיה על שפתיי בעדינות.
"אל תקרא לי ככה" אמרה אל תוך שפתיי, נתנה לי עוד נשיקה אחת והלכה לחדר הארונות, אחרי כמה שניות היא יצאה משם עם בוקסר שלי, זרקה אותו עליי, חזרה אל המיטה והתיישבה עליה.
הלבשתי עליי את הבוקסר ונשכבתי לידה על המיטה, הנחתי את ראשי על בטנה ונתתי לגוף שלי לנוח.
היא העבירה את ידה בשיערי וראתה בטלפון שלה איזה סרטון בלופים.
"תראי לי" ביקשתי ממנה אחרי שיכולתי להישבע ששמעתי את הקול שלי לשנייה אחת כשהיא העלתה טיפה את הווליום.
אחרי כמה שיכנועים מצידי שהיא לא רצתה להראות לי, סוף סוף היא השתכנעה והראתה לי את הסרטון.
בסרטון ראיתי את עצמי באמצע נהיגה מדבר, ואז נזכרתי בשיחה שלי עם אלי כשהבאתי אותה לכאן, הפרצוף שלי נהיה אדום והיכולות לזוז, לדבר או לנשום נלקחו ממני.
"אלי שלחה לי אותו לפני ארבעה ימים, אני דווקא אוהבת את הסרטון הזה, כל פעם שאין לי מה לעשות אני רואה אותו" אמרה אמה בחיוך.
"למה לראות סרטון בלופים כשיש לך את המקור?" שאלתי אותה אחרי שהתעשתתי והרמתי את ראשי מבטנה והתקרבתי אליה.
"באמת למה?" שאלה אותי בחזרה עם מבט חודר ונישקתי אותה.
הנחתי שוב את ראשי עליה אבל הפעם על חזה והיא השעינה את ראשה על ראשי והמשיכה ללטף את שיערי וגבי.
היא צפתה בסרטון עוד כמה פעמים ואז חיברה את הטלפון למטען והניחה את ראשה על ראשי בחזרה וליטפה גם את פניי.
אחרי כמה דקות שהיינו ככה נתתי לעיניים שלי להיעצם ונרדמתי.
התעוררתי שוב אחרי כמעט שעה וחצי ועדיין היינו באותו המצב.
הרמתי את ראשי מחזה וסידרתי אותה בזהירות כדי שיהיה לה יותר נוח ולא יתפס לה שריר בצוואר.
החולצה שלבשה הייתה קצת גדולה עליה וחשפה חלק מהאיזור העליון של גופה ואז ראיתי את זה, על כתפה השמאלי היה קעקוע של שלושה מילים שכתובים בחריטה יפה בצורה של פעימות לב.
הורדתי לה קצת את החולצה וחשפתי את כל הקעקוע.
השם שלי, של ג'ון ושל טיילר היה רשום שם.
נזכרתי באותו רגע בפעם ההיא שראיתי משהו שחור על הכתף שלה והבנתי שזה היה זה.
והשאלה למה היא לא סיפרה לאף אחד מאיתנו עברה בראשי.
סידרתי לה את החולצה ונשכבתי בחזרה. לידה על המיטה.
חשבתי על זה קצת ולבסוף החלטתי שאני אספר לג'ון וטיילר מחר כשאמה תלך למסיבת רווקות של ליזי ונראה כבר מה לעשות עם זה.
משכתי אותה אל בין זרועותיי, כיסיתי אותה בשמיכה ועצמתי שוב את עיניי.
"ליאו קום כבר, צריך לצאת לאולם הראשי כבר 5:30" שמעתי את קריאותיה של אמה ופתחתי את עיניי.
"בסדר בסדר אני קם, רק עוד כמה דקות" אמרתי לה והסתובבתי לצד השני.
"תעלה לישון קצת במשרד עד המבחנים, עכשיו קום להתארגן כבר" אמרה והורידה ממני את השמיכה.
הרגשתי את המיטה חוזרת למצבה מה שאומר שאמה ירדה ממנה, חשבתי שהיא סוף סוף נתנה לי לישון עו קצת אבל טעיתי, אמה חזרה אחרי כמה דקות עם שלושת הכלבים שכבר הספיקו לגדול קצת, היא העלתה אותם על המיטה והניחה להם לקפוץ עליי וללקק את כל גופי.
"רדו ממני, אני קםםם" צעקתי וקמתי מהר מהמיטה.
הנחתי את הרגל שלי בדיוק על השמיכה והבנתי איך זה מרגיש לעוף באמת ממש כמו ציפור ונחתתי ישר על התחת.
"אאוץ'" שמעתי את אמה אומרת ומיד אחר כך צוחקת.
"ממש מצחיק" אמרתי ושפשפתי את הישבן.
אמה עזרה לי לקום מהרצפה והלכתי לשירותים להתקלח מהר ולהתארגן.
אחרי שסיימתי והייתי כבר מוכן ירדתי למטה ואמה הביאה לי צלחת עם הארוחת
בוקר.
"תאכל זריז, צריך להגיע מוקדם לאולם הראשי" אמרה.
"איפה ג'ון וטיילר?" שאלתי בזמן שהכנסתי לפי מזלג עם חביתה.
"הם יצאו מקודם למרתפים, לעזור ללוקה לארגן שם את המשמרות של השומרים כדי שלוקה יוכל לבוא למבחנים" ענתה על שאלתי, חגרה עליה את חגורת הנשק והתיישבה לידי לאכול.
אחרי שסיימו לאכול חגרתי עליי גם את חגורת הנשק, מילאתי לכלבים את הקערות של המים ושל האוכל ויצאנו מהבית.
"ממש לא, היום אני נוהג" אמרתי לאמה וחסמתי אותה מלהיכנס למושב הנהג.
"לא אנ.." התחילה להגיד אבל קטעתי אותה בכך שנישקתי אותה ומשכתי אותה למושב ליד הנהג ועליתי גם לרכב והתחלנו בנסיעה.
אחרי שהגענו לאולם הראשי עלינו למשרד ואמה נתנה פקודה לטובי ומקס שישגיחו על החדשים באימונים שלהם עד השעה של המבחן.
אמה התיישבה בכיסא שליד המחשב והתחילה לסגור כמה דברים אחרונים לפני המבחן ואני נשכבתי על הספה וניסיתי להירדם.
"אמה.." קראתי לאמה אבל היא לא ענתה לי.
"אמ" קראתי שוב.
"מה?" שאלה.
"בואי רגע"
"בשביל מה?"
"אני צריך שתהיי הכרית שלי או השמיכה" אמרתי וניסתי להשאיר את עיניי פקוחות.
"אני לא יכולה עכשיו, אני צריכה לסיים עם זה"
"למה?"
"כי עוד שעתיים המבחן ואני צריכה לסיים לעבור על הדוחות האלה ועל עוד כמה דברים" ענתה לי ולא הורידה את עיניה מהמחשב.
"אז רק נשיקה קטנה?" שאלתי בתקווה לקבל משהו "או חיבוק קטן?".
היא נאנחה ולבסוף קמה והתיישבה על ברכיה ליד הספה ונישקה את ראשי ואז הניחה את שפתיה על שפתיי בעדינות ונישקה אותי, כרכתי את ידיי סביבה וחיבקתי אותה.
היא הורידה את שפתיה משלי, הניחה לי נשיקה קטנה על הלחי ואז הניחה את ראשה על חזי וכרכה את ידיה סביב צווארי.
אחרי אולי חצי דקה היא התרוממה וחזרה להתיישב בכיסא שליד המחשב ואני עצמתי את עיניי עד שאמה שוב העירה אותי 20 דקות לפני שהמבחנים התחילו.
אחרי שהתעוררתי ושטפתי את הפנים, ג'ון טיילר, לוקה ועוד כמה בכירים נכנסו למשרד ועברנו קצת על המבחנים שיהיו ועל הפרופילים של החדשים.
ואז יצאנו כולנו אל מחוץ האולם הראשי והתחלנו במבחנים.
טיילר וג'ון העמידו אותם במקומות לפי מה שאמה קבעה, לוקה הכין את מה שצריך ועמד באמצע כדי לתת את האות להתחיל קרב, הבכירים התפרסו עם מצלמות כדי לראות הכל מכמה זוויות ואני ואמה נתנו ציונים לפי מה שאנחנו חושבים בטבלאות שהוכנו מראש.
"טוב, זה מה שעומד לקרות, כל סבב נקרא בשמות שניים ממכם והשניים האלו יבואו לכאן לדו קרב, הראשון שנופל ולא קם תוך 5 שניות, נכנע, יוצא מהתחום המסומן או לא כשיר להמשיך, מפסיד והולך לצד המנצח ממשיך לסבב הבא" הסביר להם טיילר.
"אבל לאלה שמפסידים יש עדיין הזדמות להצליח, כל אלה שהפסידו בקרבות יעמדו זה מול זה ושוב מי שמנצח הולך לסיבוב הבא ומי שמפסיד לא יוכל להמשיך לשאר הסבבים" המשיך אותו ג'ון.
"זה יהיה השלב הראשון, שלב השני אתם תתחלקו לקבוצות ויהיה מסלול אתגרים די רציני שדומה מאוד לשדה קרב אמיתי עם מטרות והכל ובו אתם תראו את היכולות שלכם לעבור בתור קבוצה, השלב השלישי יהיה סוג של מבחן בכתב על כל מה שלמדתם על המאפיה, על העבר שלה ועוד, רק אלה שעברו את השלב הראשון יעברו לשני וכן הלאה" המשיך אותו לוקה.
"זה ברור?" צעק ג'ון.
"כן המפקד" צעקו כל החדשים ביחד ויצבו את עמידתם.
"וכמובן שהכל מצולם מכל זווית, אסור לרמות ואסור להשתמש בכלי נשק בשלב הראשון, הקאפו יתנו לכם ציונים על הפעולות שלכם בקרבות ובשדה קרב המדומה ואחרי שכלול של הכל רק מי שיוחלט שיעבור יעבור, השאר עפים הביתה ולא חוזרים" אמר טיילר והצביע עליי ועל אמה.
כל החיילים הנהנו והתכוננו לקרבות.
"הראשונים יהיו גייב נגד דילן" אמר לוקה וגייב ודילן התקרבו למתחם המסומן ונעמדו אחד מול השני.
"אתם יודעים את החוקים" לוקה לחש להם וזז אחורה "תתחילו" אמר לבסוף והם התחילו בדו קרב.
"לדילן יש יכולות, גייב נראה קצת מפוחד, לא הייתי סומכת עליו בשדה קרב" אמה אמרה לי ולא הורידה את עיניה מהקרב.
"תני לו הזדמנות אולי הוא ישתפר" אמרתי לה והמשכתי לראות את הקרב.
דילן היה ממש טוב, לפי היכולות שלו נראה כאילו יעבור את הסבב הראשון בקלות, גייב לעומת זאת באמת נראה מפוחד ומהוסס, כאילו הוא לא באמת רוצה להיות פה.
"לוקה, תעצור את הקרב, תן אותו לאחד החיילים שלך, לזה שהכי טוב בתפקיד שלך בחקירות מיד אחריך" אמה אמרה ללוקה באוזניה ולוקה הנהן ומיד עשה זאת.
הוא הפריד ביניהם ומשך אחריו את גייב אל מחוץ למתחם, אחד הבכירים שהיה פנוי שמר עליו ולוקה התקשר לאחד החיילים הכי טובים שלו כפי שאמה ביקשה.
לוקה חזר אחרי שסיים את השיחה למתחם הקרבות והכריז על דילן בתור הזוכה של הסבב.
מיד אחר כך הזניק עוד שניים, אחרי שהם סיימו עוד שניים ואז שוב.
"בסבב השישי יהיו סיימון נגד קווין" לוקה קרא והם התקרבו למתחם.
יכולתי לראות בזווית העין את אמה מתבוננת טוב יותר על הקרב הזה ועלו רק שני סיבות לראש למה, הראשונה היא שאמה רוצה לראות איך סיימון מתנהל בקרב והשנייה היא העובדה שלחדש השני יש שם כמו לאדם שהיא הייתה אמורה לקרוא לו אבא.
הנחתי את ידי על ירכה וניסיתי להרגיע אותה קצת, היא הניחה את ידה על ידי אבל לא נרגעה.
"ליאו, יש לי הרגשה רעה בקשר לקווין הזה" אמרה לי בשקט ובקול טרוד.
"בואי נקווה שזאת סתם הרגשה, תנסי להירגע קצת, את מוגנת" אמרתי לה בחזרה והיא חייכה אליי והרפתה קצת מעצמה.
"אבל לכל מקרה שזאת לא סתם הרגשה, נגיד לבכירים וללוקה להידרך ולהתכונן להכל" אמרתי לה והנחתי את ידי על האוזניה.
"שימו עין על הקרב הזה, לא להוריד מגננות, לוקה אתה במיוחד" אמרתי לאוזניה והתכוונתי בעיקר ללוקה שהיה הכי קרוב אליהם.
הם היו באמצע להילחם וכבר כמעט היו מותשים לגמרי אבל אז..