"את בטוח שאת רוצה לעשות את זה?" שאל אותי ג'יי ג'יי המקעקע של המאפיה. הוא זה שעושה לחיילים את הקעקוע המסמל שהם חלק מהמאפיה. לי יש קעקוע קצת שונה משל השאר, לכל החיילים יש קעקוע בגודל סביר בזרוע בצורת ורד שחור עם קוצים, לי יש גם את הורד הזה אבל בגלל שאני הקאפו הוסיפו לי את החיצים האלו מתחת לורד
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
החיצים האלו בעצם מסמלים את הנחישות, האומץ, היכולות, ההקרבה וקושר המנהיגות שצריך להיות לקאפו ובגלל זה בחרו אותם בתור הקעקוע הרשמי לראש המאפיה. לליאו עדיין אין את הקעקוע הזה, למרות שצריך להיות לו כי בשנייה שהתחתנו הוא נהפך להיות גם הקאפו, אבל הזקנים עדיין לא בחנו אותו אז זה התעכב קצת עם כל מה שקרה. לג'ון טיילר ולוקה יש גם קעקוע של ורד שחור עם קוצים ומתחתיו חץ כמו שלי אבל יחיד, לסמל את הקשר הקרוב שלהם אל הקאפו ולהחליף אותו זמנית בזמן שהוא לא יכול לתפקד. "אני בטוחה" עניתי לג'יי ג'יי והוא התחיל להכין סקיצה של הקעקוע שרציתי להוסיף לעצמי. אחרי כל מה שקרה בחודשיים האחרונים החלטתי שאני רוצה לקעקע את השמות של ליאו ג'ון וטיילר על החזה, ממש מעל האיזור שבו נמצא הלב, לסמל את האהבה והערכה שלי אליהם ואת זה שהם תמיד ישארו בליבי, לא משנה מה. החלטתי גם לא לספר להם לבנתיים, אני לא יודעת איך הם יגיבו לזה ואני לא רוצה שהם יגרמו לי לשנות את דעתי בקשר לזה. "טוב, הסקיצה מוכנה, איפה את רוצה לעשות את זה?" שאל ג'יי ג'יי בזמן שהתיישבתי על כיסא לידו. "פה" אמרתי והצבעתי על האיזור שרציתי, ממש קרוב לכתף מעל הלב. "אוקיי בוס" אמר והכין את המכונה. בזמן שהוא עשה את זה הורדתי את הכתפיה של חזיית הספורט שלבשתי כדי לאפשר לו גישה לאיזור שבו רציתי את הקעקוע. הוא הסתובב בחזרה אליי והתחיל לקעקע. ג'יי ג'יי היה אחד החיילים שהתקבלו למאפיה כמה חודשים לפני שזק נהרג, זק ממש אהב אותו ואחרי שגילה על הכישרון שלו לקעקע הוא החליט למנות אותו למקעקע של המאפיה בדיוק בזמן שהמקעקע הקודם החליט שהוא יוצא לפנסיה אחרי שהיה מעל 30 שנה במאפיה. בחרתי לכתוב את השמות שלהם בצורת כתיבה יפה לאורך החלק שבו רציתי לעשות את הקעקוע. "טוב אנחנו סיימנו כאן" אמר והרים את המכונה מגופי, מעביר נייר רטוב וכל מה שצריך. הוא הביא לי מראה קטנה לראות איך יצא הקעקוע וחיוך עלה על פניי כשראיתי את התוצאה, זה יצא הרבה יותר יפה ממה שחשבתי ואני שמחה שעשיתי את זה. הרמתי בחזרה את הכתפיה של חזיית הספורט ובדקתי את השעה. "תודה ג'יי ג'יי" הודיתי לו. "באהבה בוס, כל מה שתצטרכי" אמר וחייך אליי חיוך גדול. חייכתי אליו בחזרה וטפחתי על כתפו. "תודיע לי עם תצטרך משהו, נדבר" אמרתי לו ויצאתי מהחדר. הולכת ישר למשרד שלי כדי להחליף בגדים כדי שלא יראו את הקעקוע, לפחות לא עכשיו, אני בעצמי עדיין צריכה זמן להתרגל לזה. אחרי שהחלפתי בגדים התיישבתי ליד השולחן ועברתי על כמה מסמכים וקבצים במחשב ועברתי על הדוחות שהחיילים הגישו על המצב בשטח. "בוס, אני יכול להיכנס?" שמעתי את קולו של אחד החיילים דופק מבעד לדלת. "כן בטח, כנס" אמרתי והוא פתח את הדלת ונכנס. זה היה סיימון, אחד החיילים החדשים. "אני מצטער להפריע לך בוס אבל יש לי בקשה קטנה" הרכין את ראשו ואמר. "אתה לא מפריע וקדימה, תבקש" אמרתי לו בחזרה. "לא מזמן הצטרפתי למאפיה והמצב בבית לא משהו כמו שאת כבר יודעת, אח שלי הקטן אמור לעבור ניתוח שבוע הבא אבל אין לי עדיין כסף לשלם לבית החולים על הניתוח והם רוצים לבטל אותו אם אני לא אשלם עד סוף השבוע, אז באתי לכאן עכשיו כדי לבקש הלוואה קטנה וברגע שיהיה לי מספיק אני מבטיח שאני אחזיר כל שקל" אמר. ידעתי על אח שלו הקטן, הוא באמת במצב נורא ואם יבטלו לו את הניתוח זה יכול רק להזיק לו. "אתה יכול ללכת" אמרתי לו לבסוף והוא הנהן ויצא מהר מהחדר. בשנייה שהוא יצא לקחתי את הטלפון שלי והתקשרתי לטיילר. "טיי, אני צריכה שתברר לי באיזה בית חולים נמצא אח של סיימון לוצ'ר וכמה הניתוח שלו עולה" ביקשתי מטיילר כשענה לטלפון. "סיימון לוצ'ר, אוקיי, כמה דקות אני חוזר אלייך עם הפרטים" אמר וניתק את הטלפון. אחרי כמה דקות הוא התקשר שוב ונתן לי את כל הפרטים שאני צריכה. התקשרתי מיד לבית החולים וביקשתי להעביר את אחיו של סיימון לבית חולים פרטי, להקדים לו את הניתוח ואז העברתי את כל הסכום שצריך לניתוח ועוד קצת כסף להוצאות שיהיה להם. אחרי שעתיים דלת המשרד שלי נפתחה במהירות וסיימון התפרץ פנימה. "אני מצטער שהתפרצתי אבל תודה רבה לך בוס, תודה תודה תודה, התקשרו אליי עכשיו מבית החולים ואמרו לי שמישהו שילם את הכל ואז הבנתי שזאת את, תודה רבה לך, אני נשבע שאני אחזיר לך כל שקל, ושוב סליחה שהתפרצתי" אמר במהירות והתרגשות. "הבריאות של אחיך חשובה מאוד, כדאי שתטפל בו ותשמור עליו כמו שצריך, ואל תדאג בקשר לכסף, זה עליי" קמתי מהכיסא ונעמדתי לידו. "תודה בוס" אמר וטפחתי על כתפו. אחרי עוד איזה 1000 פעם שהוא אמר לי תודה הוא יצא מהמשרד וחזר לאימונים שלו. "הסתדרת עם מה שהיית צריכה?" שאל טיילר שבדיוק נכנס למשרד. "כן, תודה, עזרת לי מאוד" עניתי לו בחזרה והנחתי את הדפים שהוא הביא לי על השולחן. "אין על מה, את כבר יודעת שאני פה בשבילך תמיד, הרי את לא יכולה לחיות בלעדיי" ציחקק והניח את ידו על ראשי. "כשאתה צודק אתה לא טועה" עניתי לו בחזרה וליטפתי את לחיו. "איפה ליאו וג'ון?" חייך אליי ואמר מיד אחר כך. "במטווח למטה, הם עוזרים לאמן את החיילים החדשים" עניתי על שאלתו ונשענתי על השולחן. "לוקה כבר דיבר איתך?" שאל ונשען לידי על השולחן. "לא, למה?" שאלתי, לא מבינה על מה הוא מדבר. "הוא התקשר אליי מוקדם יותר, אמר שאת וליאו לא עונים לו אז הוא התקשר אליי להודיע שלו ולליזי יש משהו חשוב להגיד לנו ושהם יבואו בסוף השבוע הזה" אמר. הוצאתי מהכיס את הטלפון וראיתי שתי שיחות שלא נענו מלוקה, הורדתי את הטלפון ממצב שקט והחזרתי אותו לכיס. "אני אתקשר אליו עוד מעט, עכשיו יש לי מסמכים ודוחות לעבור עליהם" אמרתי לו. "את עובדת קשה מדי, לכי לבית לנוח קצת" אמר לי והניח שוב את ידו על ראשי. "אני בסדר, כרגע יותר חשוב לי לסיים את זה" עניתי לו בחזרה וטפחתי על בטנו. "אכלת משהו היום?" שאלתי אותו והוא הוריד את ידו מראשי. "אמממ, לא" חשב לרגע וענה. "קח לך הפסקה קצת לך תביא לך לאכול ובוא שב כאן איתי" אמרתי. "טוב, אני מביא גם לך" אמר והתקדם אל עבר הדלת. "לא צריך, אני לא רוצה" אמרתי לו מהר לפני שיצא מדלת המשרד. "ואני לא שואל אותך, כבר חוזר" אמר ויצא מהמשרד סוגר אחריו את הדלת ולא משאיר לי ברירה להתנגד. "אנחנו בדרך למרתפים Mon amour, תחזירי הביתה עם טיילר ואל תעזבי אותו בסדר? תתקשרי אליי כשאת יוצאת וכשאת מגיעה לבית, אני וג'ון נגיע יותר מאוחר" אמר לי ליאו כשעניתי לשיחה שהגיעה ממנו. "בסדר, אבל תתקשר אליי גם כשאתה בדרך לבית, אני אחכה לך" אמרתי לו בחזרה. "טוב אהבה שלי, אני אוהב אותך, נדבר" אמר. "אני אוהבת אותך גם, נדבר" עניתי לו וניתקתי את השיחה. החזרתי את הטלפון לכיס וחזרתי לשבת על הכיסא שליד השולחן ועברתי על המסמכים שטיילר הביא לי מקודם. אחרי כמה דקות טיילר חזר עם מגש של אוכל בידיו. "עזבי את זה עכשיו, בואי לאכול" אמר לי והניח את המגש על השולחן הקטן שליד הספה. "תאכל, אני אבוא עוד כמה דקות, אני חייבת לסיים את זה" אמרתי לו, אבל לא באמת התכוונתי לזה, רק ניסיתי להתחמק מלאכול. מאז אותם ימים קשה לי לאכול, אני אוכלת קצת ומקיאה את זה, כל דבר קטן שאני מכניסה לפה אני רואה בעיניים את וולד ואת מה שהוא והחיילים שלו עשו לי ואני פשוט לא מסוגלת לאכול, לא משנה כמה אני מנסה. "בלי תירוצים, עכשיו את באה לאכול" טיילר בא למולי ולקח את הדפים מידיי, מושך אותי מהכיסא אחריו אל הספה. "ג'ון דיבר איתי, הוא אמר שליאו כבר עידכן אותך" אמר כשהתיישבנו על הספה. "כן, הוא התקשר לפני כמה דקות" עניתי לו. "קפצתי מקודם לבית להאכיל את הגורים" אמר. "יופי, שכחתי מזה לגמרי" אמרתי לו שבדיוק נזכרתי שיש לנו עכשיו שלושה גורים קטנים שהשארנו לבד בבית. "צריך גם להוציא אותם, שלא יחרבנו בבית וישתינו לי שוב על המיטה" אמר וצחק והכניס לפיו חתיכה מהקציצה שהביא לעצמו. "כדאי שאתה תוציא אותם, נראה שממש נקשרת אליהם" צחקתי ממה שאמר ועניתי לו בחזרה. "למה אני? שג'ון או ליאו יוציאו אותם, אני צריך לנוח" אמר עם פה מלא ופרצוף פגוע. "טוב, טוב אני אגיד לאחד מהם להוציא אותם, אבל אל תדבר בפה מלא שלא תיחנק" אמרתי לו וטפחתי על גבו כשהתחיל להשתעל. "עכשיו יותר טוב" ענה לי והרים את אגודלו. "אם לא תתחילי לאכול עכשיו אני בעצמי אאכיל אותך אמ, אז קדימה" אמר והצביע על הצלחת שהביא לי. "בסדר אני אוכל" אמרתי אחרי שהתנגדתי והוא ניסה להאכיל אותי בכח. הוא חייך אליי חיוך מאוזן לאוזן וקירב אליי את הצלחת. לקחתי את המזלג והתחלתי לאכול גם, להפתעתי הפעם לא הייתה לי שום בעיה לאכול, לא הקאתי ולא עלה לראשי התמונה של וולד והחיילים שלו ומה שהם עשו לי, אחרי הרבה מאוד זמן שזה הדבר הראשון שאני רואה כשאני אוכלת. "תודה טיי" הודיתי לטיילר על שעזר לי להתגבר על המכשול הזה שכמעט והתייאשתי מלעבור ובזכותו הצלחתי סוף סוף אחרי כל כך הרבה זמן. "על מה?" שאל במט מופתע. לא עניתי לו, רק חייכתי אליו חיוך גדול והבאתי לו נשיקה קטנה בלחי. "טוב, לא משנה מה זה, אני שמח שיכולתי לעזור" אמר לבסוף. כרכתי את ידיי סביב כתפו וחיבקתי אותו חזק, הוא כרך בחזרה את ידיו סביבי והצמיד אותי אליו. בשעה 1:25 יצאנו סוף סוף אל עבר הבית אחרי הרבה זמן שהיינו תקועים באולם הראשי עם המון עבודה והרבה דברים להספיק. התקשרתי לליאו להודיע לו שיצאנו וירדנו לחניון לכיוון האוטו. הפעם לשם שינוי טיילר נהג, הוא לא רצה לתת לי לנהוג אז ויתרתי לו רק עכשיו. הגענו לבית אחרי כמה דקות של נסיעה וישר התמתחנו והלכנו לחכות לבנים בספה והתקשרתי לליאו להודיע לו שהגענו לבית ולפי איך שהוא היה נשמע יקח להם עוד איזה שעתיים שלוש עד שהם יגיעו לבית. התיישבתי על הספה וטיילר נשכב לידי והניח את ראשו על רגליי. שיחקתי עם שיערו והוא לבנתיים עצם את עיניו ונח. אחרי שעתיים שלמות של שיעמום בשעה 3:27 ג'ון וליאו הגיעו סוף סוף לבית. "סוף סוף, מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?" שאל טיילר והסתובב על צידו השני. "התעכבנו במרתפים" ענה ג'ון והתיישב על הספה לידינו. "זה היה עיכוב ממש רציני" אמר שוב טיילר. "כן, הגיע מישהו חדש" אמר ליאו, התקרב אליי, נתן לי נשיקה קטנה בראש והתיישב ליד ג'ון על הספה לידינו. "איזה מישהו חדש?" שאלתי כשלא הבנתי על מי הם מדברים כי לא הודיעו לי על מישהו חדש שנתפס. הם היססו קצת לענות אבל לבסוף ליאו אמר "אחד החיילים של וולד שהצליח לברוח משם". עכשיו הבנתי למה הם לא רצו להגיד לי אבל הרגשתי כאילו לא באמת משנה לי מי זה, הצלחתי סוף סוף לעבור את זה?? או שזה פשוט יגיע לי עוד מעט? הבית היה שקט, הגורים כבר נרדמו ואף אחד מאיתנו לא הוציא מילה ואני המשכתי לשחק בשיערותיו של טיילר. "פעם הבאה לא משנה מי זה תודיעו לי, אבל תודה על ההתחשבות שלכם" אמרתי לבסוף כשהבית כבר נהיה שקט מדי. הם הנהנו וחייכתי אליהם. "אמה, תספרי להם" טיילר אמר לי ולא הבנתי על מה הוא מדבר. הוא יודע על הקעקוע או שהוא מדבר על משהו אחר. "תספרי להם מה הצלחת לעשות היום" אמר ואז הבנתי. הוא מדבר על זה שהצלחתי לאכול כמו שצריך אחרי הרבה זמן שבקושי הכנסתי משהו לפה. ג'ון וליאו התיישבו בסקרנות וחיכו שאני אספר. "הצלחתי לאכול היום צלחת שלמה, בלי להקיא" אמרתי בהתרגשות ולא הצלחתי לעצור את החיוך הגדול שהתפשט על פרצופי. כנראה שגם הם כי החיוכים שלהם היו גדולים אפילו יותר משלי. ג'ון בא אליי וחיבק אותי. "סוף סוף, אני שמח בשבילך מאוד" אמר ונתן לי נשיקה בראש וחזר להתיישב על הספה. ליאו אחר כך בא אליי גם וחיבק אותי. "אין לך מושג כמה אני שמח לשמוע את זה, את לא מבינה כמה חיכיתי ליום הזה שסוף סוף זה יקרה" הוא לחש לי באוזן ונתן לי נשיקה בלחי. "תודה, לשלושתיכם, לא הייתי מצליחה לעשות את זה בלעדיכם" הודיתי להם על הטובה הגדולה שעשו איתי ועל כל המאמץ שלהם לעזור לי. "את יודעת שאנחנו פה בשבילך, להכל" אמר ג'ון. אחרי כמה דקות שדיברנו על כל מיני נושאים החלטתי לספר להם. "בנים, יש לי משהו חש.." באתי להתחיל לספר להם אבל צלצול הטלפון של ג'ון קטע אותי. הוא דיבר כמה דקות עם מישהו בטלפון ולבסוף סיים וניתק את השיחה. "זה היה לוקה, הוא התקשר להודיע שמחר הם יבואו והם כבר לא יכולים לחכות לספר לנו את החדשות הטובות, והוא עדכן על האסיר החדש" אמר ג'ון והחזיר את הטלפון לכיס. "מה רצית להגיד אמה?" שאל ליאו. "עזוב, אני אספר לכם כבר מחר ביחד עם לוקה" אמרתי וקמתי מהספה. "טוב, כבר מאוחר מאוד, בואו נלך לישון" אמרתי ותפסתי בידו של טיילר שנפל מהספה כשקמתי. "כן, בואו נלך לישון ונפיל את טיילר על הדרך" אמר טיילר כשעזרתי לו לקום. כולנו צחקנו והתפזרנו לחדרים.
