ראשת המאפיה

פרק 5

ליאו

"התנשאי לי?" ירדתי על ברכיי מולה הושטתי לה את ידי ושאלתי, ראיתי כבר את החיים שלנו ביחד לנצח והגיע הזמן להפוך את זה לרשמי, להפוך אותה לשלי.
היא הסתכלה עליי המומה, מנסה לעכל את השאלה שלי.
אחרי כמה שניות שהיא עכלה היא תפסה בידי ופרשה חיוך ענק על פרצופה היפה חושפת את הגומות המתאימות בדיוק לפניה, הופך את החיוך שלה למהפנט עוד יותר, והנהנה.
היא קפצה עליי בחיבוק ואני התרוממתי מחבק אותה בחזרה, חזק.
אחרי כמה שניות התנתקנו תפסתי בלחייה והצמדתי את השפתיים שלי שלה, מנשק אותה באריכות, היא כרכה את ידיה סביב צווארי, מקרבת אותי אליה.
התנתקנו, חזרנו חזרה אל הבית ושנינו עם חיוך ענק על הפנים.
"למה אתם מחייכים ככה?" שאל טיילר והרים גבה וג'ון אחריו.
אמה הנהנה אליהם והם ישר הבינו למה, הם קמו מהספה מתקדמים אלינו בריצה, ג'ון תפס את אמה, חיבק אותה חזק ונשק לראשה, טיילר בא אליי מחבק אותי וטופח על גבי.
"אתם לא עובדים עלינו נכון?" שאל טיילר אחרי שהתיישבנו ארבעתנו על הספה.
"לא" אמה אמרה מיד.
"ברוך הבא למשפחה גיס" אמר לי טיילר בשעשוע והושיט לי את ידו, לחצנו ידיים וחייכתי אליו חיוך קטן.
אמה ציחקקה וג'ון התיישב לידה, לוחש לה משהו באוזן והיא הנהנה בתגובה.
"צריך להודיע לזקנים" אמר ג'ון אחרי כמה דקות.
"נודיע להם אחרי החתונה, שזה יהיה רשמי, אין לי כח לחפירות שלהם עכשיו" אמרה אמה וג'ון הנהנן.
"מתי אתם רוצים לעשות את זה?" שאל טיילר ואני סובבתי את ראשי, מביט על אמה בשאלה.
במאפיה אין חתונות רגילות, רק צריך לחתום על הכתובה ולהביא טבעת.
"מתי אתה רוצה?" שאלה אותי אמה אחרי שחשבה קצת.
"כמה שיותר מוקדם יותר טוב" אמרתי והיא חייכה.
"טיילר תארגן את כל מה שצריך, נעשה את זה ברביעי בלילה" אמרה לבסוף והפעם היה תורי לחייך.
אחרי שעה וחצי שרק ישבנו ודיברנו קצת על החתונה, יצאנו לתדרוך.
הגענו למרכז האימונים אחרי נסיעה קצרה וראינו שם את כל השאר, החיילים עמדו זקוף וחיכו להוראות.
"הרוסים חשבו שלא נעלה עליהם, אבל הם טעו, המבצע שהיה לפני יומיים לא היה הדבר האמיתי, רק הטעייה לדבר גדול יותר, הרבה יותר גדול" התחיל טיילר את התדרוך.
"המודיעין שלנו אישר את זה ולפי המידע שקיבלנו, עוד פחות מחודשיים הרוסים מתכננים לחזור ובגדול, עד אז אנחנו נהיה מוכנים לקראתם ונגרום להם להתחרט שבכלל חשבו להתעסק איתנו" המשיך ג'ון.
"בשבועות הקרובים אנחנו נתאמן עד מעל הראש, נגביר את השמירה מסביב לעיר וברחובות, כל חייל יקבל את שאר הפקודות שלו אצל המפקד שלו, עד שהרוסים יגיעו, אני לא רוצה שום בעיות, ובסוף כל החרא הזה אני רוצה לראות פה את כולכם בהרכב מלא, אז אל תמותו, זאת פקודה" סיימה אותם אמה וכל החיילים צעקו והריעו.
"החיילים שבצוות של לוק טובי ודי ג'יי תכינו את עצמכם, בעוד יומיים אתם הולכים לאסוף מידע מהמקורות, ברוסיה" אמר ג'ון וכולם נדרכו.
"תתחילו את האימונים שלכם אחרי התדרוך שהמפקדים שלכם יעשו לכם, אני לא רוצה לראות בזבוז זמן מיותר, משוחררים" סיכמה אמה ויצאה מהאולם הגדול ואני ג'ון וטיילר אחריה.
נכנסנו למשרד שלה והתיישבנו, מחכים שהיא תתן גם לנו הוראות.
"טיילר, תדבר עם הבכירים, תכין אותם מחר על הבוקר לתדרוך אחרון" אמרה לטיילר והוא הרים את אגודלו.
"בוצע בוס" אמר לה אחרי רבע שעה.
"יופי" אמרה "נסיים להיום, בואו נלך" המשיכה והתרוממה ממקומה.
נכנסנו לרכב והתחלנו בנסיעה לכיוון הבית.
"לכו לישון, יש לנו יום ארוך מחר" אמרה אמה כשניכנסנו לבית.
ג'ון וטיילר הלכו לחדרים שלהם ואני ואמה הלכנו לחדר שלי הפעם.
"אני יכולה לשאול אותך משהו?" שאלה בזמן שנעלתי את הדלת ובאתי להתיישב לידה על המיטה.
"כן, ברור, הכל" עניתי.
"כשהצעת לי בבוקר זה היה הדבר הכי טוב ומשמח שקרה לי בחיים ובאמת שאני רציתי ואני רוצה להיות איתך לשארית חיי, אבל אני לא מבינה למה עשית את זה? לא שיש לי עם זה בעיה, כן? אני רק רוצה לדעת למה, למה עשית את זה? למה בחרת דווקא אותי כשאתה יודע שאני הקאפו? שאני לא כמו כל בחורה רגילה?" שאלה ותפסה בידי, מלטפת אותה ברכות ובוהה בה.
"את יודעת, מהרגע הראשון שראיתי אותך, היה בך משהו שמשך אותי" אמרתי "ביום שאני ואלי עברנו לפה, ניסיתי להתקרב אלייך יותר, ללמוד עלייך, להכיר אותך ותוך כדי גם התאהבתי בך, הרגשתי אלייך חיבור מסויים כבר מהרגע הראשון וכשהכרתי אותך יותר הרגשתי שאם אי פעם משהו יקרה בינינו אני לא אוכל להתקיים יותר, התחלתי לדמיין לנו עתיד ביחד, משפחה וילדים, ביום שהתוודתי וגיליתי שזה הדדי, הרגשתי טוב, הרגשתי שלם, וכל רגע שאני איתך אני רק מבין כמה טיפש הייתי אם לא הייתי מסכים לעבור לגור פה, אני אוהב את מי שאת גם אם את הקאפו שלי ולא משנה מה את, אני אוהב אותך, ואני שמח שהכרתי אותך, ועוד שלושה ימים אנחנו עומדים להתחתן, ואז את רשמית תהיי שלי ולא תוכלי להתחרט" המשכתי.
הרמתי את עיניי מידיי אל עינייה רואה דמעה זולגת מעיניה ואחריה עוד אחת.
הרמתי את אגודלי וניגבתי לה את הדמעות, תפסתי בגבה וקירבתי אותה אליי, מצמיד אותה על חזי ומחבק אותה.
היא הניחה את ידיה על בטני, תופסת את חולצתי ופורקת.
שתקתי, חיבקתי אותה ונתתי לה לפרוק, מנחש שזאת בין הפעמים היחידות שהיא אי פעם בכתה ליד מישהו.
נישקתי את ראשה והרחקתי אותה קצת ממני, ניגבתי לה את הדמעות שהרטיבו את לחייה והצמדתי אותה בחזרה אל חזי.
"מה קרה?" שאלתי אחרי שהיא נרגעה קצת.
"כלום, זה פשוט ש.. שכל החיים שלי הייתי רגילה לזה שדחו אותי, שניסו לשנות אותי, ועכשיו כל מה שאמרת גרם לי להרגיש יותר טוב עם עצמי, להרגיש שיש עוד מישהו חוץ מג'ון וטיילר שאוהב אותי כמו שאני" ענתה אל תוך חזי.
"אני תמיד אהיה פה איתך, באש ובמים, בטוב וברע, בקל ובקשה, בחולי ובבריאות, בעוני ובעושר, אני לנצח אשאר איתך ואוהב אותך, אני נשבע" אמרתי לה והתכוונתי לכל מילה.
היא הרימה את ראשה מחזי והביטה בעיניי עם עינייה שהיו כבר אדומות ונפוחות קצת, רואה בהן שאני רציני ושהתכוונתי לכל מילה.
"תדע שגם אני פה איתך בכל מצב לא משנה מה, אני אוהבת אותך" אמרה וקירבתי אותה אליי נישקתי אותה באריכות מסמן עליה טריטוריה.
היא נצמדה אליי והוזיזה מעט את ראשה נותנת לי אפשרות להעמיק את הנשיקה, את פתחה את פיה נותנת לי להחדיר את לשוני אל תוך פיה.
התעוררתי בבוקר מרעשים מוזרים שנשמעו מהקומה למטה, פתחתי את העיניים ולא ראיתי את אמה.
ירדתי למטה, חיפשתי בעיניי מישהו אבל לא היה אף אחד.
המשכתי לחפש ואז שמעתי את מישהו דופק בחוזקה על דלת שחורה גדולה שבסוף הסלון.
נדרכתי, התקדמתי מהר לכיוון הדלת, מוצא שם את ג'ון דופק על הדלת ואת טיילר לידו מנסה לפרוץ אותה.
"מה קרה?" שאלתי אותם כשהגעתי לידם.
"ארוסתך החליטה שהיא רוצה להתאמן היום, היא התגנבה לחדר של ג'ון ולקחה את המפתחות של החדר כושר הראשי" אמר טיילר והצביע עם ראשו על הדלת השחורה.
"אמה את רק תחמירי את הפציעה שלך, את צריכה לנוח, תפתחי את הדלת" צעק לה ג'ון.
"אני בסדר, אני רוצה להתאמן, אתם לא יכולים להכריח אותי לא לעשות כלום כל היום, לא התאמנתי כבר שלושה ימים" צעקה לו בחזרה מהצד השני של הדלת.
"אמה תפתחי את הדלת עכשיו או שאני שובר אותה" צעק לה עצבני, פרצופו כבר היה אדום ושרירי צווארו התבלטו החוצה.
"תשכח מזה" צעקה לו.
אחרי כמה שניות טיילר סימן לנו שהוא הצליח לפרוץ את המנעול.
ג'ון פתח במהירות את הדלת, נכנסנו שלושתינו אל תוך החדר אבל לא ראינו את אמה, התחלנו לחפש אותה בחדר הגדול, עד שראינו אותה יושבת על הריצפה ליד אחד הקירות הצדדיים שבחדר.
אני וטיילר מיהרנו אליה ונעמדנו לידה משני הצדדים והתיישבנו לידה, חוסמים לה את האפשרות לברוח.
ג'ון בא ממולה והתיישב גם הוא על הריצפה הקרה.
"אתה יודע שאתה לא יכול לגרום לי לשבת כל היום בחוסר מעש" אמרה.
"אני יודע, אבל אני דואג לך, שלושתינו דואגים לך" אמר לה ג'ון וליטף את לחיה. "את צריכה לתת לכתף להחלים, לפחות עוד שבוע אחד, בבקשה" אמר טיילר בהתחננות.
"ומה אני אעשה עד אז? ארבוץ במיטה כל היום? אתם יודעים שאני לא מסוגלת לשבת בלי לעשות כלום" אמרה "אני יודעת שאתם דואגים לי ובאמת שאני מודה לכם על זה מאוד, אבל אני מרגישה שאם אני לא אעשה משהו המוח שלי יהיה ריק, ואז כל הזיכרונות יחזרו ואין לי זמן לזה עכשיו" המשיכה.
לא שאלתי אותה על איזה זיכרונות היא מדברת, הבנתי כבר שזה כנראה קשור לילדות שלה.
"בואי, אנחנו נעסיק אותך" אמר לה ג'ון לבסוף התרומם והושיט לה את ידו, עוזר לה לקום.
"לאן הולכים?" שאלה כשהתקדמנו לכיוון אחד הרכבים.
"חכי ותראי" אמר וגם אני וטיילר היינו מופתעים, לא ידענו לאן אנחנו הולכים.