ראשת המאפיה

פרק 7

הווה*

ליאו

וואו.
איך לעזאזל אני אמור להגיב למה ששמעתי כאן עכשיו?!
איך מישהו יכול לעשות דבר כזה לבת שלו??
יש לה פאקינג אח גדול????
ואני חשבתי שהסיפור שלי ושל אלי קשה.
"אתה יודע, בפעם הראשונה שראיתי אותך, כשנלחמת בשביל אלי, ובאותו יום במשרד שלי איך שדאגת לה, ממש הזכרת לי את טום" הרימה את ראשה, הביטה בעיניי ואמרה.
הייתי חסר מילים, לא ידעתי מה לומר ולא רציתי להגיד משהו שרק יעשה את המצב גרוע יותר, אז פשוט תפסתי בצווארה וקירבתי אותה אליי, חיבקתי אותה וניגבתי את הדמעות שירדו לה בזמן שסיפרה על הילדות הקשה שלה.
"באותו יום, ליד החנות, מי שהיה שם היה דוד שלה, דייוויד" אמר לי ג'ון אחרי שהתיישב על ברכיו לידנו.
"אמה, תסתכלי על הדבר הטוב שבכל הסיפור הזה, יכול להיות שאם זה לא היה קורה לא היית פוגשת את הבן אדם הכי חמוד בעולם, אותי, וגם את שני המכוערים האלה" אמר טיילר בשעשוע, מנסה להקליל על האווירה עובד לו כי לא הפסקנו לצחוק.
"תודה טיי אתה לא מבין כמה הייתי צריכה את זה עכשיו" הודתה לטיילר אחרי שנרגענו קצת מהצחוק.
"אנחנו נשאיר אתכם לבד 5 דקות ואז צריך לצאת לתדרוך, בוא טיילר" ג'ון נעמד ואמר בזמן שגרר את טיילר אחריו לכיוון המטבח.
הרחקתי את אמה טיפה ממני ותפסתי בפניה והבטתי לה בעיניים "אני מצטער שהיית צריכה לעבור את כל זה ועוד בגיל כל כך צעיר, אני מבטיח לך שאני לא אתן לך לעבור דברים כאלה שוב, אני יודע שאת יכולה להגן על עצמך אבל כל עוד אני לידך, תדעי שאת לא צריכה להוזיז אצבע, אני אגן ואשמור עלייך לא משנה מה" אמרתי "אני אלך עוד היום לבן זונה הזה ואני כבר אחזיר לו על כל דבר הכי קטן שהוא עשה לך, אני נשבע" המשכתי והתכוונתי לכל מילה.
"אני אוהבת אותך" לחשה לי עם חצי חיוך ודמעות החלו לרדת מעינייה.
"אני אוהב אותך מאוד יפה שלי, בואי אליי" ניגבתי לה את הדמעות ומשכתי אותה אל חזי, מחבק אותה ונותן לה תחושת ביטחון.
נישקתי את ראשה ונתתי לה לפרוק ולהוציא את כל הדמעות שהיא שמרה לעצמה במשך כל השנים האלו.
"אני מתגעגעת אליו ליאו" לחשה אל תוך חזי.
"אני יודע, אני יודע" אמרתי וליטפתי את ראשה, מנסה לשמור את הדמעות שלי בפנים.
הרגשתי שבור מבפנים מלראות אותה ככה, מאחורי כל החזות המאיימת והקרה של הקאפו היא עדיין אותה ילדה קטנה שלא קיבלה מהוריה את האהבה שמגיעה לה, את החיים שמגיעים לה, ילדה קטנה שרק רצתה שמישהו יאהב אותה ולא יתעלל בה ויאנוס אותה, וגם הבן אדם היחיד שבאמת גרם לה להרגיש טוב ואהובה, נרצח לה מול העיניים בדם קר.
ראיתי בזווית העין את ג'ון וטיילר מתקדמים לעברנו, יכולתי להבין שגם הם מחזיקים את הדמעות שלהם בפנים.
הם התקרבו אלינו וחיבקו אותה גם ביחד איתי, עטפנו אותה מכל כיוון, ונתנו לה להרגיש הכי מוגנת ובטוחה שרק אפשר.
"כואב לי להרוס את הרגע אבל צריך ללכת" אמר ג'ון אחרי שהביט בשעונו.
אמה הרימה את ראשה מחזי והנהנה, עינייה היו אדומות וקצת נפוחות.
"לכי לשטוף פנים אנחנו נחכה לך כאן" אמר לה טיילר ונשק לראשה.
היא הנהנה שוב והלכה לכיוון השירותים, נכנסת וסוגרת אחריה את הדלת, כמה שניות אחר כך יכולנו לשמוע את הברז נפתח.
"אף פעם לא ראינו אותה במצב הזה" אמר ג'ון והביט לכיוון דלת השירותים הסגורה. "יכול להיות שזה בגלל החזרה של דוד שלה?" שאל טיילר.
"רוב הסיכויים" ענה לו ג'ון "צריך לברר ולטפל בזה בהקדם, אנחנו לא ניתן לו להרוס לה את החיים שוב" המשיך ואני וטיילר הנהנו להסכמה .
אחרי כמה שניות אמה יצאה מהשירותים ובאה אלינו.
"זה נראה שבכיתי?" שאלה.
"לא, אל תדאגי" עניתי לה ונישקתי את ראשה.
ג'ון בא אליה וחיבק אותה, נישק את ראשה גם ואז יצאנו מהבית.
"אני נו..." אמה התחילה לומר וקטעתי אותה.
"את לא נוהגת, אני אנהג, את תשבי מאחורה ותנוחי" אמרתי ולא נתתי לה מקום להתווכח.
היא הזעיפה לי פנים ובאה לפצות את פיה כדי לדבר והפעם ג'ון קטע אותה. "תקשיבי לבעלך אמה, הוא צודק, את צריכה לנוח" אמר.
"אבל אבל.., טוב" התחילה למחות ובסוף התייאשה.
"בוא טיילר נשב אני ואתה מאחורה, לא כיף איתם" תפסה בידו של טיילר ושלחה אליי ואל ג'ון מבט עצבני.
טיילר הוציא לנו לשון ועלה אחרי אמה לרכב.
הוא התיישב ואמה הניחה את ראשה על רגליו והרימה את רגלייה על המושבים וקיפלה אותם קצת כדי לשכב.
ג'ון ואני עלינו גם לרכב, אני למושב הנהג והוא בכיסא ליד.
היה לנו נסיעה של כשלושת רבעי שעה ולבנתיים אמה וטיילר נרדמו מאחורה ואני וג'ון נשארנו דרוכים ומוכנים להכל.
אחרי 10 דקות אמה התעוררה בבהלה, עצרתי מהר את הרכב והסתובבתי אליה וככה גם ג'ון וטיילר שבדיוק התעורר נדרך.
"מה קרה?!" שאלנו מהר אני וג'ון ובזמן הזה נוצר פקק ענק מאחורינו.
"הכל בסדר, פשוט היה לי סיוט קטן, אבל חוץ מזה הכל טוב אל תדאגו" אמרה אמה ושמה את ידה על מצחה.
"את בטוחה שהכל בסדר? רוצה שנחזיר אותך לבית עם טיילר ואני וליאו נלך לתדרוך לבד?" שאל אותה ג'ון.
"אני בטוחה, הכל בסדר, באמת, אני באה איתכם" אמרה.
"טוב, תנוחי עוד חצי שעה מגיעים" אמר ג'ון בהחלטיות והיא הנהנה.
"שימי ראש" אמר לה טיילר וסימן לה עם ידו לשים את הראש על רגלו אחרי שאני וג'ון חזרנו למקומנו והתחלנו שוב בנסיעה.
אמה הניחה עליו את ראשה וחזרה לישון.
וטיילר ליטף את ראשה ושיערה בעדינות, מרגיע אותה.
"אמושקה, הגענו" לחש לה טיילר כשניכנסנו לחניון והחננו את הרכב אבל היא לא התעוררה.
"ג'ון, ליאו, אני חושב שיש לה חום" אמר טיילר והניח את כף ידו על מצחה, "היא רותחת" המשיך.
"תן לי לבדוק" יצאתי מהרכב ופתחתי את הדלת שבה ישב טיילר והנחתי את ידי על מצחה, בכל זאת טיפלתי באחותי הקטנה מהרגע שהיא נולדה, אז הבנתי קצת בדברים האלה.
"הוא צודק, יש לה חום וכנראה שמאוד גבוה" אמרתי לג'ון שגם בדיוק יצא ובא אלינו.
"אל תעירו אותה, ניקח אותה למשרד לנוח, טיילר אתה תישאר איתה ואני וליאו נעשה את התדרוך" אמר ג'ון וקצת התבאסתי שהוא לא נתן לי להישאר איתה.
"אני יודע שאתה רוצה להישאר איתה אתה, במיוחד עכשיו, אבל מהרגע שהתחתנתם אתה גם הקאפו, ביחד איתה, ואחד מכם חייב להיות בתדרוך הזה, היא לא יכולה, אז אתה צריך" אמר כאילו קרא את מחשבותיי ואני הנהנתי, מבין את האחריות שיש עליי עכשיו.
הרמתי אותה בזהירות כמו כלה, ג'ון נעל את הרכב והתחלנו להתקדם בשקט לכיוון המשרד.
הנחתי אותה בזהירות על הספה במשרד וטיילר כיסה אותה.
"טיי, יש במגירה של התרופות בארון אקמול, שהיא תתעורר תביא לה ותבדוק לה את החום, ותוודא שהיא לא קמה מהספה הזאת" אמר ג'ון והדגיש את המשפט האחרון.
"אין בעיה" אמר והרים לו אגדול.
ג'ון ואני יצאנו מהמשרד והתחלנו להתקדם לעבר האולם לתדרוך.