ראשת המאפיה

פרק 12/חלק א'

ליאו

"וולד" שמעתי את אמה אומרת לידי בטון שקט וקצת לחוץ.
אז זה המזדיין שחטף אותה, זה הבן זונה שהתעלל בה.
"חחחחח אני ולא אחר, היית חייבת להגיד לו איפה המטענים? ממש רציתי לראות את שניכם מתפוצצים ביחד חחחח" צחק וולד.
העצבים שעלו לי באותו רגע היו לא מוסברים, רציתי לחנוק אותו ולהתעלל בו כל כך הרבה, אבל היא עצרה אותי.
"הם הרבה ואני לא ממש יכולה להילחם בכמה אנשים באותו הזמן במצבי, נצטרך לעשות את זה לאט" אמרה בלחש כדי שהם לא ישמעו.
"צריך לחשוב על תוכנית, ומהר או שזה הסוף של שנינו" אמרה אחרי כמה דקות שוולד רק צחק והקניט אותנו.
"את תצליחי להילחם במצבך?" שאלתי.
"לא יודעת, אבל אני אנסה" ענתה.
"איפה ג'ון וטיילר כשצריך אותם, אני מקווה שהם בסדר" אמרה לעצמה בשקט.
"אנחנו ממש פה" שמעתי את קולו של טיילר ממאחורינו.
שנינו הסתובבנו מהר וראינו את ג'ון וטיילר נראים כאילו הלכו מכות עם צבא של אריות.
שניהם היו פצועים והם דיממו כמעט מכל איזור בגוף.
"אתם במצב של להילחם?" שאלתי.
"אנחנו תמיד במצב של להילחם" ענה לי ג'ון עם חיוך.
"התגעגענו אלייך ילדה" אמר טיילר לאמה וחיבק אותה.
"טוב לראות אותך" אמר לה ג'ון אחרי שטיילר התנתק ממנה וחיבק אותה גם אחרי שנשק לראשה.
"אני שמחה לראות אתכם, ושאתם בסדר" אמרה להם וחיבקה את ג'ון בחזרה.
"איזה מפגש מרגש, ממש כמו בסרט רומנטי חחחח" צחק וולד שוב והחיילים שהיו איתו צחקו אחריו.
"ג'ון, יש רק דרך אחת שאני אוכל להילחם בהם" אמרה אמה לג'ון עם קצת היסוס.
"את בטוחה?" שאל אותה.
"לא, אבל אין לנו ברירה, כולנו פצועים ונצטרך כמה שיותר עזרה" ענתה לו.
ג'ון השפיל קצת את פניו, נראה כאילו מה שאמה אמרה לו עכשיו קצת מלחיץ אותו.
"אמה.." אמר טיילר בלחש.
"אל תדאג, הכל יהיה בסדר" אמרה לו וטפחה על כתפו והתרחקה קצת מאיתנו.
"מה הולך פה?" שאלתי את טיילר וג'ון.
"אמה צריכה לעשות את הדבר שהכי מפחיד אותה" ענה לי ג'ון.
"לאבד שליטה" המשיך טיילר בטון קר.
"מה קרה לה שהיא מפחדת לאבד שליטה?" שאלתי.
"בפעם האחרונה שהיא איבדה שליטה.. היא הרבה 3 אזרחים" אמר טיילר "והיא הייתה רק בת 14 כשזה קרה, לפני זה כל פעם שהיא איבדה שליטה היא הייתה נועלת את עצמה איפשהו ומחכה שזה יעבור, לפעמים זה עבר לה מהר ולפעמים זה לא, הייתה פעם אחת שזה עבר לה רק אחרי שלושה ימים, ואחרי מה שקרה היא התחילה לקחת את המזרקים" המשיך להסביר.
"את לא חייבת לעשות את זה, אנחנו נמצא דרך אחרת" רצתי אליה מהר אחרי שטיילר סיפר לי מה קרה וניסתי לשכנע אותה.
"אין עוד דרך, אבל אל תדאג, אני אהיה בסדר" הניחה את ידה על הלחי שלי וניסתה להרגיע אותי, אבל זה לא עזר.
"אמה בבקשה, את הרגע חזרת אליי, אני לא מוכן לאבד אותך שוב" אמרתי בידיעה שהסיכוי שהיא תצא מזה בחיים מאוד קטן.
היא לא ענתה, היא רק הסתכלה עליי, חייכה חיוך קטן, נתנה לי נשיקה קטנה בלחי ואז ג'ון בא ולקח אותי לאחור, מרחיק אותי ממנה.
"אל תמותי לנו" אמר לה ג'ון בקול צרוד, מחניק דמעה.
"אני אשתדל" ענתה.
"איך היא תאבד שליטה?" שאלתי את ג'ון כשזה עבר לי בראש.
"היא תזכיר לעצמה את כל הימים ואת הדברים הכי נוראיים שקרו לה בחיים" ענה לי טיילר והדאגה שלי כלפייה רק החמירה.
"כל עוד לא נתקרב אליה בזמן שהיא בלי שליטה, אנחנו כנראה נהיה בסדר" אמר ג'ון.
"נתפצל, כל אחד יטפל בקבוצה, אמה תטפל בשאר ובוולד" המשיך ג'ון.
"מה הסיכוי שהיא תצא מזה בחיים?" שאלתי את ג'ון מאפק את הבכי מלצאת.
"סיכוי ממש קטן, אם בכלל" ענה.
לא לא לא לא לא לא, ממש לא, אני לא אתן לדבר הזה לקרות, אני לא אתן לה למות לא עכשיו לא מחר ולא אף פעם, אני לא אאבד אותה שוב, אני לא מסוגל לאבד אותה שוב, היא כל חיי, מהרגע שפגשתי אותה היא נהייתה הכל בשבילי.
"ליאו לאן אתה הולך?? בוא לפה מיד" צעק לי טיילר בזמן שרצתי בחזרה לכיוונה של אמה.
"ליאו.." לחשה אמה והסתכלה עליי עם מבט דואג.
"אם את מתה, אני מת ביחד איתך" אמרתי מיד לא נותן לה לסיים.
"אל תנסי לעצור אותי, ואל תנסי להרחיק אותי, אני לא זז מפה ושום דבר לא ישנה את דעתי, אני נשאר איתך עד הסוף לא משנה..." המשכתי והפעם היא קטעה אותי.
היא כרכה את ידיה סביב צווארי מצמידה את גופה אל גופי, והניחה את ראשה על כתפי.
"אני אוהבת אותך" לחשה את תוך אוזני.
כרכתי את ידיי סביב מותניה והצמדתי אותה אליי עוד יותר.
"אני אוהב אותך כל כך, בבקשה אל תלכי לי" לחשתי לה בחזרה.
"אני לא" אמרה ונישקה את הלחי שלי בעדינות והתנתקה ממני.
"בוא נעשה את זה" אמרה באומץ והתיישבה על האדמה, דוחקת את עצמה לאבד שליטה.
"סיימתם עם כל סיפור האוהבים שלכם?? עכשיו אתם מוכנים לבוא כבר כדי שאני אוכל להרוג אתכם??" צעק לנו וולד.
שניים מחייליו התחילו לרוץ לכיוון שלי בכדי לנסות לפגוע באמה אחרי שוולד פקד עליהם.
נעמדתי מול אמה שעדיין הייתה מרוכזת בלאבד שליטה וחיכיתי לשני הממזרים האלו להגיע ולנסות את מזלם.
בשנייה שהם היו קרובים מספיק, לפני שהספיקו לחשוב אפילו, זינקתי עליהם ומנעתי מהם להתקרב ולפגוע באמה.
כמה שניות אחר כך ג'ון וטיילר הגיעו גם.
"אנחנו לא ניתן לה למות" אמר ג'ון ונדרך לידי.
"אנחנו נישאר לצידה עד הסוף" אמר טיילר ונדרך לידי גם.
בצרורות חייליו של וולד התחילו לרוץ לכיוונינו בנסיון להפיל אותנו.
אבל כמובן, ללא הצלחה.
הפלנו אותם בזה אחר זה, לא חסים על חייו של אף אחד, לא נותנים להם הזדמנות להתחרט ומחסלים אותם אחד אחד.
"נו, התעייפתם כבר?" שמענו את וולד צועק ממאחורי חייליו.
לא התייחסנו אליו ובדקנו את מצבה של אמה.
סיבבנו את ראשנו כדי לראות אותה, אבל ראינו רק את האדמה עליה ישבה.
אמה לא הייתה שם, מתי היא הספיקה ללכת? איך לא שמענו אותה?
"ג'ון, ליאו, תראו" אמר טיילר והצביע לכיוון של כמה חיילים של וולד, נופלים בזה אחר זה.
הבנו כבר לבד שזאת אמה, והיא בשיא שלה, חסרת שליטה.
כנראה התרחקה מפה רגע לפני שאיבדה את השליטה על מעשיה ועל גופה, כדי לא לפגוע בנו, וישר הלכה אל חייליו של וולד.
"נו, קדימה, שהיא לא תגמור לנו את כל הכיף" אמר טיילר בהתלהבות ורץ גם הוא לקבוצה של כמה חיילים מתחיל לחסל אותם.
אני וג'ון הסתכלנו אחד על השני, מבולבלים, התעשתנו על עצמנו מהר, ואף אנחנו רצנו במטרה לחסל כמה שיותר רוסים.
מזווית קטנה של עיניי ראיתי את וולד נתקף באימה, לנוכח העובדה שהוא מפסיד במשחק שלו, וכמובן כמו שמצופה מכל פחדן מסריח, הוא תפס את רגליו עם כמה חיילים, וברח, בלי להסתכל אחורה, בלי להסתכל על חייליו הנאמנים נופלים לשווא.
רק מזה אפשר להבין שהוא לא מנהיג אמיתי.
מנהיג אמיתי היה דואג לחייליו ולשלומם, היה מוביל אותם במלחמות, נלחם ביחד איתם וברור שלא נוטש אותם בזמן שנלחמים ומקריבים את חייהם בשבילו ובפקודתו.
כמו אמה, היא בחיים לא תסכן את החיילים שלה לחינם, לא תנטוש אותם ולא תקריב אותם, היא תילחם איתם, תדאג להם ותקריב את עצמה בשבילם, משהו שוולד בחיים לא היה עושה.
אבל אי אפשר לצפות ליותר מידי מפחדן עלוב נפש ואגואיסט.
בזמן שכל זה עבר לי בראש ראיתי מהזווית השנייה של עיניי, חייל של וולד עם סכין מתקרב ממאחורי גבי.
בשנייה שהתקרב אליי וניסה לתקוף התחמקתי בזמן ותפסתי את ידו בחוזקה, מעיף ממנו את הסכין ומפיל אותו על האדמה הקשה.
"ניסיון יפה, אבל לא היום, תנסה בגילגול הבא שלך, אם בכלל יצא לך" אמרתי והרגתי אותו במקום לא נותן לו אפשרות לעשות משהו בנידון.