ראשת המאפיה

פרק 19

ליאו

בדרך כלל, הדבר הראשון שעולה לי בראש כשאני מתעורר זה אמה ועוד כל מיני מחשבות מוזרות שיש לי, אבל היום זה לא מה שהיה.
התעוררתי בבוקר והדבר הראשון שעלה לי לראש זה איך לעזאזל הגעתי למצב שבו אני צריך לעזור לילדה בת 12 בשיעורי בית במתמטיקה.
אתמול בלילה אני ואמה דיברנו בשיחת וידאו עם אלי ובגלל שהמצב קצת נרגע החלטנו שהיא תבוא לפה ליומיים ואז תחזור לבית הבטוח.
והיא ביקשה ממני לעזור לה בשיעורים שהמורה הביאה להם לעשות אבל יש בעיה אחת קטנה, בחיים שלי לא נגעתי בדבר הזה שנקרא מתמטיקה/ חשבון/ הנדסה, אין לי מושג מה זה, כל החיים שלי הייתי עסוק בלהתאמן, לפתח את כושר החשיבה והמנהיגות שלי, ועוד כל מיני דברים שלמדתי כדי להתקבל למאפיה, ובנוסף לכל זה גם הייתי עובד שעות נוספות כדי לכלכל אותי ואת אלי בזמן שההורים שלנו היו במועדונים ובמסיבות רוב שעות היום אם לא כל היום.
העפתי מעליי את השמיכה וקמתי מהמיטה, הלכתי לחדר הארונות לשים חולצה ומכנס ואז ישר לשירותים, לפני שנכנסתי אליהם ראיתי שהדלת קצת פתוחה ואת אמה מבעד למראה, שוטפת פנים, והיא הייתה רק עם חזייה.
היא הרימה את ראשה אל המראה וניגבה את פניה, יכולתי לראות משהו קצת שונה על הכתף שלה אבל לא ראיתי בבירור מה זה, החלטתי לעזוב את זה לבנתיים והלכתי לשים נעליים.
אחרי שסיימתי להתארגן סיפרתי לאמה על הבעיה שלי עם אלי, בגלל שלא ראיתי את אלי הרבה זמן אמה נתנה לי את היומיים האלה כחופש מהמאפיה קצת כדי לבלות זמן עם אחותי הקטנה, ובזמן הזה היא תטפל שם בהכל.
התיישבתי על המיטה ואמה סידרה את שיערי, תפסתי במותניה והושבתי אותה עליי.
"אני אשלח לך את טיילר שיעזור לה בזמן שהיא תעשה את השיעורים האלו" אמרה וכרכה את ידה סביב צווארי ועם ידה השנייה המשיכה לסדר את שיערי.
"טיילר?" שאלתי כלא מבין מה הקשר.
"הוא אמנם לא נראה ככה אבל הבן אדם הזה גאון מתמטי מהלך" אמרה בגאוה.
"לא ידעתי על זה" אמרתי בלחש.
"בחיים לא שאלת, אז איך תדע?!" אמרה אמה ונישקה את הלחי שלי.
אחרי איזה כמה דקות שישבנו שם על המיטה ירדנו לסלון להתחיל את היום.
אמה, ג'ון וטיילר סיימו להתארגן, שמו עליהם את חגורות הנשק שלהם ויצאו לכיוון האולם הראשי.
אני נשארתי עוד קצת בבית ואז שמתי גם אני את חגורת הנשק שלי עליי, לקחתי את המפתחות של האוטו שלי, יצאתי מהבית התנעתי את הרכב ופתחתי בנסיעה אל הבית הבטוח לאסוף את אלי, אל בית בטוח אחר, לא יכולנו להחזיר אותה לבית הבטוח שממנו אמה נחטפה אז מצאנו מקום בטוח אחר.
אחרי כמה דקות של נסיעה הגעתי והתקשרתי לאלי שתרד.
אחרי שנכנסה לאוטו נסעתי לגלידריה לקנות לה גלידה ומשם ישר לבית.
"אתה יודע, לפעמים זה משתלם שאח שלי הגדול התחתן עם ראשת מאפיה סופר עשירה ולפעמים אפילו סופר מפחידה" אמרה בזמן שליקקה את הגלידה שנטפה לה.
"היא לא מפחידה, היא פשוט מנתקת את הרגשות שלה כשצריך, גם אני עושה את זה, כל אחד במאפיה צריך ועושה את זה" הסברתי לה אחרי שצחקתי ממה שאמרה.
"וחוץ מזה, את יודעת טוב מאוד שלא התחתנתי איתה בגלל הכסף" המשכתי.
"אם לא התחתנת איתה בגלל הכסף אז למה התחתנת איתה? כי היא יפה?" שאלה והוזיזה את הגלידה מצד אל צד.
"את מטפטפת לי באוטו ולא, לא התחתנתי איתה בגלל שהיא יפה, התחתנתי איתה בגלל שהיא הבן אדם הכי מיוחד וטהור שקיים, היא הבן אדם הכי מושלם שפגשתי בחיים שלי, ועד לפני שפגשתי אותה חשבתי שאין דבר כזה מושלם, היא חזקה, חכמה, יפה, יש בה פאקינג הכל, התחתנתי איתה בגלל שאני אוהב אותה כמו שלא אהבתי אף אחד אחר בחיים שלי, היא הכניסה לי אור בזמן הכי חשוך שלי, היא תמיד שם בשבילי והיא דואגת לכל החיילים שלה כמו אמא אוהבת שמטפלת בילדים שלה, היא תמיד תשים את עצמה בסוף ואת כל השאר לפניה, היא אף פעם לא תזניח ותגרום למישהו להרגיש לא שייך, התחתנתי איתה כי בשנייה שראיתי אותה הלב שלי דפק כל כך מהר עד שהוא כמעט יצא לי מהחזה ישר אל הידיים שלה, התאהבתי בה באותו רגע, היו לי פרפרים בבטן כל פעם שהיא רק נגעה בי אפילו אם זה היה בטעות, ואז ביום שהתוודתי בפניה הרגשתי כאילו אני עומד לקבל התקף לב כשהיא נישקה אותי ואמרה שהיא מרגישה את אותו הדבר כלפיי, אני מאבד את עצמי כשאני לידה וכשאני לא אני מרגיש ריק, אני מרגיש שמשהו חסר לי, חסר בתוכי, ואז כשהיא שוב לידי אני מרגיש שלם, אני לא יכול לחיות בלעדיה וביום שהיא כמעט מתה מהרעלים ראיתי שחור, רציתי למות ביחד איתה אם לא במקומה, לא הייתי מסוגל לחיות בלעדיה וביום שנחטפה כל כך כעסתי והייתי דלוק למצוא אותה הכי מהר שאפשר, כשהיא סיפרה לנו מה שהם עשו לה שם כשחזרה לא יכולתי להמשיך לשמוע, הדם שלי רתח והעצבים שלי רצו לצאת החוצה, באותו לילה הייתי המון זמן במתחם האימונים הוצאתי את כל העצבים שלי ואז כשנרגעתי קצת מהעובדה שהיא חיה והיא חזרה אליי עליתי אליה ולא עזבתי אותה לשנייה, לא רציתי ללכת אפילו לא לשנייה כדי שאני לא אאבד אותה פתאום, אם אני אאבד אותה אני אאבד את עצמי ואני לא אוכל להמשיך להתקיים בלעדיה, התחתנתי איתה בגלל מי שהיא ומה שהיא גורמת לי להרגיש, ווואו העיניים שלה, העיניים הירוקות, הגדולות והממכרות שלה אני יכול לטבוע בהן ולהסתכל עליהן בלי סוף והשפתיים העבות והרכות שלה, אני לא יכול להפסיק לנשק אותה, היא כל כך יפה שאני יכול להסתכל עליה שעות, היא הבן אדם הכי יפה שקיים, אני עדיין לא מבין איך היא בחרה אותי דווקא מכולם אבל אני לא אומר לה את זה כי אני כל כך שמח שהיא בחרה דווקא אותי מבין כולם, היא הפכה אותי לבן אדם הכי שמח ומאוהב שקיים ביקום הזה, אני אוהב אותה כל כך שמילים ומעשים לא יוכלו לתאר את מה שקורה לי בגוף כשהיא לידי, וואו אני מאוהב" אמרתי בחיוך גדול את כל מה שהיה לי בלב על אמה ולא הפסקתי לדבר.
אחרי שסיימתי קלטתי כמה דיברתי ושפכתי מהלב שלי את מה שאני מרגיש כלפי אמה ורק אז שמתי לב שהגענו לבית.
החנתי את האוטו וראיתי את אלי שולחת איזה סרטון למישהו.
"מה זה?" שאלתי.
"כלום" צחקה והכניסה את הטלפון לכיס.
"אלי מה שלחת ולמי?" שאלתי שוב.
"לא עיניינך" אמרה ויצאה מהרכב.
"אני אחיך הגדול את צריכה. לספר לי" צעקתי לה מהרכב כשהיא רצה לכיוון דלת הבית ויצאתי גם אני מהרכב.
היא לא ענתה רק הוציאה לי לשון וחיכתה שאני אבוא לפתוח את הדלת.
הוצאתי את המפתח של הבית מהכיס ופתחתי את הדלת.
אלי לא חיכתה ועלתה לחדר השמור שלה למעלה.
חזרתי לאוטו להביא את התיק שלה ונכנסתי לבית.
אחרי כמעט שעה שאכלנו את ארוחת הבוקר שאמה הכינה לנו בבוקר אלי הלכה לספה והדליקה את הטלוויזיה, לחפש סרט לראות ואני הלכתי להכין פופקורן ולהביא כמה חטיפים לנשנוש ושתייה.
בזמן שראינו את הסרט, צחקנו ונהננו ביחד אחרי הרבה זמן שלא והגיע הזמן לדבר שהכי פחדתי ממנו, מתמטיקה.
"כן Mon amour אני בסדר, מה איתך יפה שלי?" עניתי לאמה אחרי שענתה לשיחה ממני ושאלה מה איתי.
"יש הרבה עומס ועבודה היום עם החדשים אבל אני בסדר לבנתיים" ענתה והרעשי רקע היו נוראיים.
"מה זה כל הרעשים האלה?" שאלתי אותה כשכבר בקושי יכולתי להניח את הטלפון על האוזן.
"אלו החיילים, מתאמנים במטווחים ובחדר כושר, אתה יודע, אני מוקפת בנים, אי אפשר לצפות מהם לסתום ולהפסיק לצרוח כל פעם שהם מנצחים מישהו" ענתה.
"אני בקושי שומעת את עצמי ואני מתחילה לאבד את זה" המשיכה.
"איפה ג'ון וטיילר שיחליפו אותך שם?" שאלתי.
"טיילר בדרך לבית לעזור לך ולאלי עם המתמטיקה וג'ון עם לוקה במרתפים" ענתה.
"את הקאפו, תגרמי להם לסתום" אמרתי והרחקתי את הטלפון מהאוזן כשצווחה נוראית נשמעה מהצד השני.
"מספיק כבר, הבא שיצעק יקבל כדור לביצים" אמה ירתה כדור לאוויר וצעקה עליהם.
"אתם פה כדי לצעוק או כדי להיות חיילים של המאפיה?! למה התקבלתם לפה אם כל מה שאתם עושים זה לצעוק אה??!" המשיכה לצעוק עליהם וממש לא הייתי רוצה להיות שם במקומם.
"סליחה בוס, אנחנו מצטערים בוס, לא נצעק יותר" שמעתי קול גדול של כמה אנשים ביחד עונים.
"זה בסדר, פשוט תתאמנו כמו שצריך לא כמו חבורת בנות שראו ג'וק, ולא צריך לקוד אנחנו לא סינים" אמרה ברוגע ואז עוד צווחה נוראית נשמעה והרחקתי מהר את הטלפון מהאוזן לפני שעור התוף שלי יקרע.
"דייגו, מה אמרתי הרגע?!" אמה צעקה מהצד השני.
"סליחה בוס, עבר לידי ג'וק" שמעתי את אחד החיילים אומר.
"נו באמת" לחשה וצחקתי לטלפון.
"עכשיו אני מבין למה אני ג'ון וטיילר תמיד היינו אלה שהשגיחו באימונים של החיילים החדשים" צחקתי ואמרתי תוך כדי.
"יש לך מזל שאתה בעלי ואני אוהבת אותך אחרת הייתי הורגת אותך דרך הטלפון" אמרה לי בקול כועס והפסקתי לצחוק.
"אני בר מזל אז" אמרתי בשעשוע.
"קחו הפסקה של 7 דקות בדיוק, אחר כך אני רוצה לראות את כולכם פה מוכנים ל1 על 1, ובלי צעקות" אמרה לחיילים.
"ועכשיו אתה פרינססה, כשאני אגיע לבית אני כבר אטפל בך בנפרד" אמרה לי וקצת חששתי ממה שיקרה לי כשהיא תגיע.
"אבל אני סתם צחקתי" ניסיתי להגן על עצמי.
"נכון, אבל כשאני אגיע אני כבר אטפל בך, עכשיו יש לי חבורת טירונים לטפל בהם, נדבר, אני אוהבת אותך" אמרה.
"אני אוהב אותך גם אהובתי, נדבר" אמרתי לה והיא ניתקה את השיחה.
אלי בזמן הזה אירגנה את כל הדברים שהיא צריכה בשביל מתמטיקה וחיכנו לטיילר שיגיע.
אחרי כמה דקות הוא הגיע והתחיל להסביר לאלי אל החומר שהיא התקשתה להבין בשיעור בבית הספר.
"ואז את מכפילה את זה ב2 ואז מחסרת את זה מזה ומוסיפה את זה" אין לי מושג מה הוא אמר לה לעשות אבל אני שמח שיש מישהו שיעזור לה עם זה כשאני לא יכול.
"הבנת מה עושים?" שאל אותה.
"כן, תודה טיילר, עזרת לי מאוד, בזכותך אני אקבל ציון טוב במבחן שיש לי שבוע הבא" הודתה לטיילר וחיבקה אותו.
"אין בעד מה, שמחתי לעזור לך, ועכשיו אני צריך ללכת כדי שגיסתך לא תערוף לי את הראש, להתראות" אמר טיילר ויצא מהבית ישר אל הרכב שלו ונסע אל האולם הראשי.