ראשת המאפיה

פרק 25

ליאו

"אתה חושב שהיא תשמח?" אמה שאלה אותי לפני שהתקשרנו בווידיאו לאלי לספר לה את הבשורות השמחות.
"אני בטוח שהיא תשמח" אמרתי בהתרגשות והתקשרתי.
אני ואמה ישבנו על הספה במשרד וחיכנו שאלי תענה כדי להודיע לה על ההריון.
"מה אתה רוצה?" שאלה כשענתה לשיחה.
היא לא הסתכלה לטלפון.
היא הייתה בדרך חזור מהבית ספר עם כמה מהחברות שלה והייתה שקועה בשיחה איתן.
"אלי, תקשיבי שנייה" אמרתי לה.
היא הרימה את הטלפון והסתכלה עליי.
"לי ולאמה יש הפתעה בשבילך" אמרתי לה והיא התעניינה יותר.
"אנחנו טסים לטיול??" שאלה בהתרגשות.
"לא" אמרתי לה והיא עשתה פרצוף מאוכזב.
היא הורידה את הטלפון והמשיכה לדבר עם חברות שלה.
"אלי, תסתכלי שנייה לפה" אמה אמרה לה אחרי שהיא לא הקשיבה למילה שיצאה לי מהפה.
אלי הרימה בחזרה את הטלפון ובחנה את הדף שאמה הראתה לה.
"מה זה השחור הזה?" שאלה אחרי שלא הבינה מה אמה מחזיקה.
"תסתכלי טוב יותר" אמרתי לה.
"רגע, זה אולטרסאונד??" שאלה עם חיוך גדול.
אמה חייכה אליה והנהנה.
"את בהריון??" שאלה בהתרגשות.
"כן אלי, יהיה לך אחיין או אחיינית" אמרה לה אמה ואלי התחילה לצרוח בהתרגשות.
"אבל למה את בוכה?" שאלתי אותה כשהיא התחילה לבכות לתוך הטלפון.
"כי אני שמחה" אמרה ואמה הסתכלה עליי.
אחרי שאלי נרגעה קצת ניתקתי את השיחה והחזרתי את הטלפון לכיס.
"רואים שהיא אחותך" אמה אמרה לי והשעינה את ראשה על חזי.
"למה?" שאלתי כשלא הבנתי למה היא התכוונה.
"שלשום כשסיפרתי לך שאני בהריון שאלתי אותך למה אתה בוכה ואמרת כי אתה שמח ועכשיו ששאלת אותה למה היא בוכה מה היא ענתה?" אמרה ואני הבנתי.
כרכתי את ידי סביב בטנה והשענתי את ראשי על ראשה.
"איך נקרא לו או לה?" שאלתי אותה.
"איך אתה רוצה?" שאלה אותי בחזרה.
"אני לא יודע" אמרתי אחרי שניסיתי לחשוב על שמות.
"נחשוב על זה כבר" אמרתי לה אחרי שניסיתי לחשוב עוד קצת והיא הנהנה.
"יש לי להקיא" אמרה אחרי כמה דקות שישבנו שם ודיברנו.
היא הרימה את ראשה ממני ורצה לשירותים שבמשרד.
היא התיישבה על הרצפה ליד האסלה ואני רצתי אליה מהר ואספתי את שיערה.
אחרי שהיא הקיאה עזרתי לה לקום והיא שטפה את פניה ואת פיה.
"את בסדר?" שאלתי אותה אחרי שהבאתי לה כוס מים והושבתי אותה על הספה.
"כן, אני בסדר" אמרה ומשכה בידי והושיבה אותי לידה.
"רק עוד 7 חודשים וזה נגמר" לחשה לעצמה, הניחה את ראשה בחזרה על חזי ואת ידה על הבטן שלה.
חזרנו לפני בערך שעה וחצי מהרופאה.
בגלל שהרופא של המאפיה לא הוסמך לדברים כאלה היינו צריכים ללכת לרופאה רגילה כמו כולם.
היא עשתה לאמה אולטרסאונד ובדקה שהכל תקין.
אמה רק בחודש הראשון, הבטן שלה עדיין לא גדלה והכאבים לא כאלה נוראיים חוץ מהבחילות וההקאות.
"מה יש?" שאלתי כשראיתי שמשהו מפריע לה.
"אני פוחדת שיקרה משהו לתינוק, בגלל.. אתה יודע.." אמרה והרימה את ראשה לכיווני.
"התינוק יהיה בסדר, הוא יגדל ויהיה חזק כמו אמא שלו, אל תדאגי" הנחתי את ידי על לחיה וניסיתי להרגיע אותה.
היא חייכה אליי ונישקתי את שפתיה בעדינות, היא החזירה את ראשה אל חזי והנחתי את ידי על ראשה וליטפתי את שיערה.
אחרי כמה דקות היא קמה והתיישבה על הכיסא מול המחשב.
"מה את עושה?" שאלתי.
"יש לי מאפיה לנהל, אני לא יכולה לשבת הרבה זמן בלי לעשות כלום" אמרה והסתכלה עליי כאילו זה לא ברור.
"את כן יכולה, חוץ מזה אני רוצה שתשבי איתי עוד קצת" אמרתי וקמתי אליה.
"אני אשה איתך, כשאני אסיים" אמרה והדליקה את המחשב.
"נו באמת" לחשתי לעצמי והיא שמעה את זה.
"תן לי שעתיים לסיים כל מה שצריך ואז אני אשב איתך כמה שרק בא לך" נעמדה מולי ואמרה.
תפסתי במותניה והצמדתי אותה אליי, נישקתי את שפתיה והצמדתי אותה לקיר.
"יש לך שעתיים בדיוק" לחשתי אל תוך שפתיה.
נישקתי אותה עוד קצת ואז התנתקתי ממנה והיא הלכה לסיים מהר את כל מה שהייתה צריכה.
הנחתי לה נשיקה על הראש וירדתי למתחם האימונים לבדוק מה עם החיילים.
אחרי שעתיים בדיוק עליתי למעלה וראיתי אותה כבר מחכה לי על הספה.
חייכתי אליה והתיישבתי לידה.
"קדימה זוג יונים, הביתה" ג'ון נכנס למשרד אחרי כמעט שלוש שעות שישבנו שם מחובקים.
"מבאס" אמרתי לו והוא יצא מהמשרד עם חיוך ערמומי.
נעמדתי על רגליי והושטתי לה את ידי, לעזור לה לקום.
"נהיית ג'נטלמן פתאום אה?!" אמרה כשתפסה בידי ונעמדה.
"תמיד היית נסיכה" אמרתי לה עם חצי חיוך והיא צחקה.
"חנפן" קראה לי ויצאה מהמשרד.
"שמעתי את זה" צעקתי לה כשהלכתי לקחת את הטלפון שלה ואת המפתחות של האוטו מהשולחן.
חיכינו כמה דקות באוטו לטיילר ואז נסענו לכיוון הבית.
"ג'ון, אני רוצה לעבור אצל טום" אמה אמרה והרימה את עיניה מהחלון.
"טוב, אבל לא להרבה זמן" הביט בשעונו ואמר והיא חייכה אליו.
כשהגענו לבית הקברות ג'ון החנה את הרכב ופתח את הדלת.
"אני רוצה ללכת לבד" אמרה וג'ון הרים את עיניו אל המראה והסתכל עליה.
"אנחנו פה" אמר וסגר את הדלת.
היא שוב חייכה אליו ויצאה מהרכב.
ראיתי אותה מתרחקת ונעלמת בין הקברים הרבים שהיו שם.
אחרי כמעט 45 דקות שאנחנו מחכים לה באוטו, גשם כבר התחיל לרדת בכמויות, החלטתי לצאת לראות מה איתה.