ראשת המאפיה

פרק 26

אמה

למה עכשיו?
למה לעזאזל עכשיו?
ירדתי למתחם האימונים כשכל הגוף שלי בוער מעצבים והתחלתי להרביץ לכל דבר שראיתי.
"אמה, מה זה?" ליאו שרץ אחריי וניסה להרגיע אותי שאל והצביע על המעטפה השחורה.
הבאתי לו את המעטפה והתיישבתי על הרצפה.
הוא פתח אותה והקריא את תוכנה בקול, שגם טיילר ישמע.
"הרגתם לנו בכיר במאפיה ואנחנו לא נשתוק על זה, חצי שנה מעכשיו כולכם גמורים, אנדריי".
אנדריי הבן זונה, הבן אדם הכי מעצבן שקיים וגם ראש המאפיה הרוסית.
אי אפשר לספור את כמות הנשים שהוא אנס ואת כמות החפים מפשע שהוא רצח.
הוא מפקיר את החיילים שלו, מנצל אותם להנאתו, מונע מהם לעשות תזוזה בלי שהוא אישר זאת ועושה הכל רק לטובתו ולהנאתו.
"אני רוצה את הראש שלו תלוי כאן עד שבוע הבא" קמתי מהרצפה וצעקתי, רותחת מעצבים.
"אמה תירגעי, שלא יקרה לך ולתינוק משהו" טיילר אמר לי.
עליתי למשרד וניסיתי להרגיע את עצמי.
אני לא אשכח את היום הזה, לפני 4 שנים, הרוסים חברו ליפנים ולמקסיקנים, אנדריי היה שם.
מכותר בתוך קבוצה די גדולה של חיילים שיגנו עליו.
אני לא אשכח את הרגע שהוא נתן הוראה לצלפים שלו לירות בזק כשהוא היה חשוף.
רצתי אליו, הכי מהר שיכולתי.
אבל לא הספקתי.
שני כדורים נספגו עמוק בתוך פלג גופו העליון של זק ועד שהצלחנו לחלץ אותו משם הוא כבר איבד יותר מדי דם.
הבעת פניו של אנדריי כשהוא ראה את זק נופל על האדמה, פצוע, הייתה ברורה מאוד.
הוא היה שמח, מאושר, הוא אפילו נעמד והתחיל לרקוד.
ועכשיו הוא שוב פותח איתנו מלחמה, אבל הפעם, אין שום סיכוי שאני נותנת לו לעשות את אותה הבעת פנים המכוערת הזאת שלו.
הפעם הבעת פניו תהיה ריקה עם כדור בתוך כל עין.
"את יודעת שלא תוכלי להשתתף בדבר הזה" קולו של ליאו נשמע מפתח המשרד.
הרמתי את ראשי והביתי בו.
"בגלל זה התעצבנתי" עניתי ונשענתי לאחור על הכיסא.
"אל תדאגי, אני אהיה שם ואני אדאג שהוא לא יצא מזה בחיים" הניח את ידו על כתפי והבטיח.
חייכתי אליו והוא נישק את ראשי.
"טיי, יופי בדיוק הייתי צריך אותך" ליאו אמר לטיילר שבדיוק נכנס למשרד.
"אני מקשיב" אמר ונשען על הספרייה.
"תגביר את מספר החיילים בשמירות ותאסוף את הבכירים לכאן" אמר לו וטיילר הלך לעשות זאת.
אחרי חצי שעה היינו כולנו במשרד.
אני, ליאו, ג'ון, טיילר, לוקה, טובי, מקס, די ג'יי, סם, לוק ועוד כמה בכירים בדרגה נמוכה יותר.
"התאספנו כאן כי יש איום על החיים של כולנו ואנחנו צריכים לפעול" ליאו התחיל את האסיפה "עוד חצי שנה האיום הזה יצא לפועל אבל אנחנו נתקוף לפני" המשיך.
"יקח לנו חודשים לתכנן פעולה מתאימה ולהתכונן אליה" רטן לוק.
"נעבוד יום ולילה, נתכנן ונתכונן" ג'ון אמר.
"נצטרך לאסוף מידע, להכין מספיק נשק ואמצעים" טובי אמר.
"אנחנו נעשה את כל זה" ליאו אמר.
"לוק וסם, אתם תכינו את החיילים לפעולה" התחלתי לחלק תפקידים לכל אחד.
"מקס ודי ג'יי, תארגנו נשק, כמה שיותר" המשכתי.
"טובי, אתה תכשיר כמה שיותר חיילים להיות חובשים".
"לוקה תפנה מקום במרתפים, ג'ון וטיילר אתם תאספו מידע, מחר נתאסף שוב ונתחיל לתכנן את הפעולה, עוד חמישה חודשים מהיום, הפעולה הזאת תצא לפועל" אמרתי.
"ליאו, אתה אחראי על הכל, תבדוק שהכל הולך כשורה ותפקח עליהם" אמרתי לליאו והוא הנהן.
"אבל בוס, איך תוכלי להשתתף בפעולה?" מקס שאל.
"אני לא אוכל להשתתף בפעולה הזאת אז ליאו לוקח סמכות מלאה על הכל, כל מה שאתם צריכים תפנו אליו" קמתי מהכיסא, התקדמתי אליהם ואמרתי.
"זהו לבנתיים, לכו לתדרך את החיילים ותתחילו במשימות שלכם" ליאו אמר והם יצאו מהמשרד.
"מה את עושה בזמן הזה?" ליאו התיישב על הספה ושאל אותי.
"כלום" אמרתי.
"אמה אני מכיר אותך, את אף פעם לא עושה כלום" צחק ואמר.
"אני אעזור לכם בתכנון הפעולה ובכל מה שצריך ואני צריכה גם לעזור לליזי בהכנות לחתונה בגלל שלוקה יהיה עסוק בחודשים הקרובים" עניתי.
"עוד פחות משלושה חודשים הם מתחתנים" אמר.
"כן, אני מקווה שאני אספיק לסיים הכל" אמרתי והתיישבתי לידו על הספה.
"את תספיקי" אמר והניח את ראשו על רגליי.
העברתי את ידי בשיערותיו והוא עצם את עיניו.
"אתה עייף?" שאלתי.
"מאוד" ענה ולא פקח את עיניו.
הושבתי אותו וקמתי לקחת את המחשב הנייד מהמגירה.
התיישבתי בחזרה על הספה והחזרתי את ראשו אל רגליי.
"לך לישון" אמרתי והנחתי את המחשב לידי.
"אני אלך לישון בבית" אמר.
"עכשיו" אמרתי והוא עצם את עיניו.
פתחתי את המחשב, המשכתי לעבוד והעברתי את ידי בשיערותיו שוב ואחרי כמה דקות הוא נרדם.
אחרי איזה שעתיים סגרתי את המחשב והבטתי בפניו של ליאו שישן שינה עמוקה.
עם היד השנייה שלי ליטפתי את פניו בעדינות.
לא הפסקתי להביט בו.
הוא היה נראה כמו מלאך שהוא ישן עם השיערות שנפלו על פניו ורק הוכיחו את זה.
אני מקווה שהתינוק שיוולד לנו יהיה דומה יותר לו מאשר לי.
יהיה לי ליאו קטן משל עצמי למרות שגם הליאו הגדול שלי.
אבל ליאו קטן שהוא גם חלק ממני זה משהו אחר.
רכנתי לעבר שפתיו ונישקתי אותו כמה נשיקות קצרות בעדינות כדי לא להעיר אותו.
לקחתי את הטלפון שלי והתחלתי לחפש אולמות אירועים ולסגור תאריך.
"מצאת כבר שמלה?" שאלתי את ליזי אחרי שענתה לשיחה שלי.
"אני עדיין מחפשת, עברנו בכמה מקומות אבל לא מצאתי את האחת עדיין" ענתה.
"תעדכני אותי, אני עכשיו שולחת לך תמונות של האולם, תגידי לי אם זה בסדר ואני אסגור כבר את כל השאר" אמרתי.
"אין בעיה, תודה אמה" אמרה וניתקה את השיחה.
שלחתי לה את התמונות והיא נתנה את אישורה.
"סגרנו, תכתוב את זה על משפחת רייס אני אשלם לך את המקדמה כמה ימים לפני" אמרתי לבעל האולם אחרי שקבענו תאריך וסגרתי איתו את הכל.
"מ.. משפחת רייס?" שאל עם פחד בקולו.
"כן, משפחת רייס" עניתי.
"בסדר" אמר והקול שלו רעד.
ניתקתי את השיחה וחיפשתי מקומות בשביל חליפה ללוקה.
למרות שבמאפיה זה לא כל כך מקובל להתחתן באולם אירועים עם אורחים והכל אבל בגלל שליזי לא חלק מהמאפיה הזקנים ואני נתנו אישור מיוחד כדי לעשות לליזי את חתונת החלומות שלה.
אחרי חודש וחצי אני וליזי נסענו לאולם כדי לבחור את המנות ולסגור עוד כמה דברים אחרונים ואז נסעתי לאסוף את לוקה למדידות.
"לאן הולכים?" שאל כשנכנס לרכב.
"לבחור לך חליפה לחתונה" אמרתי את המובן מאליו.
"יש לי כבר חליפה" אמר.
"אתה מתחתן לוקה, אתה צריך חליפה חדשה ונקייה, לא את החליפות הישנות שלך" אמרתי לו ופתחתי בנסיעה אל המקום.
"איך היה בטעימות?" שאל.
"היה בסדר, ליזי התלהבה על כמה מנות שהיו להם שם" עניתי על שאלתו.
"ואיך היא עם השמלה שלה?" שאל.
"אתה לא תוציא ממני את זה, תחכה לחתונה" אמרתי במבט אטום ולא הורדתי את העיניים מהכביש.
"נו באמת" שילב את ידיו לאמר.
הוא עדכן אותי על כל מה שקורה במרתפים ואני עדכנתי אותו בכל מה שקשור לחתונה כי בכל זאת הוא החתן.
"בוא" אמרתי אחרי שהחנתי את האוטו.
נכנסנו לחנות החליפות ומיד ניגש אלינו אחד העובדים.
"איך אוכל לעזור לכם?" שאל העובד.
"אנחנו צריכים חליפה בשבילו" אמרתי והוא העביר את עיניו על לוקה.
"נצטרך לקחת מידות, יש משהו ספציפי שאתה רוצה?" שאל.
"לא ממש" ענה לו והעובד התחיל לקחת ממנו מידות.
"נצטרך חליפה שתתאים למבנה הגוף שלך, צבעים כהים יתאימו לך יותר לצבע העור" מילמל בזמן שמדד את לוקה ואני התיישבתי על הספה שהייתה שם.
אחרי שהוא סיים לקחת מידות הוא הכניס אותו אל תוך תא מדידה והביא לו חליפה.
אחרי כמה דקות לוקה יצא ורציתי להקיא.
"יש לך אולי בצבע פחות מחריד?" שאל לוקה בעדינות.
"כן, בטח" ענה לו.
"נעדיף גוונים של שחור או אפור חזק" אמר לוקה והעובד הנהן והלך להביא עוד חליפה.
בזמן הזה לוקה חזר אל תא המדידה והוריד ממנו את החליפה המזעזעת.
אחרי עוד כמה חליפות שהוא מדד הוא יצא מתא המדידה ומצאנו את האחת.
"מה את אומרת עליה? היא נראית בסדר" אמר לוקה והסתובב.
"אנחנו ניקח אותה" אמרתי ולא הורדתי את עיניי מהחליפה המחוייטת, בצבע אפור כהה שישבה על גופו של לוקה בצורה מושלמת, שתתאים בדיוק לשמךה שליזי בחרה עם אמא שלה ואחותה.
"את חושבת?" שאל אותי.
"אני בטוחה לוקה, זאת האחת" אמרתי ונעמדתי.
"אז אנחנו ניקח אותה" אמר לוקה לעובד וחזר לתא המדידה להוריד אותה.
"איך אתם משלמים?" שאל העובד והניח את הנרטיב עם החליפה על הדלפק.
"אשראי" אמרתי והוצאתי את כרטיס האשראי שלי מהארנק.
"מה השם?" שאל.
"אמה רייס" עניתי לו והוא הביט בי באימה.
אמנם אחרי החתונה קיבלתי את שם משפחתו של ליאו אז אני אמה קופר עכשיו אבל בגלל המאפיה אני עדיין משתמשת בשם המשפחה רייס.
"רייס.." לחש לעצמו העובד.
"אנחנו קצרים בזמן" אמרתי לו אחרי שרק עמד שם בלי לעשות כלום.
"ב.. בטח" אמר וישר הכניס את הפרטים למחשב.
"זה יצא 1,445" אמר.
העברתי את הכרטיס אשראי איפה שצריך, לקחנו את החליפה ונכנסנו בחזרה לאוטו.
עצרתי בבית לשים שם את החליפה, הורדתי את לוקה במרתפים" וחזרתי לאולם הראשי ישר למשרד.
"עכשיו חזרתי, הייתי עם ליזי באולם לטעימות ואז הלכתי עם לוקה לקנות חליפה" עניתי לשיחה מליאו ועניתי על שאלתו.
"הסתדרתם?" שאל.
"אם אתה לא מכליל את העובד המבועת שהיה שם אחרי שאמרתי לו משפחת רייס אז כן, הסתדרנו" עניתי והוא צחק.
"לפחות אני לא צריך לחשוש שהוא הסתכל עלייך בצורה אחרת" המשיך לצחוק.
"אם הוא היה עושה את זה אתה כבר יודע שלוקה היה מוציא לו את שתי העיניים"
"אני יודע, אבל יש לו מזל שהוא לא הסתכל ושזה לא הייתי אני שם"
"חנפן"
"מה? אסור לי להגן על אשתי היפה מאנשים שמסתכלים עליה בחרמנות?" שאל כמעט פגוע.
"מותר לך"
"גם אם היה אסור לי הייתי עושה את זה, אז זה לא משנה" אמר בפלירטוט וצחקקתי.
"אדיוט" קראתי לו.
"אדיוט חמוד וחתיך" המשיך.
"האדיוט שלך" אמר אחרי כמה שניות וחיוך לא נשלט והתפרש על פניי.
"האדיוט שלי" חזרתי אחריו.
המשכנו לדבר עוד קצת והוא עדכן אותי בהכל.
"טיילר, תזמן פגישה, נתחיל לעבוד על הפעולה" ביקשתי מטיילר אחרי שנתקלתי בו בדרכי למטה.
"מיד" אמר, נשק לראשי והלך לבצע את בקשתי.
ירדתי למתחם האימונים בחיפוש אחר טובי.
"טובי, אני צריכה לדבר איתך" ביקשתי כשמצאתי אותו במטווחים.
"אני מיד מגיע בוס" אמר והניח את האקדח במקום.
"אני צריכה ממך טובה קטנה, אבל שזה ישאר בינינו" אמרתי לו כשהגענו לפינה צדדית.
"בטח, אני אעשה כל מה שתבקשי" אמר ואני חייכתי אחיו חיוך קטן.
"אני צריכה שתארגן לי 20 מצלמות גוף נסתרות" אמרתי.
אין שום סיכוי שהם ילכו לפעולה הזאת, יסכנו את החיים שלהם ואני לא אהיה שם.
אם אני כבר בהריון וגם ככה לא יכולה לבוא, אני אדאג שאני בכל זאת אהיה שם.
אני אעזור מרחוק, אני אוודא שכולם בסדר, שאף אחד לא נהרג או נפצע, שאני אהיה מודעת לכל מה שקורה שם בזמן אמת ולא אשב בבית בחוסר מעש ואני אדאג כל היום לשלומם.
אני רוצה לראות בעיניים שלי שהפעולה מתבצעת כמתוכנן, שאין שום תקלות ואף אחד לא נפצע.
"אני אעשה את זה" אמר טובי.
הודיתי לו והוא ישר הלך להשיג לי את המצלמות.
אחרי שעתיים הוא חזר עם המצלמות שביקשתי והתחלנו בפגישה.
"אבל לא נוכל להסתכן בלהיכנס ישירות אל תוך שטח האויב, זאת תהיה משימת התאבדות" מקס צעק אחרי המון וויכוחים ורעיונות.
"הוא צודק, לא נוכל להיכנס ככה, זה יחשוף אותנו" ג'ון אמר והמשיך להביט במפה של כל שטח רוסיה.
ידענו איפה כל המאפיה הרוסית מתבצרת לפי כל המידע שג'ון וטיילר הצליחו להשיג אז לא היינו צריכים לדאוג לגבי זה.
רק הכניסה לשם הייתה מאוד מורכבת.
"אפשר להיכנס מהשמיים, בלילה, הם לא ירגישו שאנחנו שם" סם הציע.
"לא" אמרתי ונעמדתי אחרי חשיבה מאוד עמוקה כולם הביטו בי.
"ניכנס רגלית" אמרתי והצבעתי על איזור במפה.
"זאת תהיה התא.." התחיל מקס שוב אבל קטעתי אותו.
"אני יודעת, זאת הדרך הכי טובה וזה האיזור הכי פחות מוגן שלהם, ניכנס מכאן  ונתפצל לארבעה קבוצות, אחת תישאר מאחור לגיבוי ושלוש האחרות יתקדמו משלושה כיוונים שונים אל המרכז שלהם" הסברתי להם.
"זה דווקא יכול להצליח" מקס הביט שוב במפה והסכים.
"אבל הם יכולים לעלות עלינו" אמר די ג'יי.
"נכון, ובשביל זה אנחנו צריכים פיתיון, למשוך אותם החוצה" אמרתי.
"נכין עוד קבוצה של חיילים שיהיו הפיתיון, הם הכנסו יוציאו את כל הרוסים ממקומם ואז אנחנו נסתער ונתקוף" אמר ליאו.
"נציב, כאן כאן וכאן צלפים, נמקם בכל האיזור הזה מוקשים ונפתיע אותם" אמר ג'ון והצביע על איזורים במפה.
"נצטרך עוד צוות של גיבוי" אמר טובי.
המשכנו להתווכח ולחשוב על התכנית פעולה המושלמת שתגביר את כל הסיכויים שלנו לנצח.
"טוב, זהו להיום, תחזרו לחיילים ולמשימות שלכם, מחר בשעה הזאת ניפגש כאן שוב" ליאו אמר כולם יצאו חוץ ממנו ומלוקה.
"אמה, את יודעת שזה בטח מלכודת, הם בטח מצפים לנו" אמר.
"אני יודעת, אבל זאת הדרך היחידה, רק ככה נוכל להביס אותם" אמרתי לו.
"הם גם בטח מחכים שכל הכוחות שלנו ילכו ואז הם יתקפו כאן כשלא נהיה" המשיך.
חשבתי קצת ולבסוף אמרתי "נטיס את ליזי ואלי לישראל מיד אחרי החתונה, אני וטיילר נישאר כאן עם קבוצה של חיילים, גם אם הם ינסו לתקוף כאן כשאתם לא תהיו פה הם לא יצליחו" אמרתי.
"לישראל?" שאל ליאו.
"כן, ראש המאפיה שם והבן שלו מקושרים איתנו, הם יגנו על ליזי ואלי כשאנחנו נהיה עסוקים כאן אם הרוסים יבואו לתקוף את ניו יורק" הסברתי לו והוא הנהן.
"אבל.." לוקה התחיל וקטעתי אותו.
"לוקה, הכל יהיה בסדר, אנחנו מוכנים לכל מצב ואתה אמור לדעת יותר טוב מכולם שאני בחיים לא אכניס את החיילים שלי למלכודת בלי תכנית טובה או דרך לצאת משם בחיים נכון?!" שאלתי בקריצה והוא הנהן, מוריד לעצמו את הלחץ.
אם לאמר את האמת, פחדתי.
פחדתי מאוד.
הדאגה של לוקה מוצדקת מאוד וכשניסיתי להרגיע אותו ניסיתי יותר להרגיע את עצמי.
אני לא מוכנה לקבל את הבשורה הזאת שאיבדנו חייל או שאיבדתי אחד מהם, שום סיכוי.
לא אתן לדבר כזה לקרות, במיוחד לא להם ולחיילים שלי.
פאק, אני חייבת לחשוב על תכנית גיבוי למקרה שזה יתברר כמלכודת.
התיישבתי על הכיסא שמול המחשב ותחבתי את ראשי בין שתי ידיי, נושמת עמוק.
אני באמת חייבת להירגע קצת לטובת כולם ולטובת העובר שעדיין גדל בבטני.
הרמתי את ראשי ורק אז שמתי לב שנשארתי לבד במשרד.
לוקה וליאו לא נמצאים כאן וכמו כן גם השקט היה טיפה מלחיץ.
יצאתי מהמשרד בחיפוש אחר..
טוב..
זה לא משנה כל כך אחרי מי, אני רק רוצה למצוא מישהו.
הסתובבתי וחיפשתי בכל הבניין בעל שתי הקומות הנראות לעין ועוד קומה בגודל של יותר מ25 דונם מתחת לאדמה אבל לא מצאתי אף אחד.
אני נהיית עיוורת, או שאני פשוט נהיית ממש סתומה בגלל ההריון?!
יצאתי ךבחוץ כדי לשאוף אוויר ובחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה גברים מתאספים במקום אחד.
"אפשר לדעת מה הולך פה?" שאלתי את אחד החיילים שעמד הכי קרוב אליי.
"בוס.. אמממ.. לא היה מקום לכולנו למטה אז הבוס השני והבכירים מתדרכים אותנו כאן" הסביר לי והצביע אל המרכז. הבטתי אל הכיוון שאליו הוא הצביע וראיתי את טיילר עומד על משהו שמגביה אותו.
זה כל כך מתאים לו..
פילסתי את דרכי בין כל החיילים אל עבר המרכז ומשכתי בצווארו של ג'ון אליי.
"מה לעזאזל הולך פה?" לחשתי הצעקה אל תוך אוזנו.
"תישאלי את טיילר, אני שעה מנסה להבין מה לעזאזל הוא עושה" אמר והצביע עליו.
"זה נראה כאילו הוא הולך לעשות מופע חשפנות בפנינו" המשיך ג'ון ושנינו צחקנו.
"טיילר רד למטה" אמרתי לו "זה אמנם האיזור שלנו אבל אזרחים עוברים פה בחופשיות, בכל זאת אנחנו בניו יורק" צעקתי לו, מנסה להגביר את קולי מפני כל הקולות שבקעו מהחיילים.
"מה?? לא שמעתי" צעק והתכופף אליי.
"פשוט תרד" אמרתי ותפסתי בשולי חולצתו ומשכתי אותו למטה.
"איפה ליאו ולוקה?" שאלתי כשנזכרתי שהחייל מקודם אמר שגם ליאו נמצא כאן אבל הוא לא.
"אין לי שמץ" צעק טיילר ומשכתי אותו ואת ג'ון לבפנים.
"טיילר, זה הדבר הכי מטומטם שעשית" התחלתי לנזוף בו.
"אזרחים וכנראה מרגלים של הרוסים היו יכולים לשמוע את כל התכנית אם לא הייתי מגיעה ועוצרת אותך" המשכתי.
"אמה.." השפיל את מבטו אבל אני לא עצרתי.
"כל השמירה על המקום חרדה בגלל שקיבצת את כל החיילים למקום אחד, מה אם הם פתאום היו תוקפים מאחור, אה?!" קטעתי אותו והרגשתי את וורידי יוצאים החוצה.
"סליחה, זה ההורמונים של ההריון, אני לא שולטת בזה" אמרתי לו אחרי כמה שניות של שתיקה והצטערתי שנזפתי בו.
"אמה.." התחיל אבל קטעתי אותו שוב.
"אני מצטערת, אני לא יודעת מה עובר עליי, כל החרא הזה פתאום נפל עלינו ו.." הפעם הוא קטע אותי.
"אמה!" כמעט וצעק.
סתמתי את פי וחיכיתי שידבר אחרי שהוא הוציא אותי מהטרנס ששקעתי בו.
"יש בינינו בוגד".