נעה מיד הושיטה לה את ידה וניסתה להרגיע אותה, "אל תדאגי, המשפחה שלך תהיה בסדר."
מאי שללה בראשה בלחץ והוציאה את הטלפון ממכנס הג'ינס שלה. בלי לחשוב פעמיים, היא חייגה אל טלפון הבית שלהם.
היא המתינה. מקווה יותר מאי פעם שמישהו יענה לה. אך לאחר בערך דקה של המתנה על הקו, השיחה נותקה מעצמה, וקמט הדאגה על פניה של מאי רק הלך וגדל.
היא עצמה את עיניה וניסתה להרגיע את עצמה.
בבקשה, בבקשה שהם בסדר, היא התפללה, רק שלא קרה להם כלום...
דמעות ניקוו בעיניה. ומה אם קרה להם משהו? ומה אם מישהו מהם כבר לא בן החיים?...
היא רצתה לצרוח! לצעוק!
היא רצתה שמישהו ירגיע אותה, יגיד לה שכולם בסדר...
היא פתחה את עיניה וחייגה שוב אל טלפון הבית, מקווה כל כך שמישהו יענה. לאחר כמעט חצי דקה של המתנה, השיחה הופעלה מהצד השני, אך שום קול לא נשמע מעבר לקו.
”הלו?" שאלה מאי, כל כך מצפה לשמוע תשובה.
"הלו? מי שם?! אבא? אימא? נני? דבי?"
"מאי?" נשמע קול עדין של ילדה מעבר לקו.
"נני?! נני, זאת את?"
"כן..." מלמלה רננה בפחד, "את בסדר, מאי?"
"אני בסדר," ענתה מיד, "מה אתכם? כולם בסדר?! אבא, אימא, דבי?"
נני שתקה, נדמה היה כאילו היא מתייפחת מעבר לקו.
"נני, כולם בסדר?" אמרה מאי בדאגה ענקית, "נני, תעני לי!"
"אני בממד עם אבא ואימא... ו... ויש בחוץ... יש בחוץ הרבה ייריות וגם יש -"
"מה זאת אומרת עם אבא ואימא?" קטעה אותה מאי, "איפה דבי? הוא לא אתכם?"
"דבי הלך לחבר שלו," התייפחה נני, "ו... ואנחנו לא יודעים מה איתו..."
"דיברתם עם ההורים של החבר?"
"ניסינו! כל כך הרבה פעמים!" בכתה נני, "אבל הם לא עונים. מאי, אני דואגת לו... -"
מאי דאגה לא פחות, ובכל זאת מלמלה, "אל תדאגי, הוא יהיה בסדר!"
היא ניסתה כל כך להאמין במילים שלה עצמה.
ייריות חזקות נשמעו מעבר לקו, נני צרחה, ואז אמרה במהירות ובבהלה עצומה, "אני חייבת ללכת, ביי."
"תשמרו על עצמכם!" אמרה מאי בדאגה, "ו... אני אוהבת אתכם כל כך!" אך השיחה כבר נותקה, לפני שהספיקה לסיים את המשפט.
"הם יהיו בסדר," הרגיעה אותה נעה.
היא כל כך קיוותה שהיא צודקת. כל כך כל כך קיוותה!
היא לא האמינה איך תוך כמה דקות בלבד החיים יכולים להשתנות מהקצה אל הקצה...
YOU ARE READING
דמעות של מלחמה - (חרבות ברזל)
Pertualanganאנשים דואגים ומבוהלים החלו לברוח, צורחים וצועקים בפחד, ייריות שהתחילו להתעצם ולהתחזק. היו גם כמה משוגעים שצעקו; "מחבלים! מחבלים!" ואף אחד לא היה מסוגל להאמין להם! אף אחד לא היה מסוגל להאמין שהמסיבה הזאת תיגמר בכזה אסון... 7.10 התאריך ששינה הכל. התאר...
