הנערה הביטה בעיניה של מאי, חברתה, ומבלי שרצתה בכך פרצה בבכי.
עיניה, שהיו עד כה נפוחות, נראו עתה יותר כמו בלון מלא בדמעות, והיא בקושי הצליחה לפתוח את עיניה כדי להביט בחברה שיושבת מולה.
לחייה החבולות והשרוטות היו רטובות משטף הדמעות שזרם מעיניה.
"תגידי משהו," התחננה מאי, היא כל כך דאגה לבריאותה הנפשית של יולי. היא פשוט היתה כל כך מפורקת ומרוקנת, אך לא אומרת דבר.
"הוא - " היא יבבה בבכי, הדמעות לא מפסיקות לשטוף את פניה, "הוא -"
"הוא מה?" שאלה מאי, משלא המשיכה.
אבל יולי לא הוסיפה להגיד דבר, היא רק ישבה והמשיכה לבכות ולהתייפח, מאי מעולם לא ראתה אותה כל כך שבורה.
"יולי! בבקשה תספרי לי מה קרה!" פניה של מאי הפכו רציניות ומודאגות יותר ויותר עם הזמן שחלף.
"אני... אני ברחתי -" היא הצליחה להגות את המילים מבין שפתיה החבולות, אך עיניה לא הפסיקו להוריד דמעות, ונדמה היה שהיא נמצאת בכלל במקום אחר עם מחשבותיה.
"את רוצה לשתות מים?"
יולי שללה בראשה והמשיכה להתייפח בבכי.
"די!" אמרה מאי, "תירגעי..."
אבל הדמעות לא הפסיקו לזרום על לחייה המצולקות של יולי, נראה היה כאילו אין סוף לכמות הדמעות שהיא מסוגלת להכיל.
מאי לא ידעה כיצד עליה לנהוג במצב הכל כך לא שפוי הזה, לכן, היא רק התיישבה לצד חברתה והניחה על ברכיה של זו את ידה, כאות תמיכה.
יולי הסיטה את קצות שערה השחור אל מאוחרי אוזניה וניסתה לעצור את הדמעות, אך ללא הועיל.
כי מיד שפסקו הדמעות, היא מלמלה בשקט, "הוא... הוא מת -" ופרצה שוב בבכי מצמרר.
"מי?" היא הייתה מוכרחה לשאול.
יולי עדיין לא ענתה, היא התייפחה בבכי כאילו זה עתה משחררת את כל הדמעות שהחזיקה מזה כמה ימים.
לאחר כמה דקות שהיה נראה שנרגעה מעט, והדמעות פסקו מלשטוף את עיניה החבולות, מאי חזרה להתיישב מולה, על אותו כיסא כחול שישבה בו קודם.
"תספרי לי הכל" היא התחננה, בפעם העשירית כמעט מאז פגשה את חברתה.
יולי ניגבה את לחייה שנותרו עוד רטובות, אבל כשסיימה היא עדיין לא אמרה דבר. רק הביטה בגוון בעיניה של זו היושבת למולה.
היא רצתה לספר לה הכל אבל הרגישה שהיא לא מסוגלת.
היא לא הייתה מסוגלת לספר את הזוועות שראתה,
היא לא הייתה מסוגלת להסביר כיצד היא מרגישה,
היא לא הייתה מסוגלת להגיד מילה.
"בבקשה" מאי לא הפסיקה להתחנן.
היא כל כך דאגה לשלום נפשה של חברתה.
YOU ARE READING
דמעות של מלחמה - (חרבות ברזל)
Adventureאנשים דואגים ומבוהלים החלו לברוח, צורחים וצועקים בפחד, ייריות שהתחילו להתעצם ולהתחזק. היו גם כמה משוגעים שצעקו; "מחבלים! מחבלים!" ואף אחד לא היה מסוגל להאמין להם! אף אחד לא היה מסוגל להאמין שהמסיבה הזאת תיגמר בכזה אסון... 7.10 התאריך ששינה הכל. התאר...
