היא חייגה מיד ליולי, מקווה שהפעם היא תענה לה, אבל גם הפעם היא לא ענתה. מאי ניתקה, ונכנסה לאינסטגרם שלה.
היא גללה בכל מיני תמונות שחברותיה העלו. רומי העלתה זכרונות שלה מלפני שנה, כשהיו בחול.
היו שם תמונות שלה עם אחיה התאום, על רקע מגדל האייפל המפורסם, היו גם סתם תמונות מראה שהיא צילמה את עצמה כשמדדה בגדים יפים בחנויות, ותמונות נוספות שצולמו בשטחים יפים ופתוחים.
מאי כתבה לה, "איזה מהממת!", וירדה לסטורי הבא.
הטלפון רטט, וסימן לה שנשלחה אליה הודעה חדשה. מאי פתחה את הווטסאפ, וראתה שיולי שלחה לה הודעה. היא ניכנסה לצאט בסקרנות, ובלעה את רוקה:
מאיוש!
אני בטוב ברוך ה'.
אל תדאגי לי.
אני אתקשר אליך יותר מאוחר בלי נדר...
מאי חייכה בהקלה והגיבה לה:
איזו הקלה לשמוע את זה!
תחזרי אלי כשאת יכולה.
היא שלחה את ההודעה וסגרה את הטלפון, בדיוק כשהוריו של דור יצאו מחדר ההחלמה ועל פניהם חיוך מאושר.
"דור רוצה לדבר איתך לבד." אמרה האם, והביטה במאי לשנייה, לפני שהתקדמה עם בעלה במסדרון.
מאי הינהנה מיד ופתחה את דלת החדר הלבנה.
החדר היה כל כך ריק וחסר צבע, מלבד דור ששכב במיטת החולים, על פניו חצי חיוך.
"דור?"
הוא סימן לה עם עיניו להתיישב.
"את בסדר, מאי?" הוא שאל בקול חלוש.
היא הנהנה במהירות, ואז הוסיפה, "מאיזה בחינה?"
"פיזית ונפשית."
"אני... בסדר," מלמלה, "אתה הפצוע פה..."
הוא חייך אליה, חיוך שהיה שווה הכל.
"דור," היא אמרה, מעט מובכת ומהססת, "אפשר לשאול אותך משהו שמפריע לי?"
"בטח," הוא אמר בקול כאוב וחלוש.
"למה שיקרת לי?"
"שיקרתי לך?!" הוא חזר על השאלה.
"שיקרת ל. אמרת שכל המשפחה שלי בסדר! למרות שזה לא נכון! הם לא בסדר. דבי לא בסדר..."
"אני יודע," הוא לחש, "אני... אני מצטער... פשוט..."
"פשוט מה?"
"אבא שלך... הוא ביקש ממני לא להגיד... כאילו... הם עדיין לא ידעו בדיוק מה קורה, ו.. ומה עם דב. אז הם ביקשו שאני לא אגיד לך שום דבר. כדי לא להטעות, ושלא תדאגי ממשהו שהוא בכלל לא בטוח..."
"בסדר," היא הצליחה איכשהו להבין, "אבל... למה אמרת לי שהם כן בסדר?"
"את שאלת, ומה עוד הייתי יכול להגיד לך...?"
YOU ARE READING
דמעות של מלחמה - (חרבות ברזל)
Adventureאנשים דואגים ומבוהלים החלו לברוח, צורחים וצועקים בפחד, ייריות שהתחילו להתעצם ולהתחזק. היו גם כמה משוגעים שצעקו; "מחבלים! מחבלים!" ואף אחד לא היה מסוגל להאמין להם! אף אחד לא היה מסוגל להאמין שהמסיבה הזאת תיגמר בכזה אסון... 7.10 התאריך ששינה הכל. התאר...
