זכרונות כואבים

פרק 1: ~"אני אלחם עלייך!"~

.קמתי לעוד בוקר ,בוקר כואב וקשה. לבוקר שבו אני תמיד לבדי... מתעוררת לב, מכינה לעצמי אוכל לבד, מתארגנת לבד, הכול לבד! אני שונאת את החיים שלי.... קמתי מהמיטה, מסתכלת על המראה... על. העניים הירוקות שלי, ועל השיער החום שלי, שתפוס חזק בתוך הגומיה , ואומרת לעצמי :" בוקר טוב אשלי... תתכונני לעוד יום קשה, בתקווה שסופסוף ישתנה..." התקדמתי לשטוף את הפנים שלי, נכנסתי לשירותים והתחלתי , התחלתי לשטוף את פני... הרגשתי את הפנים שלי, הרגשתי אותן כמו כל בוקר, הרגשתי אותן דביקות... בגלל האירועים שקרו בלילות הקודמים. סיימתי לשטוף את הפנים שלי. וחזרתי לחדרי, לבשתי את הבגדים, אותם הבגדים השנואים עליי, שתמיד מזכירים לי, מזכירים לי כמה רע , כמה רע אני עוברת בבית ספר... תוך כדי שאני מוציאה את הבגדים, אני מלמלת לעצמי:" למה אני צריכה לעבור את כל זה? הלוואי סופסוף תעבור השנה הזו, שאוכל לסיים את כיתה יא' ... ואוכל להיות רגועה יותר, כי היי! יש לי עוד שנה לסיים... שנה קשה, ומרירה..." התלבשתי התאפרתי בכמויות אדירות של מייק-אפ, ועיפרון שחור מסביב לעניים. עשיתי צמה לצד, שנוטה להיות על אוזן שמאל שלי. לקחתי את התיק של הבצפר, ואת הטלפון הוצאתי מהטעינה, ודחפתי לתוך הכיס האחורי בג'ינס שלי. ירדתי למטה.. וראיתי את המראה השבורה, המראה השבורה שאבא שבר...
~פלאשבק~
שמעתי צרחות איומות מלמטה, ירדתי מהר והצצתי מאחורי הקיר, ראיתי את אבא שלי, כן אותו אבא שהביא אותי לעולם, תופס לאימא שלי בשיער. ודופק לה את הראש במראה, ואימא צורחת לו: "כריס!! זה האלכהול שמשגע אותך!! תירגע ותשחרר אותי, ולא נגרום לנזקים קשים יותר." אבא שלי: "לא, אני לא תחת השפעה, של האלכהול אני שולט בזה. ואם אני רוצה, אני יכול להפסיק.." ואימא שלי צרחה עליו: "אז תפסיק" אבא שלי חייך חיוך שטני ואמר: "אבל אני לא רוצה להפסיק." אימא שלי התחילה לבכות ואמרה:" כריס אם לא בשבילי אז בשביל הילדה שלנו, אשלי. אני לא רוצה שתראה אותנו מצב הזה..." אבא שלי התעצבן ודפק לה שוב את הראש במראה שברים נפלו, שוב, ושוב לא יכולתי לעשות כלום כי ידעתי, ידעתי שאם אני אצא אבא יעשה לי את אותו דבר...אבא שלי צרח עלייה: "תביני! לא אכפת לי מאשלי! אני התחתנתי איתך, אך ורק בגלל שנכנסת להריון, אני בכלל רוצה את אשלי , אני לא סובל אותה. מצדי שתמות..." ששמעתי את המילים העלתי רצתי למעלה והתחלתי לבכות
~סוף פלאשבק~
לקחתי לי אוראו, ובקבוק מים, הכנסתי לתיק ויצאתי לבית ספר... הלכתי ברגל.. אני כל יום הולכת ברגל, הייתי קצת קרובה וראיתי את זואי, זאוי היא החברה הכי טובה שלי. היא יודעת עליי הכול קראתי לה: "זואיי" היא הסתובבה אליי היא הייתה בוכה חיבקתי אותה ושאלתי אותה :"מה קרה זו?" היא אמרה: "הלכתי לבית של ני,סן וראיתי אותו מתנשק עם מל, אני לא מאמינה שהבן זונה הזה בגד בי!!!" היא התחילה לבכות עוד יותר חיבקתי אותה חזק. ולפתע שמעתי חריקה של רכב הסתובבתי לכביש וראיתי את מל!! ריאתי את מל שוכבת על הכביש ואמרתי:"זואי... ת..ר..א...י.. דר..סו... את מ..ל " זואי חייכה ואמרה:" זה מה שמגיע לזונות כאלה" התקדמנו לבצפר, והגענו הרגשתי שכל שנייה בועטים בי. ראיתי את זואי, וזואי אמרה לי: "שמעתי שאת פה.. ועשו אותך מתקן בעיטות! אז רצתי לפה, תסתובבי רגע" הסתובבתי זואי הוציא לי דף מהגב והיא רשום בדף: " KICK ME" (תבעטו בי) ראיתי את זה, ולא התרגשתי בכלל... אני רגילה שזה מה שעושים לי פה... אני אתפלא אם יום אחד, רק אם יום אחד הם יפסיקו..
כול היום למדנו קשה בלי הפסקה. ובסוף היום הלכתי לבית במהירות, נכנסתי וראיתי, שאספו את כל השברים של המראה, והמראה השבורה לא הייתה שם. וראיתי פתק על הדלת היה רשום :"אשלי יקריה אני מצטערת שככה את צריכה לגלות את זה.. דרך פתק מטופש, אבל אני ואבא מתגרשים... אני אוהבת את אבא שלך ,מאוד אפילו. אבל אני לא יכולה עם המכות האלה, אני לא בבית כי אני בבית משפט עם אבא שלך. אל תדאגי מתוקה,אני אלחם עלייך! ואני אגור איתך ואדאג לך, אוהבת אותך! יותר מכול בן אדם אחר! אימא " התחלתי לבכות מזה שיש סיכוי שאימא לא תזכה במשפט הזה, ואם אימא לא תזכה.. אני אצטרך לגור עם אבא שלי... ואני ממש לא רוצה את זה . עליתי לחדר שלי להתקלח , שיצאתי ממקלחת שמעתי שירים ונרדמתי עם השירים