זכרונות כואבים

פרק 35: ~"אני אעזור לך לשכוח מבריאן"~

בתמונה קמרון דאלאס שמגלם בסיפור שלנו את פיטר. תודווו שהואא חתיךךךךךך.
יאלה פרק 35:

~נקודת מבט אשלי~
התעוררתי בחדר לבן, אינפוזיה מחוברת ליידי . על הספה בצבע בורדו ,ראיתי את בריאן.

פאק. אייך הוא הגיע לפה. אני חייבת להתקשר לפיטר . חשבתי .
הסתובבתי לצד שמאל לשידה, כאב לי כל הגוף . סאמק זה כואב . חשבתי.
ראיתי את הטלפון שלי על השידה, הושטתי את ידי "איה" אמרתי בעודי נאנקת מכאב.
תפסתי את הטלפון שלי , דאמט 200 שיחות שלא נענו. 190 שיחות מפיטר, ו10 שיחות לא מזהות .

לחצתי על מספרו של פיטר, וחייגתי אליו. חיכתי שיענה .

"הלו , אשלי איפה את?? השתגעת?? היית אמורה להיות אצלי לפני שעתיים". נשמע המצד השני

"פיטר אל תשאל, אני בבית חולים. אני לא יודעת מה קרה לי".אמרתי

דלת החדר נפתחה נכנסו רופאים, "הוו אני רואה שהתעוררת, אני צרייך לספר לך כמה דברים..." אמר הרופא .

"רגע". אמרתי "פיטר תישאר על הקוו אל תנתק". אמרתי .

"אוקי". ענה פיטר .

"אוקי.. אז ככה . את נכנסת בעץ ,וכתוצאה מכך את פה . ולכן יש לי 2 בשורות . האחת טובה והאחת רעה. במה להתחיל?" שאל אותי הרופא.

"ברעה" אמרתי בחשש . "הבשורה הרעה היא, שהתינוק שהייה ברחמך נפגע. מכיון שהוא היה קטן, אז הפגיעה השפיעה עליו. והרגה אותו. " אמר . דמעות נפלו מעניי . "זה לא קורה לי" אמרתי בעודי בוכה .

"אני מצטער, הבשורה הטובה היא .שמחר בבוקר את תשתחררי מבית החולים." אמר .

"רגע דוקטור." אמרתי . "אני אוכל להביא עוד ילדים? בעבר היה לי ס...י...כ...ו...ן " . שאלתי.
"אם עכשיו הצלחת להביא, את תצליחי להביא גם בעתיד. " אמר הדוקטור עם חיוך. ויצא מהחדר.

"פיטר , אני לא מאמינה" . אמרתי בעודי בוכה.

"מה קרה לאב??" שאל.

"היתי בהריון, ומסתבר שאיבדתי את הילד בתאונה". אמרתי , בכיתי את חיי .

"איפה את? באיזה בית חולים את?" שאל .

הסתכלתי על המיטה שעלייה אני שוכבת, כתוב מואנט כרמל . פה אני נמצאת . חשבתי . "בבית חולים מאונט כרמל". אמרתי לפיטר .

"10 דקות אני אצלך". אמר וניתק.

בריאן התעורר, "למה את בוכה?" אמר והתקרב אליי. נרתעתי לאחור. "אל תתקרב אליי, וזה לא ענינך". אמרתי.

"זה כן עניני, ואני אהיה איתך פה. עד שתחלימי". אמר בריאן.

"לא בריאן, תעוף מפה. אתה לא תהייה ליידי, כי פאקינג בגללך אבידתי את הילד שלי!אתה מודע לזה?? אני שונאת אותך . תעוף מפה !" צרחתי עליו .

"כמו שזה הילד שלך, זה גם הילד שלי. וגם אני כאוב כמוך. אני לא אלך אני אשאר פה עד הרגע שתחלימי " . אמר וישב על הספה שעלייה ישן.

~כעבור 5 דקות~
"בריאן תעוף מפה". אמרתי מוטשת מהחיים. דלת החדר נפתחה וראיתי את פיטר. הוא התקדם אליי וחיבק אותי. "אל תדאגי הכול יהיה בסדר. אני פה" אמר לי. והשתחרר מהחיבוק.

"מי זה?" שאל בעודו מצביע על בריאן. "זה בריאן,הארוס לשעבר שלי. שבגללו איבדתי את הילד שלי. תגיד לו לעוף מפה. אני לא יכולה לראות אותו". אמרתי.

"שמעת מה הגברת אמרה, תעוף מפה. היא לא רוצה אותך פה. בטח לא אחרי שבגדת בה ובגללך היא איבדה את הילד שלה" . אמר לו פיטר.

בריאן קם, והתקדם אל פיטר. "מי אתה שתגיד לי מה לעשות?" אמר בריאן.

"אני זה אני ואתה זה החמור שלי.אז קדימה לעוףף מפה". פיטר אמר.

בריאן העיף לפיטר בוקס לצלעות. פיטר לא נשאר חייב והעייף לו גם בוקס לפנים.

"בריאן תעוף מפה. פיטר עזוב את הזין הזה". אמרתי.

ניסתי לקום מהמיטה ולא הצלחתי. הכאבים לא פסקו. סאמק חשבתי.

בריאן יצא מהחדר, ופיטר נעמד ליידי. "אל תדאגי לאב, אני מקוווה שהוא לא יטריד אותך יותר. אז מה איתך שותפה לדירה?"שאל בחיוך.

"כואב לי כל הגוף, אני מרגישה שאני עומדת למות. אני לא יכולה להכיל את הכאב. גם הכאב הפיזי וגם הכאב הנפשי. אני אחרי בגידה, תאונה, ואיבדתי את הילד שהיה בתוכי". אמרתי בוכה.

"אל תדאגי, אני אעזור לך לשכוח מכל זה.אני אעזור לך לשכוח מבריאן." אמר.
אני כל כך שמחה שיש לי אותו.חשבתי.

"אני כל כך שמחה שיש לי אותך פיטר". אמרתי.