זכרונות כואבים

פרק משולשש 14-15-16

אעאעאעא פרק משלוש, הפרקים עצובים..אז סורי מראש.
הפרק המשולש פיצוי , על שלושה פעמיים שלא העלתי פרק...
פרק 14:
הסתרתי את פניי, לא רציתי שאוריאן תראה אותי. הנסיון כשל, היא ראתה אותי.ובאה אליי, ואמרה:" הו, הינה אשלי. לא התגעגתי לפרצוף הזה. גם פה אני צריכה לראות אותך?" התעצבנתי בריאן בא לכיוננו, ואמר:" אשלי? את מכירה אותה?" הסתכלתי עליו, ואמרתי:"כן, אפשר שנדבר רגע בצד. לבד?בשקט?" הוא הינהן, הוא הוביל אותי לחדר כלשהוא. בריאן התישב על המיטה, ואני עמדתי. פתחתי את פי, בכדי לדבר:" אתה זוכר את מה שסיפרתי לך?מעל הערב אצל "מלכת הכיתה"? " בריאן הינהן, וסימן לי להמשיך. המשכתי:" אז אוריאן, היא אחת מאלה שקראו לי זונה, ובעצם בגללה הגעתי לבית החולים..." בריאן עמד ואמר:" הו, גאד אני הולך להרוג אותה". תפסתי בידו ואמרתי:" לא, אתה לא תעשה כלום. אני הולכת לשתוק, הרי תראה מה יצא! בזכותה אני ואתה הכרנו!" הוא חייך ואמר:"הפעם, נסלח לה". צחקתי וירדנו למטה, ראינו את אוריאן בוכה עם חיוך. ואת אדם מאושר. בריאן אמר:"מה הפסדנו?" אדם חייך, ואמר:" אממ, אני ואוריאן מאורסים!!!!! היא חייכה ואמרתי:" מזל טוב". אוריאן עמדה וחייכה, לא אמרה כלום, ואדם חייך ואמר:"תודה!"
~לאחר דקות אחדות~
"רוצים ניצא למועדון?" סטפני אמרה, כולנו חיכנו קלות, וכולם אמרו פה אחד:"כן!" יצאנו מביתו של אדם, ואני וביראן נכנסנו לאוטו. "אני חשבתי שאוריאן תנסה להרוג אותי, אבל הפתעה. אני בריאה, לא קרה לנו כלום. ברוך ה' חמסה חמסה, בלי עיין רעה. בין פורת יוסף עליי, בין פורת עליי עיין". ביראן צחק ואמר:" וגם לא יקרה כלום". צחקתי.
~לאחר 20 דקות~
הגענו למועדון. כלום היו שם, חלק רקדו, חלק היו בבר. ואוריאן? ריאתי אותה מדברת בטלפון... מענין מה היא זוממת.. שכחתי מזה והלכתי לרקוד עם בריאן.
~לאחר שעתיים וחצי~
המוזיקה נעצרה, אנשים צעקו:" בוזז" ריאנו בחור שמן במדים, עולה לבמה. עם מקירופון בידו, ואומר:" כולם עצורים, אתם באים למעצר. נחקור את כולכם. ונבין מה קורה, ואם זה סתם חשד, תשחוררו. בלי פניקה רבותיי". הלכנו אחריו, הוא פאקינג הביא אוטובוס. הוא סגר את המועדון, ונסענו לתחנה.
~לאחר זמן מה, לא ידוע כמה זמן עבר, מאז הגעתם לתחנת המשטרה~
הייתי בתא, בלי בריאן. הייתי לבד, מחוברת לכיסא, ניסתי לזוז, להשתחרר, להבין מה לעזעזל קורה פה. זזתי, התחשמלתי. צרחתי בכל הכוח שאני יכולה. שמעתי קול מוכר אומר:" אשלי, זה בריאן. אל תדאגי הם יבינו שאנחנו לא אשמים בכלום, ישחררו אותנו. אני מאמין." זה עשה לי טוב לשמוע אותו, אמרתי:" אני בטוחה שלאוריאן יש קשר לזה". היה רגע של שקט, ואז שמעתי קול אומר:" לאוריאן אין קשר לזה, כי גם אוריאן פה. כמו שאת שומעת". אוריאן גם פה, מי זה יכול להיות??? אלוהים תעזור לי. מי זה יכול להיות? נראה לי שמישהו הפליל אותנו.עלה במוחי רעיון. לקרוא בשמות של כולם, מי שלא יענה כנראה הוא הפליל אותנו, התחלתי:"מתןן?" ענה לי מישהו:" הא?" כנראה זה מתן.. "אדם?" אין קול ואין מענה.. המשכתי:" סטפני?" ענתה מישהי:" אני כאן, לא לדאוג". חייכתי ואמרתי:"אוקי, סטפני כריסטופר פה?" ענה קול גברי גבוה:" כן כריסטופר פה, הנני כאן!" צחקתי והמשכתי:" ג'ודי?" שמעתי אותה צורחת, ואמרתי:" ג'ודיי הכול בסדר?? מה הם עושים לך? " ניסתי להתשחרר מכיסא הזה, והתחשמלתי צרחתי כמו שלא צרחתי אף פעם, "אשליי, מה קרה? הכול בסדר?" בריאן אמר, הייתי בהלם מהמכת חשמל, לא עניתית אחרי שנרגעתי טיפה, אמרתי:" כן בריאן, הכול בסדר. הכיסא המדזין הזה , כל תונעה קטנה הוא מחשמל אותי. בן זונה קטן". שמעתי רעש של פתיחת סורגים , התסכלתי על הדלת שלי, אולי פותחים אותה? אבל לא, לא פותחים לי, זונות. פתחו עוד שתי סורגים, ואז פתחו את הדלת שלי השוטר נכנס. סגר את הכפתור של הכיסא חשמלי. ושיחרר אותי ואמר:" עכשיו אני לוקח אותכם, לבית משפט. אנחנו צריכים לשפוט אותכם על המעשים שלכם". הוא שם לי אזיקים, והוציא אותי, ראיתי את בריאן. חיבקתי אותו, ובריאן נתן לי נשיקה ואמר:" אל תדאגי בייב, הכול יהיה בסדר..." השוטרים פתחו לעוד כמה, את הדלת. כנראה גם הם היו איתנו במועדון...
פרק 15:
נכנסנו למקום ענקי, כנראה בית משפט שלהם. הם הכניסו אותנו לחדר שבו היו שלושה עמדות באמצע, היה מישהו, כנראה השופט. ובצדדיו היו עוד שתי עמדות, לא ממש הבנתי של מה הם, כי אף פעם לא הייתי בבית משפט. הושיבו אותנו על ספסלים. פחדתי, אני אפילו לא יודעת על מה הגעתי לכאן, ישבתי עם ביראן, בריאן תופס את ידי חזק, ולוחש:" אל תדאגי, הכול יהיה בסדר". חייכתי, בשבייל להראות לו שהכול בסדר, שלא יהיה לחוץ. השופט התחיל לדבר, ואמר:" אני שופט אותכם, כי הואשמתן בשימוש של סמים, ושימוש של סם אונס. לחלקכם יש סם אונס בגוף,שעוד לא עברו 24 שעות. מאז היותכם במועודון, אצטרך לדון אותכם, לפני מה שקרה. אבקש להזמין את מתן לדוחן הנאשמים". מתן קם, והלן לדוחון הנאשמים. הוא סיפר על מה שקרה לו. אח"כ השופט הזמין את אוריאן, וכך גם היא. ואז הזמין את סטפני, וגם היא אותו דבר. והזמין את כריסטופר, וג'ודי ואז הגיע אליי, ואמר:" אני מתבקש להזמין את אשלי, לדוחון הנאשמין"? התקדמתי, והלכתי לשם, השופט אמר:" ספרי לי מה קרה אמש, במועדון". הינהנתי, בלעתי את רוקי, ודיברתי:" הינו במועדון, רקדנו והינו בבר, לפני שהלכתי לרקוד, שמעתי את אוריאן, מדברת בחשיות בטלפון. חששתי שהיא זוממת משהו, אבל המשכתי האלה. והלכתי לרקוד עם חבר שלי, לאחר שעתיים, כפי שכולם סיפרו, המוזיקה נעצרה. כולפ צעקו ב'בוז' וריאנו את אותו בחור, שהביא אותנו לכאן. עולה לבמה, ואמר:'כולכם עצורים, אתם באים למעצר, נחקור את כולכם. נבין מה קורה ואם זה סתם חשד, תשחררו. בלי פניקה רבותי'. לפני שהלכתי איתו, לקחתי את הכוס הקולה שלי, ויצאתי איתו, ואחרי כמה שעות, היתי מרותקת לכיסא שכל תזוזה שלי, הייתי מתחשמלת". השופט שיחרר אותי, וקראו לבריאן, בריאן סיפר ולאחר שסיפר, השופט שיחרר את בריאן ואמר:" כולם פה אשמים, כל מי שתרם מלאו לו 18 נכנס לכלא, למשך שנה. אם יהיו הפרעות משמעת וכו' יתבסף למאסר, כמה זמן. מי שתרם לא מלאו לו 18, הולך לבית מחסה לעבריינים צעירים. למשך שנה, שזה אומר: ג'ודי, אוריאן, ואשלי. אתן הולכות לבית מחסה לעברינים צעירים, כל השאר לכלא".הייתי המומה, אני לא אראה את ביראן במשך שנה?!??!?!?!?!!?!?!?! לא רוצה!!! אלוהים מה אעשה בלי ביראן? שמעתי קול בראשי אומר:" תעשי מה שעשית עד עכשיו בלעדיו". אוףף אני רוצה למות. חיבקתי את בריאן, ובכיתי. מקווה שהוא לא ישים לב, אבל הוא שם לב.. הוא הרים את פניי, ומחה את דמועתיי. ואמר:" אל תדאגי, הכול יהיה בסדר. את תבואי לבקר אותי, אני אבקש בקשות. אני רוצה שתדעי, שלמהלך כל השנה הזו, אני אוהב אותך! ורק אותך! תמיד אחשוב עלייך, רק את תהיי בראש שלי. אף אחת אחרת לא תהייה, אני אוהב אותך! ואמשיך לאהוב אותך. לא תהייה אף אחת אחרת שתחליף את מקומך". הוא נישק אותי קלות, ועצר. נישקתי אותו נשיקה סוערת, הוא היה בהלם, אבל זרם. במוחי עברו המילים שבריאן אמר, התחלתי לבכות. ואמר:" הדמעה על הפנים שלי, מתוך ענייך. עצרה אותי. וגרמה לי להרגיש את אהבתך, אליי. שלא יכלתי שלא לעצור. אני אוהב אותך. אני לא יודע מה אעשה בלעדייך". חייכתי עם דמעות, ונישקתי אותו נשיקה חזקה. " אמממ סליחה שאני מפריע אבל השופט אמר,שיש לכולכם, שעה להתארגן. ולהגיע לכאן, ניקח את המתחת ל18 לבית מחסה, ומי שאחרי 18 מכאן לכלא". אמר השוטר השמן שהביא אותנו לכאן. הלכנו לבית ארגנו הכול, והתארגנו.. הייתי עצובה, עד שסופסוף קורה לי משהו טוב בחיים האלה, אני צריכה להיפרד מזה לשנה...
~ נקודת מבט של בריאן~
אני לא רוצה להיפרד ממנה, ובטח שלא לשנה. אני לא יכול, אני יודע שרק הכרנו, אבל אני לא יכול בלעדייה שנייה, אוףף עד שסוף סוף, היא הייתה שמחה, היא תחזור להיות עצובה,ואני מקווה שלא! אבל הוא הולכת להיות עם אוריאן, זאות שמיררה לה את החיים, אני מקווה שלא תיכנס לדיכאון... אוחח אם אני אגלה מי עשה את זה, אני אמרר לו את החיים!! לבן זונה הזה!
~ כעבור שעה~
~נקודת מבט של אשלי~
"אנחנו צרכים ללכת, אוף ביראן אני לא רוצה ללכת". אמרתי לבריאן, הוא חיבק אותי ואמר:"גם אני, אני רוצה שתדעי, שאני כל יום אתקשר, שאני בכול יום אוהב אותך יותר. שאני תמיד אחשוב עלייך, שתמיד שאני אחשוב על בחורה יפה, זאות את. אני אוהב אותך, כמו שלא אהבתי אף אחת אחרת בחיים שלי, אני אוהב אותך יותר מאת עצמי, ואני תמיד אוהב אותך!" בכיתי, האיפור השחור שלי. נמרח, בריאן ריסק את שפתיו על שלי, לנשיקה הזו, יש הרגשה אחרת, כיאלו נשיקת עידוד, עם דיכאון וכאב, אני ממש לא רוצה שביראן ירגיש ככה.. התנתקנו, מחקתי את דמועותי, ואת האיפור שנמרח ויצאנו, הלכנו לתחתנת המשטרה.
פרק 16:
חיבקתי את בריאן הכי חזק, כיאלו אנחנו הולכים להיפרד לנצח! חס וחלילה, נישקתי אותו הרבה זמן עד שהשטורים הפרידו אותנו, לקחו אותו עם אזיקים, וסרבל כתום. התסכלתי עליו בוכה, כך ג'ודי ואוריאן, מסתכלות על מתן ועל אדם. שתיהן בכו, השוטרים שמו לנו אזיקים. ולקחו אותנו לבית מחסה לעברינים. הגענו למקום, הארות שהיו בגדר היבהבו. השער נפתח, השוטרים ליו אותנו, נכנסנים למתחם ענקי, דכאוני. קירות אפורים, אנשים התאספו בנינו, השוטרים התעלמו, האנשים שצפו בנו נכנסים לחדר גדול, ונהיה רעש, התיישבנו בשולחן מול אישה דיי מובגרת. שיער לבן, עניים חמות כקקי, היא פתחה את פייה ואמרה:" שלום, אני אריאנה. אני המנהלת של המקום הזה, יש 18 חוקים. והם: 1) אין להסתובב בגינה לאחר השעה 12. 2) יש לצאת מחוץ למתחם, רק באישורי. 3) אין להיות בחדרי הבנים, או שהבנים יהיו בחדרי הבנות. 4) אין להתחצף. 5) אין להרים את הקול. 6) אין לריב. 7) בטח שלא לריב מכות. 8) במקרה של חולי, יש להגיע לקומה הרבעית. 9) אין לקלל. 10) לא לאחר לארוחות, כי אחרי זה לא מקבלים אוכל, בחדרים שלכם יהיו עלונים של שעות והכול. 11) אין להכניס לכאן סמים, אלכהול. 12) יש להגיע לכנסים. 13) משעמת. 14) אם יש מצב שמישהו הכניס לכאן, סמים או אלהכול. יש לדווח. 15) אין ללבוש חצאיות מיני, מכנסי "דפוק אותי" וגופיות. 16) כמובן שאין לקיים יחסי מין. 17) אין להתגנב לחדרי אוכל. 18) מי שמפר את הכללים, יפגוש את החדר שלייד חדר האחות, אני אחלק אותכם לשתי חדרים, ג'ודי עם אשלי, בחדר 180 ואוריאן ועוד מישהי, בחדר 189 קחו את מהפתחות שלכן מהמזכירות, שלום". היא יצאה, היתי בהלם מהייחס, וגם הייתי שמחה שאני עם ג'ודי בחדר, ולא עם אוריאן, הלכנו למזכירות ביקשנו את המפתחות שלנו, השוטרים הלכו, ואנחנו הלכנו לחדרים לסדר את הדברים.
~ לאחר שעתיים~
" כולם להגיע לחדר אוכל, לארוחת ערב" . אמרו מהכריזה, אני וג'ודי יצאנו מהחדר, אחרי כולם. הגענו לחדר האכול, אריאנה אמרה:" תשבו, ואחר כך תאכלו". כולם התיישבו, ואריאנה המשיכה:" היום קיבלנו, שלושה בנות, ג'ודי, אשלי, ואוריאן. תגשו אליי כדי שכולם יראו". הלכנו אלייה, היא הציבעה על ג'ודי ואמרה:"זאות ג'ודי". הצביעה עליי ואמרה:" זאות אשלי". הצביעה על אוריאן ואמרה:"זאות אוריאן. אתן יכולות לחזור לשבת". הלכנו והיא אמרה:" אני מקווה שתקבלו אותן יפה, לא רק בשביל זה התכנסנו כאן, התכנסנו כאן, כדי לספר לכם על החוק החדש. בנוסף ל18 החוקים. חוק 19) אומר שניפתח בית ספר כאן, ואין לאחר לבית ספר, הבית ספר יתחיל ממחר. תתכנסו כולם כאן, מחר בשעה 8 ונשבץ אותהם בכיתות. אתם משחוררים לאכול". היא יצאה מהחדר , וכולם הלכו לאכול.
~שסיימנו לאכול~
"ג'ודי, אני הולכת לחדר לישון". אמרתי לה, היא הינהנה ועשתה לי 'שלום' עם היד והמשיכה לדבר עם אוריאן, הלכתי לחדר, נשכבתי על המיטה, וחשבתי על ביראן,על כמה שבטח קשה לו שם, 'מעניין מה הוא עושה...' חשבתי לעצמי, אוף הלוואי שיתקשר כבר, התעגעגתי אליו...
תפציצו בתגבות, ובלייקים.