זכרונות כואבים

פרק 8: ~"אני אוהב אותך"

באלי לפנק בפרק ואני בעצמי לא עומדת במתח
SOOOOOOO......
פרקקקק 8 כאןןןן!!!!!
הסתובבתי לאחור, וראיתי את קמרון, ומאחוריו את רומי, והארי ואת זואי! חייכתי חיוך רחב. קפצתי על קמרון, חיבקתי אותו ונתתי לו נשיקה על הלחי. הלכתי לזואי, ואמרתי :"סורי רומי. אבל זואי קודמת" צחקתי, והם הצטרפו אליי. חיבקתי את זואי, התנתקנו. הולכתי לרומי, ואמרתי: "חבל שרק הכרנו, ואנחנו צריכות להיפרד". חיבקתי אותה, והמשכתי : "רומי תודה על הכול". התנתקנו היא חייכה ואמרה: "בבקשה ". איין אני מתה על החיוך הזה שלה. מה אני אעשה בלי החיוך שלה?! הלכתי להארי חיבקתי אותו. אני אתגעגע אליהם. אמרתי: "ביי חברים, אני אתגעגע אליכם". כולם התאספו לחיבוק אחרון, חיבוק גדול. בריאן אמר: "אל תדאגו אני אביא אותה הרבה אליכם". הם חיכו וקמרון אמר: "תיזהר, אם לא תדאג לה אני אהרוג אותך". בריאן צחק ואמר: "קמרון נכון? אל תדאג, אני אעשה אותה מלכה". חייכתי עליתי לרכב של בריאן ישבתי ליידו, ואמא מאחורה. הגענו לשדה תעופה, הינו בדיוטי פרי ביראן קנה לי כול מה שרציתי. בסוף עלינו למטוס הפרטי שלו, או שלנו... מה שזה לא יהיה. נרדמתי, הייתי עייפה ומוטשת כמעט כל היום בכיתי. העניים שלי היו אדומות מרוב בכי. לאחר 5 שעות. התעוררתי. הייתי על ידיים של מישהו הסתכלתי בחצי עיין, ראיתי שזה בריאן, שיחקתי את עצמי ישנה. וחיבקתי אותו, שוב פעם צמרמורת. מה יהיה איתי? אני מתחילה להתאהב בו? שמעתי אותו אומר : "אני אוהב אותך" והתחיל לנשק את הצוואר שלי. הלב שלי מפרפר, הוא מנשק שוב, ושוב, את צווארי. הלב שלי לא נח, הוא מפרפר עד הנגיעה האחרונה. יד גדולה ליטפה את פני, ידעתי שזו היד של בריאן. התעלמתי. "יפה שלי, תתעוררי.הגענו לבית שלנו". המילה 'יפה שלי' העבירה בי צמרמורת. אני מתאהבת בו? אני לא מבינה! שיחקתי את עצמי מתועררת . קמתי מבריאן, יצאתי מהרכב. וובריאן אחרי. המראה של הבית היה מדהים. היה אפשר לראות עד כמה שהבית מפואר. "תעשי לך סיבוב בבית, הדברים יגעו עוד מעט". בריאן אמר, הקשבתי לו. נכנסתי לגינה, אי אפשר להתעלם מהבריכה הענקית שיש לו. 'מענין במה הוא עובד' אמרתי לעצמי. נקשתי קלות על דלת הבית. אישה מלאה וטיפה נמוכה, עם סינר שחור פתחה את הדלת, ואמרה: "שלום, האם איבדת את הדרך גברתי?" הנדתי בראשי לשלילה ואמרתי: "לא, בריאן הביא אותי לכאן. כעת אני הארוסה שלו. לא ידוע לגברת?" הייתי בהלם מהנימוסים שלי , היא חייכה ואמרה: "לא אני מצטערת, אם יורשה לי לומר. בריאן בחר טוב, אני בטוחה שאת תהיי לו אישה נהדרת, ואם מיוחדת לילדיה. לפי הרושם שלך, קלטתי את זה". חייכתי ואמרתי :"תודה יקירה. מה שמך ?" היא חייכה ואמרה: "שמי דיזל , אני העוזרת בבית, המנקה, והמבשלת. אם יש בעיות בניקיון, או באוכל תפני אליי". חייכתי ואמרתי: "אוקי, תוכלי להראות לי את הבית דיזל?" היא הינהנה. הובילה אותי לחדר שהיה בו שולחן ארוך, וכיסאות מסביב. ובר קטן ממול. "זה חדר האכול. ככה בריאן קורא לחדר הזה". חייכתי. היא הובילה אותי לחדר סמוך ל'חדר האוכל' הייתה שם ספה טלוויזיה בקיצור סלון "זה הסלון, כפי שהבנת". דיזל הובילה אותי לחדר דיי מרוחק, מהסלון ומחדר האוכל. היה שם מטבח. הוא זה היה מבטח ענקי. ולאחר מכן הובילה אותי למדרגות שהיו בין הסלון לחדר האוכל. עלינו, ודיזל נכנסה לחדר הראשון ואמרה : "זה החדר של בריאן, ומהיום זה גם החדר שלך". חייכתי. ובחנתי את החדר. היה שם הכול, מיטה, טלויזיה, אפילו גם שולחן קטן, היה וילון הסטתי את הוילון וראיתי מרפסת. פתחתי את המרפסת , ויצאתי. ראיתי את הגינה. את הגובה, את הבריכה ואת בריאן. הוא שם לב אליי וחייך, החיוך שלו העביר בי צמרמורת. אני חושבת שאני מתאהבת בו. נכנסתי חזרה לחדר. ודיזל לא הייתה שם. היה עוד חדר בנוסף. זה היה שירותים ומקלחת. הבית הזה מהמם חשבתי לעצמי. נקשו על הדלת, אמרתי : "פתוח". הדלת נפתחה נכנסו שתי גברים חסונים, שהחזיקו קרטונים, שכנראה היו שלי. שאל אחד מהם : "איפה לשים את הדברים גברתי? " הצבעתי על פינה ריקה ואמרתי: "שם" הם הניחו והלכו. ירדתי למטה. אמרתי :"דיזל?" היא באה אליי במהירות ואמרה: "כן גברתי? " חייכתי בעדינות אני לא רגילה, לחלק פקודות לאנשים. כנראה שאצטרך להתרגל לזה. " תוכלי להראות לי איפה חדר הארונות? שאוכל לפזר שם את הבגדים שלי". היא הינהנה. עלתה במדרגות והובילה אותי לחדר גדול. סמוך לחדר שלי ושל בריאן. היה שם מלא מקום בשבילי. "דיזל? תוכלי לעזור לי לפרוק את הקרטונים?" היא חייכה בבישנות ואמרה: "גברתי, אני אחראית על אוכל ונקיון, יש את מגי, היא שייכת לעזרה בשביל בריאן, ובשבילך. בריאן סומך עלייה יותר, שהיא תדאג לך, ולו." הסתכלתי עלייה לא יודעת מה להגיד, ולבסוף אמרתי :"אוקי תודה, תוכלי לקרוא למגי בבקשה? " היא הינהנה, ויצאה מהחדר. לאחר דקות אחדות, נכנסה גברת רזה, וקצת גבוה ואמרה: "אני מגי, במה אפשר לעזור גברתי? " חייכתי ברכות ואמרתי: "תוכלי לעזור לי לפרוק את הדברים שלי? " היא חייכה בשטניות. ואמרה: "אני מצטערת גברתי. אבל יש לי דברים אחרים לעשות". היא הלכה, הייתי עצבנתי, בעטתי במשהו לא שמתי לב, וכנראה בעטתי בבריאן. הוא אמר: "מה עשיתי?" חייכתי חיוך מובך, וגם עצבני. ואמרתי: "המגי הזונה הו, מה בסך הכול ביקשתי ממינה ? לעזור לי לפרוק את הקרטונים? כוסאמאשלה בגבס! " הייתי עצבנית, בריאן חיבק אותי מאחור. ואמר: "אל תדאגי אהובה אני אעזור לך". הוא נישק את צווארי. זה הרגיע אותי והוא אמר: "אני אוהב אותך". הייתי מובכת מהסיטואציה, לא ידעתי מה להגיד. הוא עזב אותי, והחל לעזור לי.
~לאחר 3 שעות~
"אומיגד סופסוף סיימנו. חשבתי שזה לא יגמר בחיים". אמרתי בזמן שנפלתי על המיטה. בריאן נשכב ליידי, הוא ליטף את פניי, ואמר: "את רעבה יקירה? " הנהנתי ואמרתי: "אני חושבת שאני יכולה לטרוף את הבית פה". הוא צחק ואמר :"בואי נרד לאכול". הוא קם תפסתי את היד שלו לפני שהוא הלך. ואמרתי: "בריאן, למה דווקא אני? למה כל האושר הזה מגיע לי? " הוא חייך הקים אותי מהמיטה, אסף אותי לחיבוק ואמר: "כי את מיוחדת, את תפסת אותי, מהרגע שראיתי אותך. הלב שלי מפרפר, אני יודע שהדרך הזו שבה הבאתי אותך אלי, לא הוגנת. אבל אני אוהב אותך". המילים האלה גרמו ללב שלי לפרפר. הוא המשיך: "את מיוחדת. יש את הבנות הזונות האלה, שהולכת עם בגדים,אם אפשר לקרוא לזה בגדים, בגדים שרואים הכול. אני שונא את זה. מה שהן דורשות, זה שיזינו אותם. שיאנסו אותם, אני שונא אותם. את מיוחדת, תמימה. יפה, מיוחדת! לא כמוהן". המילים האלה גרמו ללב שלי לפרפר. הוא חייך אלי ואמר: "קיבלת את התושבה שרצית?" הנהנתי. וירדנו לאכול.
הערה: ברגע שאתן מדמינות את ביראן תוכלו לדמיין את פול וואקר (ז"ל) וככה יהיה לכם יותר קל לדמין את בריאן