זכרונות כואבים

פרק 2: ~"אוהבת אותך"~

התעוררתי לרעשים של גרירת דברים, ודיבורים של אנשים לא מוכרים. שטפתי את פניי וירדתי למטה ,ראיתי אנשים לוקחים דברים מהבית, מכנסים דברים. ראיתי את אבא שלי, עם עוד מישהי, לא מוכרת. אבא ראה אותי נבהלתי, פחדתי. פחדתי שהוא יעשה לי משהו. אבא פתח את פיו לומר משהו. והחל לדבר, אמר: "אשלי כפי שאת מבינה, אימא שלך לא זכתה בך." בשלב הזה החלו לרדת לי דמעות. ניגבתי אותן מהר, ואבא המשיך ואמר: " והיום את תחת השגחתי ותחת הלנה, 'הלנה בואי רגע, תכירי את אשלי' אשלי זאות הלנה. האימא החורגת שלך. " פי נפער הייתי בהלם, מתי הוא הספיק? מתי הוא הספיק לבגוד באימא שלי? הלנה אמרה:" תסגרי את הפה, יכנס לך זבוב". הסתכלתי עלייה, במבט מזלזל. וצחקתי ,צחוק מזויף. התקדמתי לעבר המדרגות, ללכת לחדר שלי. אני כבר לא יכולה לסבול אותה. אבא עצר אותי ואמר:" אשלי. מחר יצטרף אלינו הבן של הלנה, קמרון ישן איתך בחדר. כמובן שלא באותה מיטה. אנחנו נוסיף את המיטה שלו לחדרך. תצטרכי לפנות לו, לפנות לו חצי מהחדר..." הלנה הסתכלה עליי ואמרה:" כדאי שתתחילי לפנות מעכשיו את החדר שלך.... מחר יגיע מהר..." הלכתי לחדר שלי, ראיתי הודעה מאימא והיא רשמה : "אשלי אני כל-כך מצטערת... עשיתי כל מה שאני יכולה, המסריחים האלה לא נתנו, ובגלל שאבא שלך בגד בי. ויש לו מישהי, אז הוא יוכל לתת לך חיים יותר טובים, אני מקווה... אל תדאגי בהזדמנות שתהיה לי אני אפגש איתך! אני היום טסה ללונדון. ללונדון לסבתא, אין לנו משפחה בישראל.. אז ככה שאני נוסעת אלייה. אני הולכת לגור שם. בלונדון. אוהבת אותך המון! אימא שלך שלעולם. לעולם לא תשכח אותך!" התחלתי לבכות, הידים שלי רעדו וניסתי לרשום , ניסתי לרשום לה שאני לא אוכל להסתדר, אי אפשר להתסדר עם הרשעים האלה! רשמתי לה: "אימא אני בחיים לא אצליח, אני לא אצליח לחיות איתם. ועוד מחר הבן של הלנה הזאות, מחר הוא מגיע לגור כאן! איתי בחדר! כמובן במיטה נפרדת. אבל אמא אבא הזה לא מבין, הוא לא מבין שאני בת! שאני צריכה את הפרטיות שלי. אימא... אני צריכה אתך כאן! כאן איתי, קרוב אליי. אני לא אצליח להתמודד איתם.. מה אני אעשה אם אבא ירביץ לי? והכי גרוע, שהלנה שתתעלל בי. והבן שלה קמרון הזה, אם הוא יעשה שלי משהו...? מה אני אעשה? למי אני אפנה? אבא שונא אותי. הוא לא יקשיב לי! והלנה? בטח היא תהייה בצד של הבן שלה. ואיתך? את לא תכולי לדבר איתי... מה אני אעשה? " התחלתי לבכות, לא ידעתי מה לעשות! רצית לקבור את עצמי. לא האמנתי שזה קורה לי! חשבתי, שיש משהו אחד שיכול לעודד אותי. האידולים שלי! ליטל מיקס! הן היחידות שמעודדות אותי, לקחתי את האוזניות מהמגירה שלי, שמעתי שירים ,והתחלתי לבכות.. שוב. אמא שלחה לי הודעה והיה רשום: "אייך את מדברת נסיכה? לא יקרה כלום! אני אשמור עלייך מלונדון. ואבא כן אהוב אותך. הוא יקשיב לך, אל תדאגי הכול יסתדר. הלנה לא תעשה לך כלום, אבא לא ירביץ לך. ובטח ששבטח שהבן של הלנה , אייך אמרת שקוראים לו? קמרון?! הוא לא יעשה לך כלום. אני בטוחה בכך!" התחלתי להתחרפן ורשמתי לה: "אימא בבקשה אל תשקרי לי. שמעתי אותכם אתמול, שאבא הרביץ לך. הוא אמר שהוא שונא אותי. שהוא בכלל לא רוצה אותי, הוא שונא אותי. ואייך את יכולה לשמור עליי? את בלונדון! ואני פה בישראל. אימא קשה לי בלעדיך.." אימא לא ענתה היא הייתה בהלם כנראה... החלטתי שאני לא רוצה יותר אני הולכת לישון.. הלכתי לישון. חלמתי חלום נוראי
~החלום~
אני :" אבא בבקשה אל תתחתן עם הלנה הזו אני לא אוהבת אותה!" אבא: "א' אני אתחתן איתה אני אוהב אותה! ואני לא שואל אותך! ב' את לא תקראי לה הלנה. מהיום את תקראי לה 'אימא' וג' אני רוצה שתפסיקי להיות בקשר עם אליסיה" התחלתי לבכות ואמרתי: "אבא אתה לא תמנע ממני לדבר עם אמא שלי! ואני בחיים לא אקרא להלנה 'אימא'. אימא יש לי רק אחת! וזאות מי שהביאה אותי לעולם, הלנה לא הביאה אותי לעלום". אבא הוציא את החגורה שלו מהמכנס והתחיל להכות אותי צרחתי ואבא שלי אמר:" את לא תקראי לה הלנה! תקראי לה אימא! אליסיה לא הביאה אותך לעולם! את מאומצת. "
~סוף חלום~ ~בוקר~
התעוררתי, כולי בוכה. הסיוט הזה, אניי מקווה שלא יתגשם! הסתכלתי על עצמי, במראה שוב. על השיער החום המבולגן שלי. על הענים היורקות שלי, שמסביבן היה אדום. מרוב שבכיתי כל הלילה. מהסיוט הזה. הלכתי למקלחת לשטוף פנים . שטפתי פנים ובאמצע הלנה נכנסה ואמרה : "מה את עושה פה? תצאי מפה!" לא התייחסתי המשכתי לצחצח את השניים שלי. היא חיכתה בעצבים, שאני אסיים. בכוונה משכתי את הזמן. וכשסיימתי היא אמרה: "תודה לאל!" יצאתי, והתחלתי להתארגן. הוצאתי שוב את הבגדים של הבית ספר, נזכרתי, נזכרתי שגם שם אני צריכה לעבור גיהנום! לבשתי את הבגדים המסריחים האלה, התאפרתי עם כמויות של מייק-אפ. לקחתי את הטלפון מהטען. לקחתי את התיק וירדתי למטה. הלנה הייתה שם היא הכינה לי אוכל לבצפר. הייתי מופתעת. גם בקבוק וגם אוראו. חייכתי ואמרתי:" תודה הלנה" היא חייכה ואמרה: "למרות שפתחנו את הכירות שלנו לא טוב. אני עדיין מחישבה אותך בתור הבת שלי." חייכתי ואמרתי: "תודה הלנה." לקחתי את האוכל את האוראו והבקבוק והכנסתי לתיק ויצאתי לבצפר. הגעתי לבית ספר ילדים התסכלו עליי ואמרו: "איכס, גועל, גותית, זונה, אני מרחמת על זואי שהיא חברה של הדבר הזה." היה לי קשה לשמוע את זה. אבל עדיין אני רגילה לזה... וחבל שאני רגיל לזה. אני שונאת את זה, ואותם, ובעיקר את עצמי. ראיתי ילד לא מוכר בבית ספר החלטתי להתעלם מזה נכנסתי לכיתה וראיתו אותו אמרתי לעצמי "בטח המורה תציג אותו.." וזה מה שקרה .... מסתבר שקוראים לו קמרון, המורה אמרה לו: "קמרון זה אשלי. איתה אתה תשב. אמרו לי שאיתה אתה צרייך לדבר, אז תצאו לבחוץ ותדברו" קמרון יצאה לא כל-כך ענין אותי.. והמורה אמרה: "אשלי תצאי עם קמרון." קמתי ועברתי לייד בנות והן אמרו : "זונה! ועוד עם החתיך הזה? שתמות, " וכאלה.... יצאתי איתו לבחוץ