זכרונות כואבים

פרק 4: ~"זה רק סיוט"~

יצאנו לבחוץ. לאשטון היה חיוך שטני, ולי? לי ראו עצב בעניים. כל הכיתה אמרה: "הווו מה עשיתם שם?" אמבר אמרה: "שמעתי גניחות, אני חושבת שהם הזדיינו". אוריאן אמרה: "זונה לא?" לא יכולתי להישאר שם, יצאתי משם. יצאתי עם העניים שלי בדמעות, קמרון וזואי, הם באו אחרי. הלכתי לכיון הבית, לא יכולה להישאר שם! נעצרתי, לא יכלתי להמשיך לרוץ. ראיתי. ראיתי את רומי וקמרון. אני חשבתי שזואי וקמרון באו אחרי. מסתבר שלא. עוד יותר בכיתי, רומי התקרבה אליי ואמרה: "היי אשלי, הכול בסדר? " ראיתי עוד דמות מתקרבת, ראיתי את הארי. הוא התקרב עם קמרון, ולא סיפרתי להם כלום. אמרתי: "לא קרה כלום , פשוט נמאס לי. נמאס לי שכולם חושבים שאני זונה! אני שונאת את זה. אני אפילו לא יודעת למה , למה הם עושים לי את זה. אני חושבת שכדאי שתחזרו. אני לא רוצה שאתם גם תהיו, תהיו כמוני. ילדים שמוכים נפשית. כל דבר חרוט בזיכרון." קמרון הסתכל עליי בעיניו אני כחולות חיבק אותי ואמר: "לא אשלי, אם את הולכת אני חוזר איתך. אני לא יכול לשאת בזה, לשאת בזה שלא שמרתי עלייך. " רומי והארי חיבקו אותי. ואני וקמרון הלכנו, החלטתי להגיד לו משהו, קצת חששתי. אבל אמרתי: "קמרון?" הוא הסתכל עליי :"כן?" והחזיר את מבטו לדרכנו, הסתכלתי על הריצפה. ואמרתי: "למה אתה כל-כך נחמד אליי? זה בגלל שאנחנו, הולכים להיות עכשיו א..ח..י..ם? " קמרון נעצר. עצרתי איתו, הוא הסיט את השיער שלי מהפנים, ואמר: "לא אשלי. לא בגלל שנהייה אחים. אני פשוט ..." הוא קטע את עצמו וריסק את שפתיו על שלי. הרגשתי חמימות, מעולם לא התנשקתי, זאות הייתה הרגשה טובה. קמרון עצר, הסתכל עליי ואמר: "אני פשוט אוהב אותך". המשפט הזה, 'אני אוהב אותך' עשה לי צמרמורת והדהד ברואשי. לא יודעתי אייך להגיב, לא ידעתי מה לומר. פשוט קפאתי, קמרון הסתכל עליי במבט חושש ואמר: "אשלי? הכול בסדר? " פתחתי את פי, ואמרתי: "קמרון... אני לא יודעת מה להגיד לך, אני מרגישה אבודה, מצטערת". התקדמתי, קמרון תפס לי את היד. ואמר: "אשלי, מתחיל לרדת גשם". הסתכלתי עליו במבט לא מביו, ואמרתי: " SO...? " הוא חייך ואמר: "גם אם אחנו לא חבריים. את יכולה להגשים לי חלום? " חייכתי ואמרתי: "בוודאי מה? " הוא נשך את שפתו התחתונה, ואמר: "חלום שלי, זה להתנשק עם מישהי מיוחדת, בגשם". חייכתי והתקדמתי אליו, התנשקו שוב. הגשם נהיה סוער, יותר ויותר. הפעם הרגשתי חמימות, בכול הגוף. הלב שלי יצא מהמקום. זאות נשיקה המושלמת. לעולם, לא הרגשתי ככה. עצרתי ואמרתי: "זה גם חלום שלי". וחזרתי לנשק אותו, הפעם ברעבתנות, בחושק, הפעם הרגשתי. הרגשתי שזה אמיתי. קמרון עצר את הנשיקה. המשכנו ללכת, אבל הפעם? יותר מהר, וגם מחזיקים ידיים. הגענו לבית, עלינו לחדר מהירות, הלכתי להחליף בגדים, וכשחזרתי קמרון כבר ישן, התקדמתי לעברו. ואמרתי: "לילה טוב לאב". ונתתי לו נשיקה על המצח. הלכתי לישון ונרדמתי.
~חלום ~
אשטון קושר אותי לשירותים, אונס אותי. לא משחרר, קמרון נכנס, מרביץ לאשטון. מתפשט, וגם הוא אונס אותי. אבא עבר לייד, אמר:' קמרון אפשר להצטרף? ' קמרון חיייך חיוך שטני, ואמר: 'קדימה' אבא גם כן התפשט, התקרב אליי. משך אותי חזק אליו ואמר: 'אייך זה שלא סיפרת לי, שיש לך גוף כל-כך יפה?' והתחיל ללטף את גופי בגסות, צרחתי. אך אף אחד לא שמע. בכיתי, אבא מכה אותי. וממשך לאנוס אותי. ראיתי את אמא עוברת. צחרתי לה :'אממאאא' היא לא הסתובבה אלי. המשכתי לצרוח לה. היא לא ענתה, ולא הסתובבה.
~סוף חלום~
הרגשתי יד מלטפת את פניי ברכות ואומרת: "תירגעי אשלי, זה רק סיוט" זהייתי זה היה הקול של קמרון. הוא הסתכל עליי מבוהל, נבהלתי ונזכרתי בחלום, שבו אשטון, קמרון, ואבא. אונסים אותי. ואמא? מתעלמת. הזזתי קמרון ממני. נבהלתי". קמרון אמר: "אשלי, אני לא יודע מה חלמת. אבל זה היה סיוט, זה לא אמיתי. אני שמעתי אותך צורחת, הסתכלתי עלייך והיית ישנה, ראיתי את הכרית שלך, מלאה בדמעות. ולא הפסקת לצרוח 'אמא' 'אמא' אל תדאגי אשלי. אני אשמור עלייך, מכל רע". חיבקתי איתו, ואמרתי: "אני מצטערת קמרון". הוא חיבק אותי בחזרה ואמר: "זה בסדר לאב". הוא השכיב אותי על המיטה. ואמר: "את רצה שאני אשן איתך? שתרגישי יותר בטוחה? " חייכתי אליו ואמרתי: "תגיד שאתה רוצה לישון איתי!" הוא צחק ואמר: "אני צרייך לישון איתך? לבנתים אני לא זה שבוכה מסיוטים". גחחתי ואמרתי :" בוא כבר דביל". התחבקנו, ונרדמו מחובקים.