זכרונות כואבים

פרק 50: ~"חבר טוב של אמא , שלא ראתה אותו 6 שנים"~

*בנות יקרות שלי, היום כיפור אז סליחה אם פגעתי במישהי, וסליחה על הכול.  מצטערת שאני לא העלתי פרקים לא הייה לי זמן, ובלי חפירו מיותרת הינה הפרק. צום קל אהובות שלי*

פרק 50:

אני ואריאל הגענו למועדון, ולא כל כך זרם לי להיות פה, לא מתאים לי.

-כעבור שעה-
התחלתי להשתעמם אז שתיתי קצת, איזה 5 שוטים . והתקדמתי לכיון הרחבה הענקית, והתחלתי לרקוד עם אריאל .

גברים התחילו להיצמד אליי , קצת נרתעתי ואז התחלתי לזרום איתם. כי הרי למה יצאנו? למצוא לי מישהו לא?!

לפתע גבר אחד התחיל לגעת לי בתחת, ואז העביר את הידים שלו אל הציצים שלי. ניסתי להעיף לו את הידים ולא הצלחתי, הוא חזק ממני.

לפתע מישהו העייף אותו, וראיתי את אותו הגבר שנגע בי על הריצפה, ומישהו מעליו ומרביץ לו.

הגבר שהיה מעליו, הוא מוכר לי . הוא מוכר לי !!

חוויתי איתו כל כך הרבה חויות, והוא השתנה, אחרי 6 שנים!! הוא השתנה.

לא , לא, אשלי את מדמיינת. זה לא הוא! השתייה מטשטת אותך ! זה לא הוא !!

העניים שלי התמלאו בדמעות, לא יכלתי, רצתי לשירותים. זה לא הוא!! אבל למה זה מרגיש לי שזה הוא, למה ?! למה אני לא מסוגלת לראות הפנים שלו ולגלות שזה לא הוא?

אני חותכת הביתה. שלחתי לאריאל הודעה שאני הולכת הביתה ויצאתי לקחת את רייצ'ל והביתה.

*בוקר*
"קדימה רייצ'ל הולכים לגן". אמרתי לרייצ'ל בעודי מנסה להעיר אותה.

"אני קמה, אוף אמא אני רוצה להישאר בבית". אמרה לי .

"מתוקה שלי, היום זהו יום קצר. תלכי לגן ואחרי זה נלך לקניון נעשה קצת שופינג מה דעתך?" שאלתי אותה.

"כןןן אני רוצה שופינג!!" ריצ'ל צרחה, הילדה אפילו לא בת 12 וכבר חולת שופינג! היא כולה בת 6!!

"אז קדימה לגן" אמרתי. והיא קפצה מהמיטה , אין אני יודעת אייך לשכנע את הבת שלי.

*צהרים*
אני ורייצ'ל הולכות בקניון, ומטיילות . קניתי לרייצ'ל כל דבר שהיא ביקשה, היא כל כך שמחה .

"אמא, אני רעבה". היא אמרה לי.

"אז בואי נלך לאכול, מה בא לך מתוקה שלי?" שאלתי אותה.

"אממ אני רוצה המבורגר ענקיייי, עם מלא מלא מלא צ'יפס" היא אמרה. ואו יש לה גם תיאבון כמו של אמא שלה . צחקקתי לעצמי.

"בואי נלך לקנות לך אוכל". אמרתי לה במרץ.

הלכנו לקנות אוכל, ורייצ'ל התיישבה ואז התחלתנו לאכול , ורייצ'ל לקחה לי את הטלפון . "תגידי המבורגר אמא" היא אמרה .

"המבורגר" אמרתי וראיתי פלאש הבנתי שהיא צילמה . והחלה לצלם אותי עוד מלא תמונות.(התמונה למעלה)

"יאלה דיי בובה, בואי נאכל". אמרתי לה והתחלנו לזלול.

יצאנו מהחנות, ונתקלתי בו. דווקא בו מכל האנשים בעולם, סאמק מזל נאחס.

"היי" לפתע בריאן אמר.

"היי גם לך". אמרתי במרמור מנסה לצאת מהסיטואציה ולנסות לברוח.

"אמא מי זה?" לפצע רייצ'ל שאלה.

"זה חבר טוב של אמא, שהיא לא ראתה 6 שנים" התערב בריאן .

"אולי תבוא אליינו היום?" רייצ'ל שאלה. מהההה?!  לא. ילדה לא!!

"בכייף, אבוא לשחק איתך". אמר לה בריאן. מה אני אומרת לה אייך אני ניצלת מזה?!

"רוצה לבוא אלינו עכשיו?" רייצ'ל שאלה.

"רייצ'ל , אל תפרעי לו. אולי יש לו דברים אחרים לעשות. קדימה בואי נלך הביתה." אמרתי והסתובבנו ולפתע בריאן תפס לי ביד.

"אין לי עיסוקים, אני יכול לבוא. אנחנו גם צריכים לדבר." אמר לי .

"ישש " רייצ'ל אמרה בשמחה.

"להסיע אותכן הביתה?" שאל.

"לא , יש לנו רכב, בוא אחרינו. " אמרתי בקרירות.

-כעבור שלוש שעות-
בריאן עדין אצלנו, והוא משחק עם רייצ'ל . הוא כל כך התחבר אלייה בקטע מפחיד.

"היי" לפתע בריאן אמר מאחורי, ונבהלתי .

"היי". אמרתי מסתכלת על כל דבר חוץ מעליו.

"אפשר שנדבר?" שאל בעדינות.

"יש על מה בכלל?" שאלתי אותו , ממש לא בא לי לדבר איתו.

"יש הרבה, השאלה אם את מעונינת לדבר.." אמר.

"יש לי ברירה?" שאלתי בשקט.

"למה חזרת מצרפת?" שאלתי בחוצפה.

"אני וליאה נפרדנו, הבנתי כמה דברים". אמר.

"מצטערת לשמוע". אמרתי באי חשק לשיחה הזו.

" אני נפרדתי ממנה, הבנתי שאני צרייך להיות כאן". אמר.

"ישבתי הרבה זמן לפני שנפרדתי ממנה, וחשבתי, נזכרתי בך, נזכרתי בנו. פשוט כאב לי. אני לא יודע למה אבל אני לא מפסיק לאהוב אותך. קשה לי. עבר הרבה זמן, ולא עובר לי. קשה לי. אני צרייך אותך". אמר.

ואוו. מה?!