זכרונות כואבים

פרק 22: "אתם זוג כל-כך יפה"

אז יש לי טלפון ויש לי את הפרק !!!
אז תהנווווו ❤
*בתמונה בריאן ואשלי, התמונה שקמרון צילם*
אני בריאן התנשקנו, ולפתע ראיתי פלאש. מישהו צילם אותו. 'פאק יש פה עיתונאים?!' חשבתי לעצמי. הסתכלתי וראיתי את קמרון. דאמט התגעגתי אליו ! קפצתי על קמרון "התגעגתי אליך, דביללל" אמרתי לו, הוא חיבק אותי ואמר לי:" גם אני התגעגעתי אלייך, טיפשה" התנתקנו, "למה צילמת אותנו?!" אמרתי, הוא צחק ואמר:" בגלל שאתם זוג כל כך יפה !" חייכתי ואמרתי:" נו, אז תראה את התמונה ונראהה מה אתה שווה.." קמרון הביא לי את הטלפון שלו, וראיתי את התמונה. הוא צדק היא באמת מהממת! "אעאעא קמרון תשלח ליי אותה היא באמת מהממת!" אמרתי. לפתע שמעתי גירגור בגרון , וישר הבנתי מי זה, זה בריאן. כן טיפה התעלמנו ממנו. הסתובבתי לבריאן, ואמרתי :" בריאן תכיר זה קמרון, קמרון תכיר זה בריאן. אתם כבר מכירים אבל סתם היה בא לי לעשות את זה." צחקתי, וגם הם צחקו. לקחנו את הדברים שסידרתי, ושמנו על השולחן בסלון. ראיתי את הלנה ואת אבא שלי. אתם יודעים? עם כמה שאבא שלי עשה לי רע , התגעגתי אליו טיפה. "אבוששש" אמרתי, יותר נכון צרחתי. וקפצתי עליו. חיבקתי אותו, אבל הוא לא חיבק חזרה. כנראה הוא לא התגעגע אליי בכלל.. עברתי להלנה ,חיבקתי אותה. אומנם היא גם עשתה לי רע, אבל אבא אשם בכל זה. היא חבקה אותי חזרה, ואמרה:" מה שלומך מתוקה, התגעגענו מאוד! " חייכתי , אני בטוחה שבכלל אני לא חסרה להם שם. העלמתי את המחשבה הזו מהראש שלי. ואמרתי:" בסדר, גם אני התגעגתי אליכם מאוד !" חייכה חיוך צבוע, וחזרה לדבר עם אבי. אני ובריאן הלכנו, וקמרון נשאר איתם.
~כעבור שעתיים~
כולם כבר פה, כולם רוקדים, כולנו שתווים . רק אני ובריאן הכי פחות.
~כעבור שעה~
"אשלי, בואי". אבא שלי צרח עלי, מנסה להתגבר על המוזיקה הרועשת. הוא לקח אותי לחדר, וזרק אותי על המיטה. לא הבנתי מה קורה פה. הוא התקרב אליי. התחיל ללטף לי את החזה ואמר:" אשלי, הלנה לא מספקת אותי. נזכרתי בימים שהייתי מזיין אותך כל כך חזק . והייתי מסתפק בזה . כל פעם שאני מזיין את הלנה, וזה קורה כמעט כל ערב. אני מדמין את גופך . אני חייב לזיין אותך ..." הרחקתי אותו ממני. הוא לא זז, הוא סיבב אותי, ופתח לי את הרוכסן של השמלה, והתחלתי לבכות.
~נקודת מבט של בריאן~
ראיתי שאבא של אשלי לוקח אותה, כבר 10 דקות והיא לא חזרה. התחלתי לחפש אותה, לא מצאתי, עלתי למעלה, בחדר הראשון שפתחתי ראיתי את אשלי. עם אבא שלה ! היא הייתה ללא השמלה שלה, היא בוכה. אבא שלה מוריד לעצמו את מכנס והחולצה. זה היה כל כך מזעזע אף גבר לא יגע באישה שלי !
~חזרה לנקודת מבט של אשלי~
ראיתי את בריאן נכנס לחדר, התנחמתי הוא יציל אותי. אבא לא ראה אותו, הוא היה עסוק בלהוריד לעצמו את הבגדים. בריאן הרביץ לו כל כך חזק.
~לאחר 10 דקות~
בריאן עדיין מרביץ לו, ואני בהלם יושבת על המיטה בלי שמלה, ובוכה.
בריאן הגיע אלי, ואמר:" תלבשי את השמלה שלך. אני אתקשר למשטרה".
בריאן חיכה דקה וראה שאני לא מגיבה, הוא חיבק אותי כל כך חזק, ובכיתי על הכתף שלו. "בריאן, אם לא היית בא, הייתי נאנסת על ידיו שוב, אני מודה לך כל כך בריאן. אני אוהבת אותך". אמרתי לו. בריאן נישק את שפתי בעדינות, ובנחמה. ועצר, "אני גם אוהב אותך בייב". הוא אמר, עזר לי ללבוש את השמלה. הלכתי לתקן את האיפור, והוא הלך להתקשר למשטרה.
~כעבור חצי שעה~
המשטרה הגיעה, לקחה את אבי . הלנה הלכה בעצבים. והמשכנו את המסיבה.
המסיבה לא הייתה אותו הדבר בשבילי ובשביל בריאן. אני הייתי עצובה, בריאן היה טרוד. וכולם? כולם המשיכו בריקודים.
נוווו אייךךך????