זכרונות כואבים

פרק 5: ~"אני שונאת אותך"~

בבוקר התעוררתי לצד קמרון. הוא חייך אליי, חייך חזרה. אני שמחה שקמרון לציידיי , אבל אם אבא יגלה. יגלה שישנו ביחד ,שתנשקנו. פעמיים! הוא ירצח אותי בלי לחשוב פעמיים. אבל מזה משנה, גם ככה אין לי למה לחיות. העבר, ההוה,והעתיד. תמיד ירדפו אותי. ואני בחיים לא אדע למה! קמתי מהמיטה שטפתי את פניי. שלראשונה, לא היו דביקות מאז תחילת חיי הארורים. התלבשתי חיכתי לקמרון שירד, ולאחר דקה ירד. יצאנו לדרך. הלכנו ברגל, הבית ספר דיי קרוב... וגם אני אוהבת ללכת ברגל. לפתע ראיתי את זואי, קיבלתי עצבים. אני לא רוצה לראות אותה יותר, היא לא חברה שלי! עברתי אותה ,היא שמה לב אליי ואמרה : "אשלי... אפשר לדבר איתך?" התקדמתי ואמרתי: "לא". ואפילו לא הפנתי את מבטי אלייה . שמעתי קול לא מוכר: "חבל שתפספסי גם את החברה היחידיה שלך..." שמעתי והבנתי שזאות הייתה אוריאן. התעלמתי והתקדמתי לבית ספר. הייתי עצבנית, הגעתי לבית ספר, הכנסתי את הדברים שלי ללוקר. וכשסגרתי את הלוקר, זואי ניגשה אליי. ואמרה : "אני אדבר ואת תקשיבי. אל תעני לי אפילו, אתמול. לא יצאתי אחרייך ,בגלל שאוריאן הזאת חסמה לי את היצאה. ואיימה אלי 'שאם אני לא אפגע בך, בדרך הזו.היא תעשה לי את כל מה שעושים לך, עם הבריונות המזדיינת הזו.' אז עכשיו את מוכנה לדבר איתי? " הנהנתי ואמרתי :"מצטערת זואי, תודה שאת אמיתית איתי". זואי חייכה והיה צלצול לשיעור. נכנסתי לכיתה. הזזתי את הכיסא בשביל לשבת עליו ראיתי שהיה עליו גלידה נוזלת, על הכיסא שלי. והיה שם גם פתק. 'זונה, תצטרכי לשבת על הכיסא הזה,אין כסאות פנויים, בשנאה זואי' ידעתי שזאות לא זואי, וסתם מנסים להפליל אותה, אני חוששת זאות אוריאן, המורה נכנסה ראתה עמדתי ואמרה:" אשלי תשבי, למה את עומדת?" הסכלתי על הכיתה שצוחקת על זה שהובכתי הרגע. אשלי לא צחקה. אני מבינה שזאות לא היא. אמרתי:"המורהה, אני לא יכולה לשבת על הכיסא הזה, יש עליו גלידה נוזלת. כל הכסא מלוכלך." היא הסתכלה עליי ואמרה: " לכי תקחי מכיתה אחרת". הלכתי,והבאתי מכיתה אחרת. וכשחזרתי קמרון אמר :,"את יודעת מי עשה את זה? " הנהנתי לחיוב ואמרתי :"אני חושבת שאוריאן". קמרון הסתכל עלייה ואח"כ עליי ואמר:"חכיי מה הולך להיות לזונה הזו, היא הולכת למות בקרוב". למדנו ולמדנו, היום הזה ממש חפר לי. שסיימו ללמוד התקדמתי לשער וראיתי את קמרון, אבל לא אייך שחשבתי. ראיתי אותו מתנשק עם אוריאן. הילדה הכי שנואה עליי, אחרי אמנדה כמובן. רציתי לבית בבכי. לא האמנתי שהוא ככה בוגד בי. נכנסתי לבית, ולאחר שעה קמרון נכנס הייתי בחדר. וקמרון ראה אותי בוכה ואמר: "היי למה את בוכה"? הסתכלתי עלייו במבט עצבני ואמרתי: "אתה הייתה החבר הראשון שלי, הייתה גם זה ששבר לי את הלב. קמרון אני שונאת אותך, ושלא תעז להתקרב אליי. באמת תודה לך הכול". אני לא מאמינה. מממש לא מאמינה,באלי לרצוח אותווו ועוד שאני צריכה לסבול אותו כאן. איתי,באותו חדר. מטר מהמיטה שלי, לאכול איתו ,לישון איתו , לחיות איתו, ללמוד איתו. אני לא רוצה את כל זה! למרות כל השנאה אליו אני עדיין אוהבת אותו, אי אפשר להיפתר מרגשות ברגע. אם זה היה אפשרי. המשמעות של אהבה היתה אחרת לגמרי, רק אם זה היה אפשרי.... יצאתי מהבית  בריצה, רצתי היו לי דמעות בעניים, לא ראיתי כלום. לפתע הרגשתי, שפגע בי משהו חזק. לא ידעתי מזה, נפלתי על הריצפה.
~נקודת מבט של קמרון~
באתי לצאת מהבית ספר, חיכתי בשער לאשלי, ובאה אליי אוריאן. היא אמרה : "היי חתיך, מה קורה?" עניתי לה: "בסדר.." התעלמתי ממנה לא היה לי כוח אלייה, אני מחכה לאשלי. אוריאן נדבקה אליי אמרתי : "אוריאן תעזבי אותי. יש לי חברה". אוריאן חייכה ואמרה: "זה עוד יותר מדליק אותי". היא נצמדה אליי והחלה לנשק אותי. מזווית עיני ראיתי את אשלי, מסתכלת עליי ורצה. עזבתי את אריאן, ורצתי אחרי אשלי. הלכתי אחריה, ראיתי שהיא רצה לכביש קראתי לה: "אשליייי" היא כנראה לא שמעה. וראיתי את המכונית, איך הפאקינג מכונית נכנסת באשלי, ואייך אשלי עפה, היא הייתה באוויר. זה היה מפחיד. התחלתי לבכות. רצתי אלייה, הנהג שנכנס באשלי יצא מהמכונית הסתכלתי על אשלי לא ענין אותי מי הנהג, וצרחתי עליו. "תראה מה עשית חתיכת בן זונה! תסתכל!!!!!!!! נשבע לך שאני אנקום בך ואהרוג אותך". נפלתי על הברכיים והתחלתי לבכות. ונהג שפגע באשלי אמר: "בסדר. אבל עכשיו בוא נזמין אמבולנס. ואל תעשה שטיות שאח"כ תתחרט עליהם". הכול הזה היה נשמע לי מוכר. הייתי בהלם מכמה שזה הקול הזה מוכר. הסתכלתי וראיתי את כריס. אבא של אשלי. הסתכלתי עליו ואמרתי :" אממ כריס. אני מצטער, פשוט ממש נבהלתי". כריס הסתכל עליי, ואמר: " זה בסדר, ואני שמח שהתחברתם כול-כך" הגיע האמבולנס. לקח אותנו לבית חולים. חיכנו שעות בחוץ. הרופא יצא ואמר: "אני מצטער על ההמתנה אבל תצרכו לחכות עוד, לפני שתראו אותה. יש לה דימום פנימי. אנו נצטרך לעשות לה ניתוח. יש לנו את הצוות הכי טוב, בכול בתי החולים. הייתי בלחץ, בהלם. לא ידעתי מה לעשות. לאחר שעה הרופא יצא. ואמר: "הניתוח הצליח תוכלו להיכנס אלייה, רק בעוד חצי שעה" הנהנו לחיווב והתיישבתי ברוגע.
~נקודת מבט אשלי~
נכנסתי לתוך חדר שחור ראיתי גבר, בחליפה לבנה ואמרתי : "איפה אני? " הוא חייך ואמר: "איפה שאני רוצה". הסתכלתי עלייו במבט לא מבין והוא מחא כף. ראיתי חדר המתנה שבו היה קמרון, לחוץ. בוכה, כאב לי לראות אותו ככה, ובנוסף ראיתי את אבא שלי, אמרתי: "קמרון!!!! אני כאן, אל תבכה חיים שלי". הגב בחליפה הלבנה אמר: "הוא לא שומע אותך". הוא מחא שוב כף הינו בחדר שבו ראיתי את עצמי. על מיטה, מחוברת למכשירים אמרתי: "מה קרה לי? " האיש בחליפה הלבנה אמר: "רוצה לראות את הרגע שבגללו הגעת לכאן? " היננתי .הוא מחא כף, ראיתי את קמרון יוצא מבית ספר. מחכה בשער, ופתאום ניגשה אליו אוריאן ואמרה: "היי חתיך, מה קורה ?" הוא ענה לה בקרירות: "בסדר" אוריאן נדבקה אליו וקמרון אמר: "אוריאן תעזבי אותי. יש לי חברה". היא חייכה ואמרה: "זה דווקא מדליק אות". היא נצמדה אליו והחלה לנשק אותו, ראיתי את עצמי. מסתכלת על קמרון ובוכה, רצתי לכיון הבית. וקמרון אחרי. קמרון צעק אליי: "אשלייייי" נכנסה בי מכונית עפתי באוויר ראיתי את קמרון רץ אליי בוכה וצועק על הנהג שיצא: "תראה מה עשית חתיכת בן זונה! תסתכל!!! נשבע לך שאני אנקום בך ואהורג אותך" קמרון נפל על הברכיים והתחיל לבכות. ראיתי את אבא שלי יוצא מהאוטו. ואמר: "בסדר. אבל עכשיו נזמין אמבולנס, ואל תעשה שטויות שאח"כ תתחרט עלייהן". האיש בחליפה הלבנה מחא כף הגענו שוב לחדר השחור, והפעם האיש נעלם. התעוררתי.
הקטע עם האיש והחלוק הלבן אמיתי. הוא כמו הזיה,אבל הראה לאשלי את מה שקרה באמת. מקווה שאהבתן למרות שיצא כמו סיפור מדומין.