זכרונות כואבים

פרק 30: ~אומיגד~

היום זהו יומי הראשון לעבודה אני כל כך מתרגשת. קמתי שטפתי את פניי, לבשתי שמלה בצבע בורדו . נעלי עקב עם קשירה, לאורך כל הרגל עד הברך. לקחתי את תיק הצד לבן שלי, והנחתי אותו עליי. לקחתי את הכובע האוהב עלי והחצי על ראשי.

"לאן את הולכת מותק?" אמי שאלה בעודי יורדת במדרגות,"לעבודה". עניתי בקלילות. "אה לעבודה הזו באולפן הקלטות?" היא שאלה. "כן מאמו". עניתי לה. "מה דעתך לקחת אותי לקניון?" שאלה. "בטח אקח אותך, את מוכנה?" שאלתי, "כן". ענתה

"רוצה לבוא איתי לאכול ארוחת בוקר?" שאלתי בעודנו מתיישבות באוטו, "בוודאי, אך את לא מאחרת לעבודה יקירה?" שאלה, "זה גם ככה היה תכנון." עניתי.

~כעבור 10 דקות~

הגענו לסטארבקס, קנינו לנו את האוכל שלנו וישבנו לאכול. לפתע נשמעה הודעה מהטלפון שלי, פתחתי זאת הייתה תמונה, ממספר לא מזוהה . הורדתי את התמונה , וראיתי את התמונה. מה לעזעזל? חשבתי. ראיתי תמונה שלי בתוך ההודעה.

"מי זה?" כתבתי. לאחר דקות אחדות נשלחה שוב הודעה. "איזה כיף שכל כך מהר שוכחים אותי..."היה רשום בהודעה. "מי זה? תפסיק עם הרמזים". רשמתי. לקחתי לגימה מהקפה שלי. "תסתובבי לאחור, ותראי". רשם.

הסתובבתי וראיתי אותו כל כך יפה. אויש אשלי תשתקי את מאורסת! מוחי צעק עלי .

פיטר. יפה בכל המובנים ! חשבתי. הסתובבתי חזרה וכתבתי:" חוצפן אתה פה , ואתה לא בא להגיד שלום. בוא תשב איתי עם אמא שלי".

לאחר דקות אחדות "אני פה לאב". שמעתי את קולו של פיטר. הרמתי את ראשי וחייכתי, "שלום לאב". אמרתי חזרה. קמתי לחבקו, הוא חיבק אותי ונתן לי נשיקה על הלחי. "אמא מפריעה לך שפיטר יצטרף אלינו?" שאלתי את אימי. "הכי חייכה "בוודאי שלא, שב פיטר". אמי ענתה.

פיטר ישב , אימי ופיטר דיברו ומצאו נושאים משותפים לדבר עליהם

~כעבור חצי שעה~

"אני צריכה להיות בעבודה. פיטר באיזה שעה אתה צריך להיות שם?" שאלתי את פיטר. "ב10" ענה. "גם אני , אנחנו צריכים ללכת. אמא ניקח אותך לקניון?" אמרתי ושאלתי את אימי. "כן" ענתה. "פיטר אתה עם אוטו?" שאלתי את פיטר. "כן". ענה. "אז ניפגש שם". אמרתי ונשקתי ללחיו.

~כעבור 10 דקות~

הגעתי לעבודה . השעה היא 09:55 יופי הגעתי לפני הזמן. הלכתי לחדר המנהל, ונקשתי."פתוח" נשמע מבעד לדלת. נכנסתי , "שלום אדוני". אמרתי, הוא חייך.

"בואי כאן את תעבדי, עם פיטר וליאנה. הבנתי שאת ופיטר מכירים. כאן אתם תקליטו זמרים, פיטר או ליאנה כבר יסבירו לך איך לתפעל פה הכול". אמר הבוס שלי (דניאל) בעודו נכנס לחדר הקלטות.

"תודה רבה אד-" מישהו קטע אותי "היא עובדת איתנו?" שמעתי קול נשי אומר.

הסתובבתי לאחור, וראיתי אישה בשנות ה-20 לחייה . לבושה יפה , אך לא כמו זונה. עם עקב קטן . היא הייתה יפה.

"כן היא עובדת איתכם,תתנהגי יפה". דניאל הבוס אמר. "תודה רבה אדוני". הפעם הצלחתי להגיד מבלי להיקטע. הוא חייך "בבקשה ,יקירה". אמר. חייכתי אליו חזרה והלך.

"היי, אני אשלי". אמרתי. בעודי מושיטה את ידי ללחיצת יד. "ליאנה" אמרה בגועל, גילגלה את ענייה והמשיכה להתעסק במה שהיא עושה.

"שלום ליאנה ושלום -" פיטר אמר, ונקטע. "קוראים לה אשלי, תכיר ". אמרה ליאנה בגועל. ואוו היא ממש אוהבת לקטוע אנשים. חשבתי.

"אני כבר מכיר אותה ליאנה". פיטר אמר כיאלו אין לו כוח אלייה על הבוקר. טוב בצדק למי יש כוח לקרציה הזו? חשבתי.

הטלפון שלי צלצל . "הלו?" עניתי. "שלום, אני מדברת עם אשלי בראון?" שאלה אישה מהקו השני. "כן, מדברת אשלי בראון. עם מי אני מדברת?" שאלתי. "מדברת שרלוט, מקופת החולים. הבדיקות דם שלך הגיעו , התשובה שלך חיוביות" . אמרה. חייכתי בשמחה "תודה רבה לך שרלוט". אמרתי . " ביי מתוקה, יום טוב".אמרה . "ביי, יום טוב". החזרתי.

"היי בייב, מה את מאושרת לך שם?" פיטר אמר. בעודו יושב ליידי. "סתם, קיבלתי תשובה חיובית מאיזה משהו". אמרתי. פיטר עוד לא יודע על כך שאני מאורסת, ועוד על זה שאני בהריון. הוא אפילו לא יודע עליי חתיכת מידע. חשבתי.

"רוצה אסביר לך איך מתפעלים פה הכול? כי אם אני לא אעזור לך, אני לא חושב שליאנה תעזור לך..." פיטר אמר, וגיחח לסיום. "כן אני אשמח לעזרה". אמרתי לפיטר

~לאחר חצי שעה~
לפתע נכנסו לחדר , הנשים האהובות עליי. אומייגד! אני לא מאמינה ! פאק, פאק,פאק, אני פשוט לא מאמינה אומייגד.