זכרונות כואבים

פרק 23: ~"גבר עם מדי צבא"~

* התמונה להמחשבה בלבד! יון תומרקין שלי ! *
המסיבה הסתיימה, אני ובריאן הלכנו לישון לאחר שניקנו את הבית.
~צהרים~
"בוקר" בריאן אמר בקול הישנוני שלו, אני מאוהבת בקול הזה ! אין זה הגבר שלי, זה בעלי לעתיד, זה הארוס שלי, אני כל כך אוהבת אותו! "בוקרר בייב" עניתי, בקולי הצרוד והעייף. פתאום נהייתה לי בחילה רצינית, קמתי בפתאומיות מהמיטה ורצתי לשירותים,התחלתי להקיא. הקאתי את החיים שלי! לפתע הרגשתי יד אוהבת על גבי, ועוד יד שאוספת את שערי. הוא הרגיע אותי. שטפתי את פניי, וצחצחתי שניים. וכשסיימתי גם בריאן ציחצח והלכנו לכיון המדרגות, "בייב מה פשר ההקאה הזו?" בריאן אמר, "אני לא יודעת.. לא שתתי אתמול שום אלכהול, אייך זה יתכן?" בריאן הסיט את שערי אחורה ואמר:" אולי אכלת משהו לא טוב, עזבי. העיקר שאת בסדר". חייכתי והמשכנו למטה. ראיתי את אמא שלי, קמרון מדברים. מוזר, לא ציפיתי לזה שאמא תתחבר אליו. בעיקר בגלל שהוא הבן של הלנה. הם ראו סרט, ולא שמו לב אלינו. ספרתי לבריאן בלי קול "1...2...3..." וצרחנו:" בוקררררררר טובבבבבבבב" הם קפצו בבהלה, אני ובריאן לא הפסקנו לצחוק .
~כעבור שעתיים~
*נקישה בדלת*
הלכתי לפתוח, פתחתי את הדלת. ניצב למולי גבר לשנות ה-30 לחיו, עם עניים ירוקות , ושיער שחור, ועל גופו מדי הצבא. חייכתי ואמרתי:" שלום, את מי אתה מחפש?" הוא חייך חזרה ואמר :" אני מחפש את בריאן סמית', האם הוא נמצא?" חייכתי ואמרתי: "רק רגע", התקדמתי קצת אל הסלון ואמרתי:"בריאן מחפש אותך גבר עם מדי צבא, בוא". בריאן הלך אליו ואני נגשתי לסלון.
~ 10 דקות~
בריאן בא, נפול פנים, עם תיק ענקי של צבא, ורובה. התסכלתי עליו ואמרתי:"מה קרה בייב?" מבטיהם של אמא וקמרון הופנו לבריאן. אמא אמרה:" בריאן מותק, מדוע פניך נפלו?" בריאן התיישב ליידי, ואמר:" לפני שלוש שניים הייתי צריך להתגייס, ושנה לפני כן התחלתי את הקרירה שלי, וכשהייתי צרייך להתגייס, אז הביאו לי אישור להתגייס רק בעוד 3 שנים.. והנה עברו להם 3 שנים.. ועכשיו אני צרייך להתגייס..." דמעות הופיעו בעני, בריאן קלט את זה , ודמעה אחת מרדנית נפלה מעני.. בריאן מיד מחא אותה "מ..מתי א..ת..ה צריך ל..לכ..ת ל..שם?" אמרתי בגימגום,הוא אמר:" מחר..." עוד דמעה מרדנית נפלה, "רגע.. איפה אתה משרת..?" בריאן הסס להגיד, ולאחר מספר שניות אמרתי:"אל תגיד לי... אל תגיד לי את זה! אתה הולך לשרת בקרבי?" בריאן אישר את זה בהינהון. התחלתי לבכות , רצתי למעלה ובכיתי, האזנתי למוזיקה עד שנרדמתי.
~בוקר~
התעוררתי, הסתכלתי בשעון,השעה הייתה 10:00 . צחצחתי את שיני, וירדתי למטה. ראיתי את בריאן אוכל, עם מדים. דמעות שוב עלו בעניי, וראיתי אותו אוכל, כמה שהוא יפה אני לא יכולה להיפרד ממנו לשניה... אני צריכה אותו ליידי. הדמעות המרדנית ירדו. שוב עלתה בי בחילה, רצתי להקיא.
~לאחר 10 דקות~
"אשלייי" נשמעו קריאות מלמטה, ירדתי וראיתי את בריאן עם התיק צבא שלו, והרובה עליו. התחלתי לבכות ! רצתי אליו, חיבקתי אותו את החיבוק הכי חזק, לחשתי לו באוזנו:" אני מצטערת שלא העברנו את הזמן האחרון שלנו יחד, ביחד. פשוט קשה שלי, שאתה הולך לשם.. אני אוהבת אותך" לבריאן נפלן דמעות, מחקתי לו אותן והתנשקנו. " אני אוהב אותך" בריאן אמר , מתוך הנשיקה

מה אתן אומרות??