זכרונות כואבים

פרק 7: ~"הכול יהיה בסדר"

הלכתי לחדר, קברתי את הפנים שלי בכרית. בכיתי, כמו שלא בכיתי היא מתה. דפקו בדלת, אמרתי: "לכו מפה כוסאמק". בכיתי עד כמה שהחיים שלי חרא. נקשו שוב, קמתי פתחתי את הדלת. הייתי מטושטשת, לא ראיתי כלום. ואמרתי: "מה לא מובן? לכו מפה כוסאמק, אל תתקרבו אליי". וטרקתי את הדלת. נזרקתי על המיטה, פתחו את הדלת, הפעם בלי לנקוש. התיישבו ליידי, וליטפו את שערי. ושמעתי קול אומר: "הכול יהיה בסדר". אמא? מה היא עושה פה? מחאתי את דמעותי, קמתי. והסתכלתי בבירור, לראות שאני לא מדמיינת את זה. ראיתי אותה, אמא! היא פה. חיכתי חיוך מאושר. אבל העניים? היו עצבות. אמרתי: "אמא מה את עושה פה? " היא חייכה ואמרה: "רציתי לעשות לך הפתעה. ומסתבר שהפתעה דיי נהרסה, בגלל בריאן". בכיתי והיא חיבקה אותי, " אמא, אני לא רוצה להתחתן איתו, זה עוד מוקדם בשבילי. ויש לי עוד שנה בבית ספר, את יודעת מה החלום שלי נכון? להיות עורכת דין. ובלי 12 שנות לימוד, אני לא אוכל להתקבל. את יודעת את זה? את מוכנה לזה? שהחלום שלך יהרס בגלל איזה בריאן אחד?!" היא חיבקה אותי חזק והרגשתי דמעה נופלת על כתפיי. והיא מהר ניגבה את דמעותיה. אמרתי: "אמא, בריאן חתיך והכול, אבל אני לא אוהבת אותו. מי כמוך יודעת , שכסף לא קונה הכול. והוא לא יקנה את הלב שלי, בגלל שהוא הבטיח לאבא שלי אושר עליאי. כי אבא שלי לא ממש גרם לי אושר, וגם אני אהייה עם ביראן, עצובה. ובטח הוא יהורג אותי, כמו שהסיפור עם הילה נגמר. אני לא מכונה לזה אמא! אני רוצה להמשיך את החיים שלי! לא להתחתן". היא חיבקה אותי שוב. דפקו על הדלת, אמא שלי אמרה: "תיכנס". בריאן נכנס , עשיתי לאמא שלי פרצוף של 'למה את מכניסה אותו לחדר שלי בלי רשות?!' היא אמרה: "אשלי, כרגע המצב הוא כזה, את מאורסת לבריאן. ואת צריכה לעבור איתו לאירלנד. זה מקום יפה, את תאוהבי אותו". התעצבנתי. ואמרתי: "למה לי לעבור לאירלנד? אמא אני רוצה להישאר בישראל!!!!!" אמא שלי אמרה: "אשלי, את עוברת לאירלנד, כי שם אפשר להתחתן מתחת לגיל 18 . אני יודעת אני לא גאה בזה, אבל אבא שלך החליט. ואת יודעת שאבא מחליט, אז הוא מחליט. ויש עוד סיבה שאת עוברת לאירלנד". הסתכלתי עלייה מבט מעצבן, ואח"כ הסתכלתי על מבטו של בריאן, הוא הסתכל עליי מחייך, כולו מרוצה מעצמו. ואמא שלי המשיכה החזרתי את מבטי אלייה ואמרה: "כי לבריאן יש עבודה שם". היא עזבה את החדר התיישבתי על המיטה. בריאן התיישב ליידי ואמר: "אל תבכי, אל תדאגי. אני לא יודע אייך זה נגמר עם אחותך, אבל אני אדאג שזה לא יקרה, אני אדאג את תהיי מלכה. אני אעשה אותך מאושרת. אני אדאג לך כל חיי. אני מוכן להקידש לך את החיים שלי. ואם את להישאר פה.. תשארי, אני לא רוצה להכריח אותך. אבל אני חושב שכדאי לך לבוא איתי, כי אבא שלך די עצבני, מאייך שדיברת אליו קודם. אני מציע לך מקלט. את רוצה לבוא תבואי, אני רק רוצה להגיד, שאת מהממת ומהרגע שראיתי אותך נכנעתי ליופי שלך. ואני רוצה שתבואי כי אני לא יודע מה אני יעשה בלי לראות אותך. אני רוצה שתבואי איתי". בריאן קם והלך לכיון הדלת, חשבתי, אבא שלי עצבני? זה אומר שהוא יהרוג אותי אם אני ישאר. חוץ מיזה... ביראן ניראה בן אדם טוב, הוא גם חתייך, לפי הרושם הראשוני שלו, הבנתי שהוא עשיר, אז כסף? לא יהיה חסר. אוכל? לא יהיה חסר. בגדים? לא יהיה חסר. קורת גג לישון מתחתיה ? לא יהיה חסר. אבל אהבה? תהייה חסרה, אני רוצה להרגיש אהבה, אהבה שלי עם קמרון קצרה, ולא הרגשתי אותה בכלל, טוב תמיד אפשר להתרגש. בראין בא לצאת ואמרתי :"חכה". הוא הסתובב אלי, ואמר: "כבר החלטת?". הסתכלתי על עיניו הכחולות שסחפו אותי, ועל שיערו הבלונד, על ידיו השמוטות לצידי גופו. ואמרתי: "החלטתי. אני רוצה לבוא איתך". הוא חייך וחייבק אותי, ומייד עם מגעו הרגשתי פרפרים, לא ידעתי מזה. החלטתי להתעלם. בריאן התרחק. ואמר מבוהל: "סליחה..." חייכתי בפעם הראשונה לאחר שבכיתי. ואמרתי: "זה בסדר..." הוא חייך אליי ואמר :"את רוצה שאני אעזור לך לארוז את הדברים? " חייכתי ואמרתי: "לא תודה. תוכל לקרוא לאמא שלי? " הוא חייך ואמר: "בוודאי, אני אבוא לאסוף אותך ב7 ונלך עם המשאית של שדה התעופה, לשדה התעופה. תתארגני". התקדמתי אליו חיבקתי אותו, הוא זרם איתי. לפני שהתנקתי ממנו נתתי לו נשיקה קטנה על הלחי אותה תחושה של צמרמורת, כמו שקרה עם החיבוק. ואמרתי: "תודה". הוא חייך ואמר: "אין על מה " הוא יצא מחדרי, ולאחר דקות אחדות אימי הגיע, ועזרה לי לארוז. השארתי לי בחוץ בגדים שאני אלבש עכשיו, והלבשה תחתונה. "כדאי שתכנסי להתקלח, אני אמשיך לארוז. הא ושכחתי לספר לך, אני מגיעה איתכם לשדה התעופה, רק שאני נוסעת במטוס אחר, ללנודון. ואת לאירלנד". הננתי ונכנסתי להתקלח.
~אחרי חצי שעה~
"אשליי עוד חצי שעה ההארוס שלך מגיע". אמא שלי צעקה, התלבשתי בתוך המקלחת. ויצאתי עם מגבת, על שערי הרטוב. התאפרתי מהר. מייקאפ, איילנר דק מסביב לעיין, מסקרה. שעשתה את הריסים שלי אורכות, חשוב לציין. אני אוהבת אותן ארוכות. דבר ראשון שאני מסתכלת בן אדם, זה עניים וריסים. זה פשוט דבר מושלם, המשכתי להתאפר. שמתי סומק שהבליט לי את עצמות של הלחיים, כי ככה אני אוהבת. ושמתי אודם אדום. קפצתי, למשע הדיפקה בדלת. נבהלתי. ואמרתי: "פתוח". בריאן נכנס. "כבר עברו חצי שעה?" מלמלתי לעצמי. וכנראה בריאן שמע ואמר: "אממ.. כן?! עכשיו שבע. אז ככה שניראלי שכן". חיבקתי אותו. צמרמורת בכל גופי, ונתתי לו נשיקה קלה על הלחיים. עשיתי לו אודם, צחקתי. הוא לא הבין למה. אמרתי: "שמתי לך אודם". צחקתי תוך כדי שאני מנקה לו את האודם. שמתי נעלי עקב. וירדנו. הסבלים עלו לחדרי. והתחילו לקחת את הדברים. "איפה קמרן ?" אמרתי שהבנתי שהוא לא שם, מאז שבריאן בא לפה בפעם הראשונה. הלנה אמרה:" אצל הארי. חבר שלו". התבאסתי, התבאסתי שלא אוכל להיפרד ממנו כמו שצריך. אבל הוא ידע שאני עוזבת, ובכל זאת החליט ללכת. נפרדתי מאבי, מהלנה. ויצאנו עם אמא שלי. בריאן אמר: " אממ , אליסיה אם את רוצה תבואי איתנו. ניקח אותך ללנודון במטוס הפרטי שלי, אממ שלנו" וחיבק אותי. חייכתי, והיא הנהנה. "אשלייייייייייייי" שמעתי מישהו צורח ליי והסתכלתי וראיתי