DIFFERENT

פרק 19- רק אם חייב

•ליאן•
אז היום זה היום. היום האחרון שלי בבית ספר, החלטתי שעדיף לעזוב מוקדם יותר גם כי סיימנו את העבודה בספרות וגם כי זה יהיה מהר יותר, כל המורים והמורות כבר יודעים ורועי כמובן.
לבשתי טייץ שחור עם טבע נאות, חולצה צהובה ותיק שחור ויצאתי לבית ספר, כשנכנסתי בשער ראיתי את רועי ונטע ביחד וכשרועי שם לב אליי הוא צעק "מי זאת היפה הזאתת" ציחקקתי והפרחתי לו נשיקה, ונטע רק נתנה לו מכה בחזה מקנאה, גילגלתי עיניים והמשכתי בדרכי וראיתי את רון המורה קורא לי, התקדמתי לעברו "חשבת על זה? עברו כמעט שבועיים מאז, מה את אומרת?" הוא שאל בציפיה שאגיד כן, תיראו רון חמוד מאוד, הוא חתיך גבר חכם, מנשק די טוב אבל זה פשוט לא זה, הוא גדול ממני בכמה שנים טובות. "לא רון, סליחה" עניתי והלכתי משם, נכנסתי לכיתה, שיעור ספרות והתיישבתי במקום שלי, המורה נכנסה אמרה להגיש את העבודות שעשינו, אז הגשתי לה את העבודה והמשכתי ללמוד. רבע שעה לפני הצילצול שוהם נכנס והתיישב במקום שלו,שלנו. השתדלתי להתעלם ממנו אבל הריח של הסיגריות הוציא אותי מריכוז וכשהסתכלתי עליו מבלי שהוא שם לב כי היה מרוכז בלוח ראיתי את העיניים האדומות שלו ואת הזיפים היפים שלו שארכו טיפה. הוא שם לב שהסתכלתי עליו ומהר החזרתי את מבטי ללוח. אירגנתי את הציוד שלי ושמתי את התיק על הגב ואז הרגשתי יד תופסת ידי, שוב כל הזרמים בגופי, כולי התבלבלתי, ומבלי להסתכל ידעתי מי זה שגורם לי להיות ככה, שוהם.
הסתובבתי אליו מסתכלת עליו על הפנים המושלמות האלה, נמסה ממנו שוב, למרות כל מה שקרה הוא עדין שובר אותי רק עם המבטים האלה. התיישבתי בחזרה בכיסא לידו "אנחנו יכולים לדבר?" אמר לי ונהיה לי דה זה וו מהפעם הקודמת שאמר את זה.
"רק אם חייב" עניתי, "אני יודע שאת שונאת אותי, בטח יותר מתמיד בגלל מה שקרה בחדר לפני שלוש ימים. באותה שנייה שנכנסת לארון ונפרדתי מנועה אני הבנתי משהו. הבנתי, שכשראיתי אותה בוכה לא הרגשתי כלום וכשאני רואה אותך בוכה אני מת. שנכנסת לארון וראיתי את העיניים שלך מסתכלות ועוקבות אחרי כל צעד שלי, הבנתי שאלה העיניים שאותם אני רוצה לראות כל בוקר, ואחרי זה כשהיא חזרה לחדר ונישקה אותי היא לחשה לי שהיא יודעת שאת כאן ושאני מתכנן לחזור אלייך, והיא לא תתן לזה לקרות, כי היא תגרום לך לסבול. ואני יודע שיצאתי אידיוט כי אני יכול לשמור עלייך אבל אני יודע מי היא ואני יודע שהיא מכירה כל מיני אנשים, אז העדפתי לעשות מה שהיא רוצה. אה ולפני שתשאלי את מה שאת רוצה, אני אגיד לך את התשובה. היא... היא אמרה לי להגיד לה את כל הדברים האלה כי היא יודעת שאת שומעת. מה שכאב לי עוד יותר שנפלתי בפח של הסתומה הזאת וכשראיתי בבוקר את השרשרת שלך על השידה שלי, נשברתי. אני אוהב אותך ליאן, תמיד אהבתי אותך ואני תמיד אוהב אותך, ועכשיו כשאני יודע שבגללי כל זה קרה לנו. אני נלחם, אני נלחם עלינו." שוהם אמר והוציא את השרשת שלי ושם לי אותה על הצוואר, ומזמן כבר ירדו לי דמעות, וואו כל הזמן הזה שוהם אהב אותי? אני כל כך אוהבת אותו ואחרי מה שהוא אמר, אני בשוק, אבל... אנחנו לא יכולים להיות ביחד, אני עוברת בית ספר. הסתכלתי עליו יודעת שזה הפעם האחרונה שאני אשמע אותו אומר לי דבר כזה. "אני אוהבת אותך שוהם, יותר מהכל, כמו... כמו שלא אהבתי בחיים אבל, לא קל לי, אחרי כל מה שקרה ביננו לא, לא קל לי." עניתי לו את האמת, את מה שקורה לי, הוא נאנח והתקרב עם הכיסא שלו אליי ואמר "אני יודע, אני זבל של בן אדם אבל אמרתי לך אני נלחם, נלחם עלינו." השפלתי מבט, יודעת שלא נהיה ביחד יותר אז אני לא מוכנה לתת לו תקווה שיקרה ביננו משהו, כי פשוט לא יקרה.
"לא שוהם, אני מצטערת. הלב שלי שבור מידי בשביל שתצליח לחבר אותו בחזרה" אמרתי ויצאתי מהכיתה, לא לפני שראיתי אותו מסתכל עליי בעיניים עצובות ונראלי ששמעתי אותו אומר ״אני לא מוותר עלייך.״

••••
קמתי בבוקר שמחה מתמיד. היום עוברים בית ספר, לבית ספר "רמת אביב" קמתי והתקלחתי, ציחצחתי שיניים והתחלתי להתארגן, לבשתי ג'ינס בהיר וחולצה לבנה עם אולסטאר נמוכות שחורות. ירדתי למטה וראיתי את גל אוכל, הוא הסתכל עליי ואמר "אז היום זה היום הגדול הא?" גיחכתי קצת והינהנתי לחיוב "אני עדיין לא יודע איך הסכמתי לך לעשות את זה? עכשיו מי ישמור עלייך?" הוא אמר מתוסבך עם עצמו "אני אשמור על עצמי הכל בסדר אבויה" אמרתי וחיבקתי אותו הוא נישק לי את המצח ויצאתי.
נכנסתי בשער של הבית ספר מחפשת את המזכירות בעיניים רואה את כל המבטים הבוחנים של כולם עליי, בפוקס מצאתי שלט ענקי שכתוב עליו "מזכירות" התקדמתי לשם ובדרך נתקעתי במישהו ונפלתי על התחת "אחח" אמרתי בשקט, הוא עזר לי לקום ואמר תוך כדי "מצטער היופי שלך סינוור אותי אז לא ראיתי לאן אני הולך" הסמקתי וחייכתי אליו, הוא צחק ואמר "עומרי בן משה" והושיט לי יד, "ליאן אוחיון" עניתי ולחצתי את ידו. "איזה כיתה את?" עומרי שאל, טוב חתיךךךך, הגעתי לגן עדן. שיער שטני ועיניים ירוקות וחיוך מעלף, של שוהם יותר...די לחשוב עליו די! וידיים גבריות כאלה חזקות, צחוק ממיס, "כיתה יא"
עניתי לו, "ואתה?" חייכתי מחכה לתשובה "יב" ענה והוסיף "בואי אני ייקח אותך למזכירות" הנהנתי כשהחיוך לא יורד לי מהפנים, הוא כזה חמוד, נושי לאכול אותו. הגענו למזכירות ושאלתי באיזה כיתה אני "יא2" אמרה לי איזה סבתא אחת רוסיה. הוא ליווה אותי לכיתה ואמר לבסוף "תבואי לעצים בהפסקה בסדר?" חשבתי על זה קצת כי בכל זאת אני לא יכולה להישאר לבד בבית ספר החדש שלי, אבל פדיחה מה אני קשורה באמצע החיים. וכשהוא ראה שהיססתי טיפה הוא החזיק לי את היד ולחץ עלייה טיפה ושוב אמר "תירגעי הכל טוב לא יאנסו אותך, למרות שזה די קשה אם איך שאת נראית אבל סמכי עליי" צחקתי והסמקתי מאוד, ואני בטוחה שנראית כמו עגבניה, "יפה לך אדום" עומרי אמר ונישק לי את הלחי, הוא קרץ לי והלך. פתחתי את הדלת של הכיתה וכל התלמידים כבר היו שם כולל המורה, המורה אמרה להם שאני התלמידה החדשה
ושטויות כאלה ולבסוף שאלה "חמודה ומה שמך?"
ועניתי לה עם מלא ביטחון "ליאן אוחיון."