•ליאן•
קמנו לשבת הכי גרועה שיכלה להיות.
ואני גם אסביר לכם למה. אני ושוהם קמנו ביחד וסתם דיברנו על הבית ספר ועל ילדים עד שקיבלנו שיחת טלפון "הוא מת" ושם פרצתי בבכי. כי זה בגללי זה רק בגללי. הדבר היחיד ששוהם יכל לעשות היה לחבק אותי חזק ולא לעזוב אותי, לתת לי להתפרק וזה מה שהוא עשה.
אז עכשיו אנחנו בדרך לבית הקברות כשאני לבושה שחור וככה גם שוהם. הייתה שתיקה בדרך אף אחד לא אמר כלום כי גם לא היה.
"זה באשמתי" מילמלתי בשקט בעוד שאני מסתכלת בחלון על הדרך רואה כמה קרובים אנחנו ליעד שלנו.
"זה לא! תפסיקי" שוהם אמר טיפה עצבני
, כי מאז שזה נודע לנו זה המשפט היחיד
שאני אומרת.
נכנסו למקום כששוהם אוחז ביד שלי וכשכולם הסתכלו עליי במבטי שנאה, השפלתי מבט ושוהם לחץ לי על היד מראה לי שהוא פה וגם זה- רק משבר שיחלוף. הלכתי לעבר רועי מחבקת אותו בזמן שהוא לוחש לי משפטים מרגיעים באוזן ואומר שהוא תמיד איתי לא משנה מה יקרה, תגידו לי מה עשיתי שזכיתי בו? בחבר הכי טוב שלי. התיישבנו בספסל והיה קפוא אז שיפשפתי את הידיים שלי אחת בשנייה מנסה להתחממם, אבל אז שוהם עטף אותי בגופו לוקח את ידיי בידיו ונושף אוויר חם לבפנים. חייכתי אליו והוא נשק לראשי, ואז ראיתי אותה, היא הייתה נראה גרוע, החיים לא ראיתי אותה ככה, שיערה פרוע ועיגולים שחורים מסביב עינייה, בלי איפור שיסתיר הכל, היה לה פרצוף מנותק. קר. היא קלטה אותי במבטה ושלחה מבט קודר שוב השפלתי את מבטי ושוהם הרים את פני עם ידיו הגדולות מנשק
את שפתיי.
אני לא חושבת שיש בן אדם בעולם שאני אוהבת יותר ממנו. אמרתי לו שאני חייבת ללכת לדבר איתה והוא היסס טיפה לפני ששלח אותי, כמו אמא שדואגת שהילד שלה לא יפול כשהוא מנסה ללכת בפעם הראשונה לחייו.
ניערתי את המחשבה הזאת מראשי והתקדמתי אלייה, "היי" אמרתי והיא רק הסתכלה עליי ושתקה, השתיקה הזאת הלחיצה אותי.
"אני..אני משתתפת בצערך" אמרתי בשקט כמעט לחישה, לפתע היא פתחה את עינייה בתדהמה וראיתי איך היא מתחילה להתחממם "משתתפת בצערי? חתיכת סתומה זה בגללך, רק בגללך!" היא צעקה עליי ורועי מיד בא מאחוריה מנסה להרגיע אותה
"לא אל תגיד לי להירגע!! אני שונאת אותך כל כך, אין מילים לתאר את רמת השנאה שלי אלייך עכשיו. הלוואי.. כן.. הלוואי שאת היית מתה!" היא אמרה בארסיות, רועי מיד לקח אותה לצד מנסה להכניס לה הגיון, הרגשתי ידיים חמות מלטפות את לחיי, שוהם. הוא הסתכל עליי במבט רך שלא הצלחתי להבין ורק אחרי כמה שניות הבנתי שהוא לא מלטף אותי אלא מנגב את הדמעות שזלגו מבלי ששמתי לב.
היא במהירות חמקה מזרועותיו של רועי ונעמדה מולי "חבל שהכרתי אותך, חבל שהוא הכיר אותך חבל!" היא שוב צעקה עושה מהומה גורמת לכולם להסתכל,
"תקשיבי אני מבינה שאת כועסת, אני מבינה..." נקטעתי בכך שסטרה לי, החזקתי את הלחי רועדת מסתכלת עלייה בשוק "מבינה?? את? מבינה? איך בדיוק? את בסך הכל ילדה סתומה ונצלנית שברגע שהיא לא רוצה משהו היא זורקת אותו לעזעאל" בפעם הלא יודעת כמה היא צעקה היום ונלקחה בידיי רועי, שוהם הסתכל עליי לא יודע מה לעשות, בעצם גם אני לא ידעתי "את רוצה שאני אעשה משהו?" שאל בדאגה, "כן" עניתי והוספתי "תחבק אותי את החיבוקים האלה שלך" הסתכלתי עליו בעיניים גדולות שעוד שנייה יזרמו כמו נהר, בשנייה אחת הוא משך אותי לחיבוק גדול ומנחם.
YOU ARE READING
DIFFERENT
Romanceליאן אוחיון, ילדה עשירה שבאה ממעמד גבוה, בית ענקי, היא ילדה שמשקיעה בלימודים ולא מבריזה, לא תיראו אותה מסתובבת עם הילדים הלא נכונים. המון אנשים מנסים להתחבב עלייה בגלל הכסף אך היא לא מייחסת חשיבות רבה לאנשים אלה. היא גרה לבד מאחר והוריה בחול ואח שלה...
