DIFFERENT

פרק 38- הומור שחור

•ליאן•
עליתי על האוטובוס מתיישבת מקדימה,
אמרתי לאופיר שאני רוצה להיות לבד קצת.
תכלס אני לא יכולה לכעוס על שוהם כי אני אירגנתי את הדבר הזה עם אושר אבל מצד שני הוא חייב לסמוך עליי ולא לחשוב שאני הולכת עם כל גבר שאני רואה, אני בכלל לא כזאת.
אולי כדי לי להתחיל להיות כזאת. אוףף לא נו מה אני אומרת!! ומצד שלישי הוא בסך הכל דואג לי ושומר עליי, וכן הוא קנאי רצח כשמתקרבים אליי אבל אני אוהבת אותו יותר מידי בשביל לכעוס עליו.
שוהם התבאס שאני לא מדברת איתו מאז והוא בכלל לא מבין מה אני כועסת עליו שזה אמור להיות ההפך.
חזרנו לאכסנייה ופשוט הייתי כל כך עייפה שנשכבתי במיטה ונרדמתי עם הבגדים מהבוקר.

התעוררתי שמה לב שאני מכוסה טוב.
שמעתי את רועי ושוהם מדברים במרפסת והדלת של המרפסת הייתה פתוחה אז שמעתי על מה הם דיברו, "אני לא מבין אותה היא חושבת שזה מצחיק?" שמעתי את שוהם אומר, אוף נו עוד לא עבר לו. "תירגע אחי אני בטוח שהייתה לה כוונה אחרת בכלל" רועי ניסה להרגיע אותו, מה שלא כל כך הלך, "בסדר, אבל למה היא זאת שכועסת עליי? בחיי שאני לא אבין נשים בחיים" שוהם אמר עצבני, גיחכתי לעצמי "בסדר דבר איתה שהיא תקום קיצר אתה לא מבין מה שמעתי" רועי אמר בהתלהבות מוגזמת, פקחתי את העיניים רואה אותם יושבים על הכורסאות בחוץ מעשנים. שוהם סימן לו עם הראש שידבר "יש לליאן חוטיני" הוא צעק מתלהב ושם את היידים על המים בשוק ושוהם צחק והמשיך לעשן,
נהייתי אדומה ומהר יצאתי החוצה אליהם "אפשר בבקשה לא לדבר על החוטיני שאין לי?" אמרתי עצבנית. אוף באיזה קטע הם מדברים עליי? חצופים.
נכנסתי לבפנים מורידה את הבגדים מכוונת את המים, שמעתי את הדלת נפתחת וראיתי את שוהם עומד בפתח מהר ניסיתי לכסות את כל החלקים שצריך להסתיר עם הידיים.
הוא נעל אותנו בפנים והסתכל על הדלת בזמן שלקחתי מגבת ועטפתי סביבי "מה?" שאלתי בלי כח לריבים, "למה את כועסת עליי?" שאל מדגיש את המילה את.
"כי ככה, כי אתה לא סומך עליי באמת חשבת שאני אלך עם מישהו שאני לא מכירה? מה אתה חושב שאני?" שאלתי אותו, הוא נאנח,
"אני לא חושב כלום, אני סומך עלייך ובאמת לא הבנתי מה קרה באותו רגע שהלכת איתו. אבל אחרי שהסברת לי הבנתי." אמר נשען על השיש, נכנסתי למקלחות תולה את המגבת על הידית שבחוץ. "בסדר, אתה יכול לצאת עכשיו?" שאלתי חסרת כוחות, "לא אני לא יכול ותפסיקי להתנהג כמו ילדה קטנה, במקום שאני אכעס עלייך זאת את שכועסת עליי ועל כלום על זה שאני שומר עלייך" אמר בקול רם, לקחתי את השמפו מתחילה לחפוף את שיערי טוב טוב, מקרצפת את הקרקפת חזק "בסדר אוקי אז לא הייתי צריכה לכעוס עלייך עכשיו צא" עניתי שוטפת את שערי שומעת אותו מכה במשהו נראלי השיש "אבל די להיות ילדה קטנה, תתחילי להתנהג כמו ילדה גדולה ואל תגידי לי ללכת" הוא שוב הרים את קולו עוד רמה, לקחתי את המרכך מעבירה על שיערי מברישה אותו עם אצבעותיי, "אם אני כל כך ילדה קטנה בשבילך אתה מוזמן ללכת לחפש מישהי גדולה" לא אתה לא צריך ללכת, אתה צריך להישאר איתי. ורק איתי. "אולי אני באמת אלך" אמר וטרק את הדלת, התחלתי לבכות בשקט. אני כל כך סתומה. למה אמרתי לו ללכת? אבל למה היא הלך? אוף למה אני כזאת ילדה קטנה?
סתומה סתומה סתומה.
סיבנתי את גופי בשקט ולאחר מכן שטפתי את הסבון מכל גופי. עטפתי את עצמי במגבת מתחילה לייבש את שיערי עם המגבת הקטנה שהייתה שם, מסתכלת על עצמי במראה רואה כמה נורא אני נראת.
ניגבתי את גופי ולבשתי פיג׳מה קצרה של ניקי (הכבשה). יצאתי החוצה תוך כדי שאני ממשיכה לנגב את שיערי מגלה כמה קר בחדר.
היה כבר 10 בלילה כמה זמן כבר הייתי במקלחת? נטע ישנה על הספה שלה ואופיר ונועם גם ישנו ביחד רועי נרדם בחוץ ושוהם לא היה בחדר, חה חה בטח הלך לחפש מישהי גדולה. הומור שחור. לא מצחיק אפילו אותי. נכנסתי למיטה ליד אופיר מבינה שזה הולך להיות ליילה מלא במחשבות.