•ליאן•
התחלתי לזוז מהר ולנסות לצרוח ורק אז שמתי לב שהעיניים שלי עצומות אז פקחתי אותם וראיתי שזה עומרי, הוא שיחרר אותי אחרי שנשכתי אותו "מה את עושה מטומטמת?" צעק מחזיק את היד שלו, "חולה בראש מה אתה עושה?" החזרתי מדגישה את ה״אתה״. התנשפתי כמו מטורפת, כבר נלחצתי ברמות "תני לי לדבר ותקשיבי עד הסוף, באת ילדה חדשה לבית ספר נהיינו ידידים ולא דיברת שום דבר על זה שהיה לך חבר או שאת אוהבת מישהו, כבר התחלתי לפתח אלייך משהו ואז משום מקום מופיע משהו ואחרי כמה דקות יש לך חבר, נפגעתי, התעצבנתי, אבל אני רוצה אותך ליאן, תקשיבי למה שאני אומר לך את רק תיפגעי איתו, כדאי לך להיפרד ממנו עכשיו" הוא אמר והתחלתי לצחוק כמו משוגעת, הוא הסתכל עליי מנסה להבין למה אני צוחקת, הרגעתי קצת והסתכלתי עליו בודקת אם הוא רציני
"אני אמורה לספר לך על זה שיש לך חבר? אני שבועיים בבית ספר הזה אתה לא באמת מצפה ממני לספר לך נכון? אתה בכלל לא מכיר אותו, אתה לא תדבר עליו איך שאתה רוצה אתה מבין? פעם אחרונה שאתה עושה דבר כזה כי אחרי זה אני לא אחראית על מה שיקרה לך" אמרתי לו רצינית והלכתי משם. נכנסתי לשעה האחרונה בלת ברירה שיעור ספרות, ואיך לא כל המחשבות על שוהמי הגיעו, כי ככה בעצם התאהבתי בו בעבודה של שיעור ספרות, אני ממש אוהבת אותו הוא כזה חמוד ואני מפחדת לאבד אותו בגלל אותה סיבה של הבוקר, אם זה יקרה אני לא יודעת מה אני אעשה, איבדתי את החברה הכי טובה שלי, את הכבוד שלי בבית ספר הקודם, מה כבר נשאר? עומרי. הוא דבע או שהוא עושה את עצמו?
מי הוא חושב שהוא בכלל שאני אפרד משוהם שלי? עם כל המחשבות לא שמתי לב שהמורה קוראת לי "גברת אוחיון כבר ארבע פעמים אני קוראת לך אפשר לדעת מה הסיבה שאת לא קשובה בשיעור?" המפלצת הזאת אמרה ולפני שהספקתי לחשוב על תירוץ מישהי צעקה בקול פרחי למדי "בטח על החבר העבריין שלה"
ולפני שהספקתי לענות לה מישהי אחרת קפצה
"עזבי עבריין ראית איך הוא נראה? אחד החתיכים" ואז איזה מכוער זרק "סתם ערס"
גידלתי עיניים ועניתי לכולם "וואי איך ידעתם?" המורה כבר התחילה להתעצבן
"אז מה התשובה שלך?" היא ממש מעצבנת, "מה השאלה שלך?" שאלתי בהתחכמות "וויליאם שייקספיר כתב את.."
חיכתה שאשלים, גיחכתי "רומיאו ויוליה" ויצאתי מהכיתה במהירות עונה לרועי, ואחרי כמה שניות
הלב שלי נעצר והדמעות כבר מזמן שטפו את פניי ניתקתי איתו את השיחה ויצאתי החוצה רואה שוהם מחכה לי, עליתי במהירות על האופנוע היישר לבית חולים.
•שוהם•
אחרי שלקחתי את ליאני לבית ספר המשכתי לשלי ואיך לא כשנכנסתי בשער מיליון בנות עליי ואני לא מגזים כאלו הם לא קלטו שיש לי חברה, וגם אם ליאן הייתה נשארת בבית ספר הם לא היו מבינות, הלכתי למחששה והעברתי שם את השעתיים הראשונות שלי עם רועי, סתם דיברנו עליו ועל נטע ועליי ועל קטן,
כן קטן בזמן האחרון כולם מתחילים לקרוא לה ככה בגלל רועי וזה הדביק גם אותי, ונטע הפצועה הזאת מתה מקנאה מתההה. נכנסתי לשיעור בשעה השלישית סתם שיעור משעמם ואחרי זה בהפסקה רועי בא אליי בהיסטריה כמו בן זונה ואומר שקרה משהו חרא, אבל מזה חרא, והוא לא יודע מה לשעות ושחייב ללכת לבית חולים בגלל זה ונכנסתי ללחץ כי לא ידעתי איך ליאן תגיב אחרי שרועי יספר לה, חיכיתי שהשיעור הרביעי והאחרון שלי ייגמר ואז אני פשוט טס אלייה, יצאתי מהבית ספר מעיף בדרך כל פוסטמה ממני.
כשהגעתי לשם היא כבר הייתה בדרך אליי לשער, ואז היא נעצרה והתחילה לבכות, נשברתי. קשה לי לראות את האהבה שלי בוכה, זה שובר אותי.
היא התקדמה אליי מהר מבינה שאני יודע,
שתינו לא אומרים מילה, אני לא יודע מה להגיד והיא בשוק. היא חיבקה אותי ובכתה בשקט בדרך לבית חולים. כשהגענו,היא הלכה טיפה מהר יותר והייתי קצת מאחוריה אבל לא בר זמן וכבר שילבתי את ידינו.
התקדמנו לחדר שרועי סימס לנו, וראיתי שם מלא אנשים נועצים בליאן מלא מבטים והיא פשוט השפילה מבט, לא יכולתי לראות את זה אז הרמתי לה את הפנים עם היד והיא חייכה אליי חיוך קטן ונישקתי אותה נשיקה כזאת שאומרת, שהכל יהיה בסדר.
נראה לי.
YOU ARE READING
DIFFERENT
Roman d'amourליאן אוחיון, ילדה עשירה שבאה ממעמד גבוה, בית ענקי, היא ילדה שמשקיעה בלימודים ולא מבריזה, לא תיראו אותה מסתובבת עם הילדים הלא נכונים. המון אנשים מנסים להתחבב עלייה בגלל הכסף אך היא לא מייחסת חשיבות רבה לאנשים אלה. היא גרה לבד מאחר והוריה בחול ואח שלה...
