"לא מגיעה לה אותי"

מה עכשיו?

"מה עכשיו??" נכנסתי לחדר המנהלת בעצבים, דורה המנהלת יושבת בכיסא שלה מחייכת לעצמה כאילו נכנסו אלייה עכשיו לחדר צוות הוואי ובידור.
" תודה סאם, אתה יכול ללכת" היא פנתה לסאם וסימנה לו עם היד לצאת מהחדר.
"שב" היא אמרה וחיכתה שאני אשב, עמדתי כמה שניות ונשברתי, התיישבתי ושתקתי.
דורה היא כמו אמא כזאת, היא תמיד דואגת לי, היא היחידה שהייתה מוכנה לקבל אותי למרות שהציונים שלי, טוב אין לי ציונים... בקושי למדתי עד שדורה לקחה אותי אלייה לבית ספר, הייתי כמו פרוייקט שלה והיא דאגה לי כמו אמא ותמיד שהייתי עושה בעיות היא הייתה מענישה אותי כאילו אני הבן שלה... אהבתי את דורה, אבל לפעמים...
"אז מה קורה איתך מאור? שמעתי שהתעללת בכמה ילדים" היא חיכתה לתגובה ממני אבל אין לי עצבים עכשיו, אני חושב על ההיא שנכנסה לשירותים.. היא כבר יצאה?
"דורה בחייאת דורה אין לי עצבים אני רוצה לצאת לעשן סיגריה של בוקר"
היא חייכה אליי "אנחנו נדבר עכשיו ואז תצא לבחוץ ותעשן את הרעל הזה שלך" .
אין לי סבלנות אלייך, הרגל שלי רעדה מחוסר סבלנות! דורה דברה ודברה, אני רק הנהנתי.
כשהיא סיימה לדבר דחפתי את הכיסא אחורה ויצאתי למחששה לעשן... אבי וסאם ישבו שם כבר בסיגרייה השנייה שלהם, התיישבתי על הספסל וראיתי את הילדה הזאת עוברת ליד המגרש, מולי! אבל סעמק אני לא יכול לקרוא לה עכשיו, אני יצא קוקסינל! אחרי שהיא נעלמה פשוט קמתי בלי לתת לאף אחד , סאם ניסה להבין למה קמתי אבל אין לי כח, אני חייב לדבר איתה.
רצתי אלייה, נגעתי לה ביד והיא נבהלה ויצאה לה אנחה מהפה.
בקשתי סליחה, היא הסתובבה ונעמדה מולי, מחכה שאני אדבר אבל בפעם הראשונה בחיים שלי לא הצלחתי לדבר, היא פשוט שיתקה אותי.

*נקודת מבט איימי*
היה לי שיעור חופשי אז החלטתי להסתובב קצת בבית ספר, היה אוויר נעים מאוד! פתאום הרגשתי יד עוצרת אותי מלהמשיך ללכת, נבהלתי ונפלטה לי אנחה כזאת מהפה...
הסתובבתי ו...וואוווו מה זה? איזה חתיך!! חייכתי לעצמי, לא נראה לי שהוא ראה. כיף שמישהו שם לב אליי בבית ספר הזה.
חיכיתי שהוא ידבר, מה שלא קרה בשניות הראשונות... מוזר, הוא נראה מהבנים המופרעים שתמיד יש להם מה להגיד.
"איימי" אמרתי והושטתי לו את הייד, נראה כאילו הוא שמח שפתחתי בשיחה, כאילו הצלתי אותו.
"מאור" הושיט את היד שלו ולחץ לי אותה.
"אז מה רצית, הרי עצרת אותי מללכת" אמרתי לו, היד שלו די גדולה אני חייבת לציין, הוא בעצמו גדול, שרירי כזה נראה כמו פושע...
"אמממ..." הוא נתקע כזה, מחפש מה להגיד "יש לך אש?" הוא שאל ומייד הבין שהוא יצא טיפש.
" לא, אני לא מעשנת" עניתי והמשכתי ללכת לכייון הדשא ברחבההמרכזית בבית ספר.
מאור הזה נורא מוזר, חשבתי שהוא בא לאיים עליי או משו, מאחורי החזית המאיימת והקשוחה שלו פתאום הוא היה חסר אונים כזה... משונה.

(בתמונה:סאם)