"לא מגיעה לה אותי"

אם הייתי יודע...

*נקודת מבט מאור*

שמחתי שראיתי אותה בדרך, הטרידה אותי המחשבה שהיא הייתה צריכה ללכת ברגל עד לבית שלה...
"לא היה לי כח לשעתיים האחרונות אז הברזתי כזה" עניתי לה על השאלה...
הייתה שתיקה אחרי זה, רציתי לפתח שיחה וניסיתי אבל איך שבאתי לפתוח תפה התחרטתי.. פעם שעברה יצאתי טמבל שניסיתי לדבר ושאלתי אותה אם יש לה אש!! מה חשבתי לעצמי אין לי מושג.

אבא שלי מתקשר, שמתי על רמקול:
אבא: מאורי אני ואמא לא נגיע היום לבית, יש לך כסף על השיש תזמין לך ולחברים שלך משו לאכול.
אני: לא חשבתי אחרת, ביי אבא.

זה תמיד ככה שהם בקושי בבית אבל זה מגיל קטן ככה, התרגלתי... אני מרגיש שהעוזרת שלנו יותר אמא שלי מאשר האמא האמיתית שלי.
"רוצה לבוא אליי?" איימי שאלה פתאום כשהיינו דקה מהבית שלה אחרי שהיא ניסתה שעה להסביר לי איפה לנסוע ואני כמו בלונדינית מפספס כל פנייה אבל תאמת שזה היה מצחיק, יש לה צחוק אלוהי.
"מה?" שאלתי לא מבין, זה גם הדבר היחיד שהצלחתי להוציא מהפה..
"אתה תהיה עכשיו לבד בבית וזה לא הכי כיף, וההורים שלי בפגישת עבודה של אמא שלי אז גם אני אהיה לבד, ואני חדשה פה אז אני אשמח שיהיה איתי מישהו" אמרה עם החיוך התמים שלה, חיוך שאין לאף אחת... מה אני חושב לעצמי?! מה יש לי?!
"זה לא שיש לי משהו אחר לעשות" והחניתי ויצאנו מהאוטו.
נכנסנו לבית שלה, בית יפה כזה חמים, רואים שיש פה משפחה אוהבת כזאת לא כמו הבית שלי שהכל קר, ההורים שלי בקושי בבית ככה שהעיצוב שלו לא הדבר הכי חשוב להם.
"תניח את התיק ליד הספה, נאכל משהו. ונעלה לחדר" אמרה והלכה למטבח להכין צהריים נראה לי.
אחרי חצי שעה שישבתי בסלון ראיתי טלוויזיה היא קראה לי לפינת אוכל, היו שם שתי צלחות עם שניצל וציפס ושתי כוסות עם פטל. צחקתי לעצמי שראיתי את זה, אני רגיל לארוחות מפוארות שההורים שלי דואגים שיהיה בבית כי הם חושבים שזה מפצה על הכל אבל זה לא.
התיישבנו ונהניתי לאכול אוכל בייתי פעם ראשונה, זה היה טעים.
"למה אתה צוחק?" היא שאלה עם קטשופ ליד הפה שלה, החלטתי לא להגיד לה שיש לה שם קטשופ, זה חמוד.
"כלום, זה נורא טעים.תודה" אמרתי ושתיתי מהפטל.
סיימנו לאכול שעדיין יש לה קטשופ ליד הפה, ושאלתי אותה איפה האמבטיה.
"בוא" אמרה ועלתה לפניי, וואו איזה תחת, איזה גוף!!!! מאור תפסיק! חרמן!
היא נכנסה והסתכלה על עצמה, פתאום היא הסתובבה אליי עם מבט רצחני בעיניים והבנתי שהיא שמה לב לקטשופ, התחלתי לצחוק! לא עמדתי בזה!
"למה אתה חרא? למה לא אמרת לי שיש לי קטשופ על הפרצוף?!" אמרה וצחקה בעצמה "היית חמודה ככה" אמרתי וניקיתי לה את הפה.
איזה שפתיים יש לה, רציתי לנשק אותם ולא לעזוב!

*נקודת מבט איימי*

הוא ניקה לי את הפה ועברה בי צמרמורת מהמגע שלו בשפתיים שלי, רציתי שהוא ינשק אותי אבל כמובן שלא אמרתי כלום חוץ מתודה.
תפסיקי איימי, את לא מכירה אותו בכלל, את רק יודעת שהוא מהחבורה שכל בית ספר מפחד מהם, הוא ערס, ילד רע כזה, ההפך ממך!
" טוב כדאי לשאני אלך לבית שלי, כבר מאוחר" הוא אמר אחרי שתיקה של כמה שניות שהייתה מאוד מביכה. "נסיעה טובה " אמרתי וחייכתי.
הוא יצא מהבית והוצאתי אנחה מהפה שכנראה השארתי שם הרבה זמן.

התיישבתי בספה, יותר נכון התפרסתי על הספה וראיתי סרט, אבל לא הייתי מאה אחוז בסרט, חשבתי על מלא שדברים אחרים חוץ מהסרט עצמו, ביניהם מאור.