"לא מגיעה לה אותי"

שקטטטט!!

  *קצת קשה לקריאה*  

הלוויה התקיימה באותו יום, מאור היה איתי וההורים שלי נעו ביני לבין רפי וחגית. לא באמת מעכלת, מה זאת אומרת כולם פה ולמה כולם בוכים? למה אני בוכה בלי הכרה? מאור מתאפק, הוא חזק ואני דיי בטוחה שבשבילי. חיבקתי אותו חזק, החולצה שלו נרטבה מהדמעות שלי.

הוציאו אותה, את החברה הכי טובה שלי עטופה בסדין לבן. שיורידו לה את הסדין, היא לא תצליח לנשום ככה הם חוסמים לה את האוויר! הם רוצים להרוג אותה?!

מאור החזיק אותי ואני דיי בטוחה ואני יודעת שאם הוא לא היה שם הייתי נופלת, הוא שמר אותי שפויה עד כמה שאפשר.

כולם בוכים, חגית עולה לדבר על נטע, ואחר כך רפי עלה וכל הרעש שהיה שם- הבכי, הדיבורים וקינוחי האף! זה מפריע לנטע, אולי היא רק ישנה קצת, אתם תעירו אותה אז אם אפשר שתהיו קצת יותר בשקט!

ההספדים נגמרו ולקחו אותה אל חלקת הקבר, חלקה עם נוף מהמם כמו שנטע ואני אהבתי אהבנו להסתכל.

האנשים השליכו את החברה הכי טובה לתוך האדמה וכיסו אותה באדמה, אבל הם לא השאירו לך פתח להסתכל על השמיים, הם כיסו לה את הפנים! איך היא תביט ללמעלה ותהנה מהשמיים ומהכוכבים? מהירח המלא שהיא הייתה מחכה לו כל חודש מחדש? 

סיימנו, נטלנו ידיים ביציאה והמשכנו לבית של נטע שהייתי שם במשך התקופה הזאת, סידרתי את הבית, ניקיתי וארגנתי הכל. 

לא יודעת אם ניקיתי את הבית יסודי כל כך כי בתת מודע שלי ידעתי שזה הולך לקרות אבל זה מה שקרה, הבית היה מוכן שיכנסו אליו וישבו בו שבעה.

----

במהלך השבוע היו המון אנשים שבאו והלכו. משפחה, חברים של ההורים של נטע, ילדים מהבית ספר, חברים של נטע, חברים של דור באו. כל כך הרבה אנשים. מאור היה ביומיים הראשונים של השבעה ואז הוא היה מוכרח לחזור לבסיס.

"בייבי" הוא אמר לי כשהוא מחזיק לי את הפנים.

"מממ"

"אני יודע שזה קשה אבל תשמרי על עצמך, אל תעני את עצמך"

"אני לא יודעת איך אני מתמודדת עם זה"

"את לא צריכה עכשיו, את יכולה להיות עצובה ולבכות ולא לעכל את זה, זה יגיע בזמן שלו"

"תשמור על עצמך ותחזור מהר, אני צריכה אותך"

"אני אוהב אותך" אמר ונשיק אותי נשיקה עדינה.

"אני גם" אמרתי והוא הלך.

------------------------------------------------------------------

אוהבת אתכם ים!! בהצלחה לנבחנים בבגרות במתמטיקה היום, אלופים אחד אחד!