"לא מגיעה לה אותי"

יום יבוא ואת תהיי אשתי.

*נקודת מבט מאור*

אז חזרנו, זה ללא ספק הדבר שחיכיתי לו הכי הרבה בחודש וחצי האלה! הרגשתי שהחסר שבתוכי מתמלא, וואו, החיוך לא יורד לי מהפנים!

אני יושבבמיטה, איימי מולי בדיוק כמו פעם, רק שנינו... 

"אוי שיט, נטע" אמרה איימי פתאום.

ירדנו אני ואיימי לסלון, נטע ישבה שם עם אמא שלי שתיהן ראו סרט כל שהוא בטלוויזיה.

"נוו זוג מפונק שכמוכם, חזרתם?" נטע שאלה כשראתה אותנו.

"אני נשבע שגם אם אני אהיה אישה בעצמי אני בחיים לא אבין בנות!"

"מה הבעיה איתנו בדיוק?" איימי שאלה

"כי למרות שאת מאוהבת לי בצורה כאילו!! את לא הודית בזה ונתת לי לסבול כל החודש וחצי הזה"

"וואי וואי מאור, תשאיר קצת צניעות לאחרים!" אמרה איימי בציניות.

"אתם שני מפגרים" אמרה נטע וקמה למטבח לשתות "זה היה צפוי שתחזרו"

"נוו ברור, היא לא יכולה בלעדיי כאילו" אמרתי בטון מוגזם ואיימי צחקה. כמה שהתגעגעתי לצחוק שלה!

"אתם רוצים לאכול?" אמא שלה שאלה

"אוי כן, לא אכלתי כלום כל היום"  אמרתי

"אז שבו אני אערוך לכם שולחן, גם את נטע שבי לאכול"

אכלנו צלי עוף עם תפוחי אדמה מתוקים, כל מיני סלטים טעימים כאלה שרק סיגי (אמא של איימי) מכינה.. איימי שמה שתייה וכוסות על השולחן וישבנו לאכול.

"את לא יושבת איתנו?" שאלתי את סיגי.

"לא חמוד, אני כבר אכלתי. אני עולה להתקלח וללכת לישון. בתיאבון לכם"

"ביי אמא, תודה" 

איימי ישבה מולי, אני יכול לשבת ולהסתכל עלייה אוכלת כל החיים שלי! 

סיימנו לאכול, נטע הרימה את הכלים, איימי שטפה אותם ואני? טוב ניסיתי לעזור אבל לא הלך לי אז נטע העיפה אותי לסלון.

שתיהן סיימנו שם, נטע באה נתנה לי חיבוק והלכה לבית שלה אז נשארנו רק אני ואיימי.

"מתי אתה חוזר לצבא?"

"מחר"

"מה מחר?"

"מחר מחר" צחקתי לא הבנתי מה היא לא הבינה.

"אבל..." היא אמרה קצת עצובה

"מה יפה שלי? מה יש?"

"רק חזרת ואתה כבר הולך?!"

"חחח כן, צבא את יודעת... אבל אני אחזור עוד שבועיים ישר אלייך.

"אז אולי תלך רגע לבית שלך, תביא את הדברים שלך ותשאר לישון פה?"

"לא איימי, אני צריך להיות בבית קצת עם ורד"

"אז אני אבוא לישון אצלך!"

"איימי מחר יש לך בית ספר והבית שלי דיי רחוק מהבית ספר, אני לא אספיק להסיע אותך באוטו ואת תאחרי ובלאגן... אני מבטיח שאני חוזר מהבסיס אני ישר בא לפה"

"אתה כל כך מעצבן לפעמים"

"מצטער שיש לך חבר לוחם"

"אויש סתום"

"בואי לפה" אמרתי לה ולקחתי לה את היד, משכתי אותה אליי ונישקתי אותה אבל אז אבא שלה נכנס לבית וראה אותנו, מביך.

"אז אני מבין שחזרתם" הוא אמר צוחק וניגש ללחוץ לי את היד.

"אבא, בוא לא נהפוך את זה ליותר מביך ופשוט תלך לחדר ונשכח שראית את זה" אמרה איימי כשהיא מכסה את הפנים שלה עם הידיים שלה.

"נחמד לראות אותך אבי" אמרתי לאבא שלה והוא עלה לחדר.

תפסתי לאיימי בתחת, הרמתי אותה על השיש ככה שהיא ממש בגובה העיניים שלי, ווידאתי שהיא מסתכלת עליי ואז אמרתי לה "איימי פדרמן, יום יבוא ואת תהיי אשתי".

היא חבקה אותי, גם עם הרגליים וגם עם הידיים. לקחתי אותה לחדר שלה ושנינו שכבנו שם על המיטה שלה. 

באותו רגע לא היה אכפת לי מסקס או מנשיקות או מכל דבר אחר בעולם! רציתי רק לנשום אותה ולדעת שהיא שלי.