"לא מגיעה לה אותי"

באמת באמת מפחד

לא ידעתי איפה לבוא את עצמי! מה אני עושה?! איך אני מסתכל על איימי? איך אני מספר לה?
"סאם, מה אני עושה?"
"מספר לה את זה, שלא תחשוב על להסתיר את זה ממנה"
"לא, ברור שלא.. אני חייב לספר לה אבל לעזאזל סאם!"
"אני מבין אחי אבל מה לעשות שאתה מטומטם?"
"אני נוסע אחי, אני חוזר לבית" אמרתי ולקחתי את המפתחות מהשידה "אתה בא איתי או שתחזור איתם?"
"מה עכשיו? רציני?"
"כן, אני חייב ללכת לאיימי"
"טוב אני מתארגן ובא... אין לי כוח לזיוני שכל שלהם בנסיעה..."
"זריז"

כל הנסיעה חשבתי על מה אני אומר, איך אני אומר, אם להסתכל על איימי או לא.. מליון מחשבות עברו לי אבל המחשבה הכי כואבת היא שבסופו של דבר צדקתי! הרי אני ידעתי שאני אפגע בה וזה הדבר שהכי לא רציתי שיקרה וכל כך פחדתי שזה יקרה! אני מקלל את עצמי, שונא את עצמי בכמות הכי חמורות שיש ואני יודע שזה לא דבר נסלח ואני יודע שהיא צריכה פשוט לעזוב אותי ולהיות ע גבר שמגיע לה אבל אני לא מוכן לוותר עלייה, אין סיכוי שאני מוותר עלייה בקלות!
כל הנסיעה הייתה שקטה, אפילו השירים באוטו היו על וויליום נמוך. לא רציתי לשמוע אף אחד, רציתי שקט!
הורדתי את סאם אצלו בבית ונסעתי לאיימי, היא ישבה על המיטה שלה עם מכנס פיג'מה קצר וגופייה והייתה בטלפון.
"היי" אמרתי שנכנסתי.
היא קמה לחבק אותי ופשוט אספתי אותה אליי, לא נתתי ל ה לעזוב אותי. הסנפתי לה את העורף ואת השיער שלה. היא לא התנגדה לי, היא חיבקה אותי ולא עזבה אותי. ירדה לי גמעה, ניסיתי למחות אותה לפני שהיא תשים לב אבל זאת איימי והיא קלטה את זה.
היא תפסה לי את הלחי והסכלה עליי מקרוב מאוד, הסתכלה לי לתוך העיניים.
"מה קרה?"
"אני לא יודע, לא יודע מה קורה איתי"
"מאמי שלי..." היא חיבקה אותי, היא לא יודעת שאני לא מאמי שלה ושאני פשוט בן זונה!
"מלאך שלי..." לחשתי לה בצוואר.
הלכנו למיטה שלה, היא ישבה ואני מולה, מסתכל לה על העיניים הטובות שלה ולא מצליח ל דבר.
"אני מצטער"
"על מה?"
"אני לא אעשה הקדמה ארוכה מידי, אני פשוט אגיד לך שאני אוהב אותך יותר מכל דבר שקיים לי בחיים ואת יודעת את זה ואני בחיים לא הייתי עושה משהו שיפגע בך בכוונה! והייתי שיכור ואני יודע איימי זה לא מצדיק את זה אבל אני מוכרח שתדעי את זה כי אני לא הייתי אני ואני לא הייתי מודע למה שאני עושה וזה היה נטו מתוך שכרות ואני נשבע לך בחיים שלי שאני לא מצטער על כל רגע ורגע והלוואי והייתי מחזיר את הגלגל אחורה ולא עושה מאית ממה שעשיתי!"
בשלב הזה איימי כבר התחילה לבכות, היא השפילה את הראש שלה והלב שלי נשבר, היא בוכה בגללי ולא בגלל משהו טוב שעשיתי!
לא ידעתי אם לגשת אלייה, לחבק אותה או לא.. לא ידעתי מה לעשות ברגעים כאלה.
היא שתקה, לא אמרה לי מילה!!
"תגידי משהו, בבקשה!"
"אין לי מה"
"איימי..."
"מה?"
"אני אוהב אותך"
"מה הדבר הזה שעשית?"
"איימי, למה זה חשוב?"
היא הרימה אליי את הראש, לחיים רטובות מדמעות ועיניים בלי כל הבעה בתוכן, ריקות ומתות.
"למה זה חשוב? באמת?"
"זיינתי שם איזה מישהי, סתם טעות מפגרת!" אמרתי וקמתי לעמוד, אגרפתי את היד חזק מידי ולא שמתי לב.
"היד שלך" אמרה איימי בשקט. האגרוף שלי החליף צבעים, לא היה לי אכפת.. שיכאב לי ושיכרתו לי את היד מבחינתי, לא שחררתי את האגרוף.
"איימי, אני אגיד לך משפט אחד ואני אלך..." אמרתי והלכתי רגע לנשום אוויר, חזרתי ועמדתי מולה.
"אני אוהב אותך יותר מאת עצמי, מה שקרה אתמול זה טעות מפגרת של ילד זין ומגיע לי כל דבר שתעשי לי, תכעסי עליי, תקללי אותי תרביצי לי! לא אכפת לי העיקר שלא תעזבי אותי! אני לא יכול לראות את עצמי בלעדייך איימי! ולא אכפת לי אם אני נשמע קוקסינל או הומו, לא אכפת לי! אני אוהב אתך ואני לא מתכוון לשחרר אותך! טוב, זו לא החלטה רק שלי אבל כל עוד זה תלוי בי אני אעשה כל דבר שתסלחי לי!"
איימי שתקה כמה רגעים ואז כמה לדלת של החדר שלה ופתחה לי אותה בסימן שאני אצא.
לקחתי את הדברים שלי ויצאתי. היא נשארה בחדר, היא לא ליוותה אותי לדלת של הבית.