"לא מגיעה לה אותי"

תשחררי ממני

"מה מאור, מה נתקעת פה?"

"סתם, דיברתי עם סאם על מחר, מה להביא וזה... מה איתך קטנה?"

"בסדר, אני עייפה ממש" אמרה וחבקה אותי

"הבנתי פינוקי, בואי נעלה לחדר אני ארח את הדברים שלי ותעלי לישון אני אחזור לבית שלי"

"תרים אותי" אמרה עם קול מתפנק

"זה אף פעם לא יימאס עלייך אה?!"

"לא.." 

הרמתי אותה כמו שק קמח רק שהיא מלפניי, חבקה אותי עם הרגליים שלה.. למה החדר שלה בקומה למעלה...?! הגענו לחדר והשכבתי אותה במיטה שלי וכיסיתי ואותה, נתתי לה נשיקה במצח ולקחתי את הדברים שלי. "תמסור נשיקות לורד" אמרה ועצמה עיניים. אמרתי שלום להורים שלך והלכתי לבית.

---

"היי ורד" אמרתי ל ה ונישקתי אותה נשיקה בראש.

"היי חומד, איך היה אצל איימי?" שאלה ולקחה לי את הבגדים המלוכלכים לכביסה.

"בסדר, היא מוסרת לך נשיקות" אמרתי לה תוך כדי שלקחתי שניצל מהקופסא שהייתה על השיש.

"איזה מקסימה היא, אני שמחה שיש לך אותה" אמרה תוך כדי שהיא מסדרת לי את התיק של הצבא בחדר.

"לא לא תביאי לי את זה, אני אסדר את זה... וכן, אני גם מאוד שמח שיש לי אותה" 

"אמא ואבא שלך ישנים בחדר, הם הגיעו מאוחר היום והם ביקשו שלא תרעיש להם כי הם עייפים אז אם אתה רוצה אני אכין לך ארוחת ערב, בנתיים תעלה תתקלח ובוא לאכול"

"לא ורד, תודה אבל אכלתי והתקלחתי את איימי...  לכי את לנוח בבקשה אני לא רוצה לראות אותך עושה עוד משהו היום... ובקשר לזוג המלכותי, תהיי רגועה אני לא אפריע להם.."

"מאורי, אני יודעת שאתה כועס עליהם אבל באמת ש.."

"תחסכי ממני את הסיפורים האלה שהם משתדלים והם מאוד אוהבים אותי... הכל בסדר. לכי תנוחי, בשבילי.."

ורד התחילה ללכת לכיוון החדר שלה "אה וורד? מחר? קחי לך יום חופש, תתפנקי ותעשי מה שאת רוצה ואל תעזי לחשוב עליי או משהו... זה יום שלך! את יודעת מה מספר החשבון שלי, כל ההוצאות עליי" אמרתי לה והיא חזרה לכיוון שלי, נשקה לי על הלחי וחזרה לחדר שלה.