"לא מגיעה לה אותי"

חיים בסרט

השעה שבע וחצי בערב, מאור ישב בספה בסלון ואני במטבח הכנתי לנו פופקורן לסרט שהזמנו בטלוויזיה. אמא ואבא חזרו לבית לפני חצי שעה לבית, ישו איתנו קצת בסלון ואז פרשו לחדר לעניינים שלהם.              הפופקורן מוכן וחזרתי לסלון, הוא בחר איזה שהוא סרט ישראלי, קומדיה כזאת. 

"איימי, מה את עושה מחר?" שאל בסוף הסרט

"לא תכננתי משהו מיוחד, נטע תבוא אליי בצהריים בערך בחמש כזה"

"הבנתי, טוב אז אני אחזור היום לבית שלי, אני אשן שם. הרבה זמן לא ראיתי את ורד(העוזרת\אמא שנייה או אפילו ראשונה של מאור)  וממש התגעגעתי אלייה. בכל מקרה אני מחר יוצא עם סאם (החבר הכי טוב של מאור) אז אולי אקפוץ אלייך לפני"

"אתה לא חייב אתה יודע"

"תגידי מי שהוא ביקש תגובה? אני הודעתי"

"בואנה מאור, אני שנייה מלהתעצבן עלייך ומי יודע איך ייגמר הערב הזה!"

"במיטה" 

"לא נראלי אדון מאור אלעד"

"הופה, מערבים שמות משפחה גברת איימי פדרמן?"

"אם אתה רוצ..." 

"בעצם, לא יפה איימי פדרמן, יותר יפה איימי אלעד" קטע אותה באמצע.

"ייקח הרבה זמן עד שזה יהיה איימי אלעד אם בכלל"

"מה אתה אומרתתתת עלאק אם בכלל, שבי בשקט ילדה קטנה" אמר והעיף לה כרית לפנים שהעיפה אותה אחורה בספה.

"מאור יחתיכת ילד אלים"

"מה לעשות, עצבנת אותי"

"שלוט בעצבים שלך ילד מגודל"

"בואי הנה" אמר ותפס לה את היד ומשך אותה אליו.

*נקודת מבט מאור*

חיבקתי אותה הכי קרוב אליי, נשמתי אותה כמה שרק יכולתי והיא? היא כמו ילדה קטנה מתכרבלת בתוכי ומתפנקת מכל רגע ואני מאושר, מאושר שהיא שמחה ומאושרת ויותר שמח שזה בגללי.                                 היום יום חמישי, מחר אני נוסע עם סאם לאשדוד לים עם חברים ואולי נשאר שם לילה ואני לא יודע מתי אחזור, ראשון בבוקר אני חייב לחזור לבסיס לעוד שבועיים של צבא, אני רוצה לראות אותה עוד פעם לפני שאני חוזר לצבא, אולי אני אבקש ממנה לישון כאן בשבת ובראשון אחזור לצבא ישר ממנה, אני יודע שאני לא צריך לבקש, אני ואיימי כבר עשרה חודשים ביחד אבל אנחנו מכירים עוד לפני, אני פה כמו בן בית וההורים שלה מתנהגים אליי כבן שלהם, אני מכבד אותם ומעריך אותם כאילו הם ההורים שלי ואני יודע שהקשר שלי איתם חשוב לי, הם ממלאים לי מקום בחיים שהיה חסר לי כל השנים... הם מודעים למצב שלי ואיך אני חי, הם יודעים מה קורה עם ההורים שלי והם אימצו אותי אליהם בהמון אהבה ואני אודה להם על כך כל חיי.

"אני יכול לישון פה בשבת? כאילו, אני כנראה אשאר עם סאם והחברים ללילה באשדוד ואני רוצה לראות אותך עוד לפני שאני חוזר לצבא"

"אני לא מבינה למה אחרי כל כך הרבה זמן אתה עדיין שואל אם אתה יכול לישון פה, אתה יודע שכן..."

"אני יודע אבל בכל מקרה, רציתי לדעת שזה מסתדר... תגידי, השארת לי בגדים נקיים בארון או שלבשת הכל ואז אני אלך לבית להביא אספקת בגדים חדשה?"

"לבשתי הכל אבל יש כמה שעברו כבר כביסה אז זה אמור להיות מקופל ליד המכונת כביסה, לך תראה אם מה שיש שם מתאים לך ואם לא לך תביא, אני אף פעם לא אתנגד לעוד בגדים!"

"את חסרת תקנה את יודעת???"

"אני יודעת" אמרה ונישקה אותי, אני מכור לטעם שלה!!

קמתי לראות איזה בגדים יש שם וסבבה, אני לא צריך להביא עוד בגדים.

"מצטער לבשר לך שאני מרוצה מהבגדים שיש פה אז אני לא אלך להביא חדשים" צעקתי לה מפה.

"אתה מעצבן!" צעקה לי חזרה.

** צליל הודעה*

לורן - היי בייב

מאור -מה את רוצה לורן? (הזיון הראשון של מאור, סופר עלייה בפרק שנקרא "קול מהעבר")

לורן - אותך, זה לא ברור?

מאור -לורן תתקדמי כבר בחיים

לורן -מאור מה הקטע שלך? פעם היית רץ אליי אם הייתי אומרת לך שבא לי עלייך

מאור -יש לי חברה, לא מעוניין לא בך ולא באף אחת אחרת.

לורן - מה היא עשתה ממך לעזאזל? השתנית. 

מאור - למה? כי לא באלי עלייך? לורן לכי את והטיפת כבוד שאולי נשאר לך ועופי לי מהחיים...

לורן- אני מציע לך זיון חד פעמי, החברה שלך לא תדע על זה! נשבעת.

מאור -לורן...

לורן -מאור, אני יודעת שאני עושה לך את זה.. חיים פעם אחת! בוא...

מאור- שחררי, בבקשה ממך.

לורן- אני מתגעגעת...

מאור- מה נזכרת בי פתאום?!

שמעתי צעדים, איימי באה... איך הסתבכתי עכשיו?!

-------------------------------------------------------

אוהבת אתכן בנות!