save me from you 2

פרק 6 - אל תעזוב

ידיהן של מליסה וקייט מנחמות אותי, אך אני רק מרגישה רע יותר. אנחנו נמצאות בחדר של מליסה. אני מניחה שהוא לא השתנה הרבה מאז שהייתה ילדה כי בובות ותמונות עדיין קישטו את החדר. זה מוזר שמעולם לא נכנסתי לחדר הזה למרות כמות החדרים הרבה בבית. אני יושבת ובוכה בחדר בזמן שליאם כנראה מתכון לעזוב. אני לא יודעת למה עשיתי את הטעות הזאת, אבל אני לא יכולה לתת לו לעזוב. אני צריכה אותו לצידי ואם הוא יעזוב עכשיו, הכל באמת יהפוך להיות כמו בהתחלה.

"אני צריכה לדבר איתו" אני אומרת ומבטיהן של קייט ומליסה נראים מעט מעורערים. "אני לא חושבת שזה רעיון טוב" קייט אומרת, אך אני מנענעת בראשי וקמה על רגלי. "עשיתי טעות ואני צריכה לתקן אותה" אני מנגבת את דמעותיי ויוצאת מהחדר לפני שיספיקו לעצור אותי.

"איפה ליאם?" אני שואלת את אלכס העומד מחוץ לחדר ונראה שהוא מתלבט אם לענות לי או לא. "עדיף שתתרחקי ממנו כרגע" הוא אומר ואני מכווצת את גבותיי בכעס. מי הוא חושב שהוא שיגיד לי דבר כזה? אני אחראית על חיי ועל ההחלטות שלי וכולם חייבים להפסיק להגיד לי איך להתנהג. "עדיף שתגיד לי איפה הוא עכשיו" אני מייצבת את קולי והוא נאנח. "בחוץ" הוא עונה לבסוף ופותח את פיו להגיד משהו נוסף, אך אני כבר הולכת ויוצאת אל האוויר הקר. "גברת קייג', את לא אמורה להיות פה" אחד השומרים אומר ואני מביטה בו באיום.

אני מתעלמת מדבריו ומחפשת בעיניי אחרי ליאם. "ליאם" אני אומרת לאחר שעיניי נוחתות עליו וליבי מתכווץ כשאני מביטה בו פותח את דלת הרכב. "תיכנסי לבית" הוא רוטן לעברי, אך אני מתעלמת ומתקדמת אליו. "אנחנו יכולים לדבר?" אני שואלת כשאני מגיעה אליו והוא נראה זועם. "לא. תיכנסי לבית" הוא חוזר על דבריו שוב ואני נאנחת.

"אני אכנס אם אתה תיכנס יחד איתי" אני מביטה בעיניו בעצב ורואה את הכאב שבתוכן. "תכניס אותה" הוא פונה אל אריק העומד לידו ואני רואה את אי הנוחות שאריק נמצא בה. ליאם נכנס אל הרכב וסוגר אחריו ואני מנצלת את ההתמהמהות של אריק כדי לעקוף את הרכב ולהיכנס מהצד השני. ליאם נראה מופתע כשאני נכנסת וסוגרת את הדלת אחרי. "מה את עושה?" הוא רוטן ואני מכווצת את גבותיי בכעס. הוא באמת חשב שאתן לו ללכת ככה?

"אני באה איתך" אני אומרת בהחלטיות והוא מגלגל את עיניו. "את בכלל זוכרת מה אמרת קודם?" הוא מרים את גבתו בשאלה ואני מהנהנת בחיוב. "אני זוכרת. אני זוכרת גם שלא נתת לי להסביר את עצמי לפני שהכית בקיר ואמרת שאתה עוזב" אני אומרת ומביטה על ידו שעכשיו מכוסה בתחבושות. תחושה רעה עוברת בגופי שאני נזכרת שוב שזה קרה באשמתי ואני מניחה את ידי על ידו. הפעם הוא לא דוחף אותי ממנו או נרתע ממגעי ואני נרגעת מעט.

נראה שהוא חושב מה לעשות איתי ומביט באריק הנמצא בחוץ ומחכה להוראה ממנו. "רצית מרחב ואני נותן לך אותו. עכשיו, את יכולה לצאת?" הוא שואל באדישות ואני נאנחת בייאוש. למה גרמתי לעזאזל? "טעיתי ליאם. אני רציתי קצת זמן לסדר את הראש אבל לא התכוונתי שתלך רחוק בשביל זה. כעסתי ולא התכוונתי למה שאמרתי" אני מנסה לסדר את העניינים בינינו, אך הוא לא ממש משתף פעולה.