save me from you 2

פרק 18 - שקרים וסודות

ליאם לא עונה או מנסה להסביר את עצמו, הוא רק מרחיק ממני את היין ומתחמק ממבטי. מה יש לו? "קרה משהו?" שאלתי בהרמת גבה והוא נענע בראשו לשלילה. הוא מתנהג מוזר, אך לא נראה שהוא מתכוון לומר לי למה. זה בגלל שהרגשתי לא טוב קודם? אולי הוא מעדיף לחזור מלהיות איתי כאן לבד? אני לא יודעת מה לחשוב כבר. הוא בקושי מביט בי כרגע.

"אתה רוצה שנחזור?" שאלתי לפתע וקמתי ממנו. "מה? ברור שלא" הוא קם אחרי וסוף סוף הביט בי. "אז למה אתה מתנהג מוזר פתאום?" חיכיתי לתשובה ונראה שליאם מחפש תשובה. "קצת נלחצתי מאיך שהיית קודם, אבל אני חושב שסתם הכנסתי לעצמי סרטים לראש" הוא נאנח וניער את ראשו, מוציא את המחשבה שהפריעה לו. "אתה צריך להפסיק לדאוג כל הזמן. קורה שאנשים לא מרגישים טוב ובכל מקרה, אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו" חייכתי אליו וליפפתי את ידיי סביב צווארו, מניחה נשיקה קטנה בקצה פיו.

"את צודקת" הוא חייך אלי בחזרה ונישק אותי בעדינות. אני מקווה שהוא באמת נרגע והוציא מראשו את כל המחשבות הרעות מראשו, כי אנחנו רק הגענו לכאן ולאחר שחיכינו כל כך להיות כאן לבד, אני ממש לא רוצה שנחזור בגלל דאגה מיותרת.

למזלי ליאם באמת נרגע והוא הוכיח את זה במשך השבוע שעבר. כל יום שעברנו יחד בשחייה, דיבורים ובאושר שתמיד חלמנו עליו. הכל היה כל כך מושלם שנראה ששום דבר לא יכול להרוס את זה. למדתי להכיר את ליאם הרבה יותר טוב. הוא סיפר לי על הוריו ועד ילדותו שהייתה יפה, אך קשה באותה מידה והצורה בה נפתח אלי אחרי כל כך הרבה זמן, הייתה מדהימה. התחושה שהייתה לי בפנים הייתה יותר טובה מהכל, אך עדיין לא הרגשתי כל כך טוב מאז אותו לילה. סחרחורות, רעב בלתי נשלט ובחילות שמציפות אותי בכל רגע נתון. לא הבנתי מה קרה לי, אך לא נתתי לליאם לגלות על זה ולדאוג שוב. הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה זה שירח הדבש המושלם שלנו יהרס עכשיו ונצטרך לחזור למציאות המרירה.

אנחנו מתאהבים יותר עם כל יום שעובר וזה מדהים כמה אנחנו מאושרים כשזה רק שנינו בלי הצרות מסביב. "ארוחת ערב מוכנה" קראתי, מחכה בקוצר רוח שליאם יטעם מה שהכנתי. החלטתי לבשל בעצמי הפעם ולהראות לו שהוא לא השף היחיד בבית. "זה מריח טוב יותר ממה שציפיתי" הוא התיישב על הכיסא והביט בי בשעשוע. "לא מומלץ לצחוק על מי שמכין לך את האוכל" הזהרתי וצחוק התגלגל משפתיו. הוא לקח ביס מהצלחת שהגשתי לו, לא מגיב לרגע ואז פוער את עיניו בהפתעה.

"זה ממש טוב" הוא אמר מופתע. "אני אמורה להיעלב מהעובדה שזה מפתיע אותך כל כך?" הרמתי את גבתי בשאלה וליאם נענע את ראשו לשלילה כשחיוך רחב על שפתיו. "לא ידעתי שאת מבשלת כל כך טוב" הוא משך אותי אליו והניח נשיקה קטנה על שפתיי.

לאחר שסיימנו לאכול התיישבנו בחוץ, ליאם על הכורסה ואני על רגליו. השמש התחילה לשקוע והמראה היה בלתי יתואר. "אולי נישאר פה לנצח?" הוא אמר לפתע וחיוך התפרס על שפתיי. "רק אני ואת במקום המדהים הזה. בחיים לא הייתי כל כך מאושר כמו שאני מרגיש פה. הכל כל כך רגוע ושום דבר רע לא יכול לקרות כאן" הוא מביט בשמש השוקעת ולאחר מכן מניח יד על פניי, מלטף ומושך אותי אל שפתיו. לאחר שאנחנו מתנתקים אני מתפתה באמת להישאר כאן לנצח ולא לחזור למה שמחכה לנו בחוץ, אך זה לא באמת אפשרי וזה רק מזכיר לי מה מחכה לנו שם וגם את הנשיקה שלי ושל אלכס.