עליתי למטוס יחד עם כמה שומרים ונכנסתי אל החדר שאני וליאם היינו בו מוקדם יותר על המטוס. ליאם, אריק וכמה שומרים נוספים הלכו לטפל בנושא הטייס שניסה להרוג אותנו ובטני מתהפכת רק מהמחשבה על כך. אני תמיד מרגישה נורא כשליאם הולך לעסקים כאלה, אך הפעם אין לי את קייט ומליסה שיתמכו בי. אפילו בדרך אל ירח הדבש שלנו הכל מסתבך.
אני נשכבת במיטה, מנסה לעצום את עיניי ולא לחשוב על מה שהם עומדים לעשות לטייס, אך כשאני עוצמת את עיניי זה בדיוק מה שאני רואה מול עיניי. "גברת קייג'?" קולו של אלכס נשמע מבעד לדלת. נאנחתי, קמה אל הדלת ופותחת אותה. "מה אתה רוצה?" שאלתי בקשיחות. "את רוצה לאכול משהו?" הוא נשאר רשמי והבנתי שכנראה ליאם שלח אותו ושאר השומרים מביטים בו עכשיו. "לא, אני לא" עניתי בקול רגוע יותר.
למה אלכס פה בכלל? הוא לא אמור להיות עם ליאם עכשיו? "איפה ליאם נמצא?" שאלתי והוא נענע בראשו. "אני לא יכול להגיד לך" "אף אחד מכם לא יכול להגיד לי איפה הוא?" יצאתי החוצה וכל העיניים הופנו אלי. אף אחד לא ענה וידעתי בדיוק למה. אני לא יודעת למה דווקא עכשיו אני מחליטה שאני רוצה להתערב שוב, אבל אני לא יכולה לעצור את עצמי. אני לא רוצה שליאם יהרוג יותר.
"אז אני מניחה שאני אמצא אותו בעצמי" מלמלתי והתקדמתי אל היציאה מהמטוס. "אני לא בטוח שמר קייג' יאשר את זה" דון, השומר העומד בכניסה עוצר אותי. "הוא נתן לך הוראה לגביי?" שאלתי בניסיון להוביל אותו לאן שאני רוצה להגיע. "רק להגן עלייך, גברת קייג'" הוא עונה ואני מחייכת לעצמי. "יופי, אז תוכל לבוא איתי ולהגן עלי בדרך לליאם" קבעתי בשבילו ויצאתי החוצה כשהוא וכמה שומרים נוספים אחרי.
אף אחד מהם לא באמת היה מוכן לקחת אותי אל ליאם, אז הייתי צריכה לחפש אותו בעצמי. הבטתי סביבי, רואה שאין יותר מידי אפשרויות שליאם יכל להשתמש בהן, חוץ מאחת. בית רעוע הנראה נטוש היה במרחק הליכה קצר שיכולתי לראות ממקומי. לא לקח לי יותר מידי זמן לקלוט אחד משומריו של ליאם בחוץ והתחלתי להתקדם אליו. "גברת קייג', את לא אמורה להיות כאן" הבחור שהיה בחוץ אמר בלחץ. גלגלתי את עיניי, לא באמת מקשיבה ועולה שלוש מדרגות קטנות. אני מתכוונת להיכנס, אך צעקת כאב נשמעת מהחדר ואני נרתעת לאחור.
"אל תכנסי לשם" קולו של אלכס נשמע מאחורי, אך בלי לחשוב פעמיים, נכנסתי אל החדר וצפיתי בכל העיניים שהופנו אלי. "לאלי? מה לעזאזל את עושה פה?" ליאם נהם וכיווץ את ידיו המגואלות בדם. עצרתי את נשמתי, מנסה להתמודד שוב עם בעיית הדם הנוראית שלי. "א..א..אני" ניסיתי להתחיל משפט, אך ראשי הסתחרר כשראיתי את הטייס. כמעט ובלתי אפשרי היה לזהות אותו כשכל חלק בו פצוע וחבול ודם נוזל מגופו ללא הפסקה.
"קחו אותה מפה" ליאם הורה ושומריו נעמדו סביבי, רק גורמים לעיניי להתבלבל יותר. "אל תיגעו בי" הרמתי את ידיי באוויר כהזהרה. "הם לא יגעו בך, אבל את צריכה ללכת" ליאם דיבר שוב, אך הפעם נראה שהוא בחן את פניי. אני בטח חיוורת ולא יציבה וליאם יודע שזאת התגובה לדם הדורם בכל חלק במקום הזה. "א..אל תל..כי" קול חלש גמגם מאחורי ליאם והופתעתי מדבריו. "א..ם אתה ר..וצה שאני אדבר, ז..ה רק איתה" הטייס החלש הביט ישירות בעיניו של ליאם ונראה שגופו של ליאם נדרך במהירות.
"אתה חושב שאני אתן לך לדבר עם אשתי?" הוא כיווץ את אגרופיו בזעם. בכל משך הזמן שהם פצעו אותו כך הוא לא אמר דבר, אבל הוא מוכן להגיד לי בלי להתאמץ בכלל? למה? "אז א..תה יכול לה..רוג אותי" הוא אמר בהחלטיות ולקחתי נשימה עמוקה, מבינה שיש דרך אחת שנדע מי המטורף שמנסה להרוג אותנו ולהפחיד אותנו בכל דרך אפשרית.
"אני אדבר איתו" פתחתי את פי וליאם הביט בי בכעס. "את חושבת שאני עומד לתת לך להתקרב אליו? את הולכת מפה עכשיו!" ליאם הרים את קולו וכעס התחיל להשתלט עליי. "המטורף הזה מנסה להרוג גם אותי ליאם ואני רוצה לדעת סוף סוף מי זה!" רטנתי ודחפתי את השומרים שעמדו בדרכי, יודעת שהם לא יצפו לזה או יהדפו אותי חזרה. "אני עומדת לדבר איתו בין אם אתה רוצה ובין אם לא" הבהרתי ונעמדתי מולו.
ליאם הביט בי בכעס. ידעתי שהוא רוצה לקחת אותי מכאן בזעם ולסגור אותי בחדר במטוס, אך אנחנו לא נמצאים בנקודה הזאת יותר ואני יודעת שאני לא אתן לדבר כזה לקרות שוב. "אל תנסי אותי לאלי" הוא נהם באוזני ורטט עבר בגופי. "אני מקשיבה" דיברתי אל הטייס הקשור לכיסא והתעלמתי מליאם והתחושה שהוא גרם לי. "הגבר שאתם חושבים שרודף אחריכם-" הוא לחש בקושי וכחכח בגרונו מעט, מנסה להתגבר על הפציעות הנוראיות שלו. "הוא לא קיים" הטייס אומר ואני מכווצת את עיניי בבלבול.
נראה שגם ליאם מתעניין במידע ונראה מבולבל, אך יותר מזה, הוא נראה מופתע שהבחור באמת דיבר איתי. "מה זה אומר?" ליאם נוהם עליו, אך מבטו של הטייס נעול עלי. "למה אתה מתכוון?" שאלתי וחיוך קטן עלה על שפתיו המדממות. לא הצלחתי להתגבר לגמרי על תחושת הבחילה והסחרחורת שהדם גרם לי, אך ניסיתי להדחיק את זה עד שיסיים עם מה שיש לו לספר. "זאת בחורה" הוא אומר בקצרה ואני פוערת את פי בהפתעה. "בחורה מנסה להרוג אותנו?" שאלתי אותו וצעדתי צעד נוסף לקראתו, אך ליאם עצר אותי עם ידו.
הבטתי בו בכעס, מרגישה שוב את תחושת הבעלות שהיה לוקח עלי בעבר. "בתור התחלה, אף אחד לא מנסה להרוג את ליאם קייג'" הוא מביט בליאם ושנינו מביטים אחד בשנייה. ליאם נראה זועם ומופתע מהמידע החדש וכשהוא מבין מה זה אומר, בהלה מטפסת על פניו. "בדיוק, את המטרה" הוא פנה אלי וגופי קפא. "מה עוד אתה יודע?" שאלתי ללא אוויר והרגשתי שאני מתחילה לאבד את יציבותי לגמרי. "כל מה שאני יודע זה שהיא יוצאת עם מישהו בעולם התחתון ומשתמשת באנשיו ושהיא נחושה בדעתה להרוג אותך" הוא אומר ואני מכסה את פי בידי.
כל הזמן הזה שהאשמתי את ליאם בזה שרודפים אחרינו אנשים ומנסים להרוג אותנו היה טעות? אני אשמה? או שזה שוב קשור לליאם? למה שמישהי תרצה לראות אותי מתה ותתאמץ כל כך בשביל זה? אני לא יודעת מה התשובה לכל השאלות האלה והתחושה שעוברת בי מכרסמת בי במהירות. האדם הזה שהיה מוכן למות למען הבחורה הזאת אפילו לא ידע מי היא והוא גם כמעט הצליח. צליל נורא ומוכר חדר לאוזני בהפתעה והחיוך של הטייס שישב מולי ירד מפניו ברגע שחור נוצר במצחו. הסתכלתי לאחור בבהלה, מביטה בליאם המחזיק את אקדחו ישר ומעבירה חזרה את מבטי אל גופתו של הטייס המדממת ללא הפסקה לפני שראשו נופל קדימה ואני לא מצליחה לעצור את עצמי יותר.
**************
סוף סוף הצלחתי לכתוב!
היה לי שבוע מטורף ובקושי היה לי זמן לנשום, אבל מאוד השתדלתי והנה הפרק.
שבוע הבא גם לא יהיה לי זמן לכתוב, אבל אני אנסה לכתוב כמה פרקים בסוף שבוע כדי שאוכל להעלות לכן בכל זאת :)
YOU ARE READING
save me from you 2
Romance*** עונה שנייה לסיפור save me from you *** אחרי הסוף הטוב הייתי בטוחה שאוכל להתחיל את חיי החדשים עם הגבר שאני אוהבת. הייתי בטוחה שהכל נגמר ונוכל להיות מאושרים סוף סוף. הייתי צריכה לדעת שבעולם שאנחנו חיים בו זה לעולם לא יגמר והסוף הזה היה רק ההתחלה...
