save me from you 2

פרק 28 - ווידוי מרגש

ליאם לקח אותי אל המיטה בחדרו, שם ישנתי בלילה וליטף את ראשי כשמבט מודאג על פניו. "אנחנו צריכים ללכת לרופא ולבדוק מה יש לך ואיך מטפלים בזה" הוא אמר והחזיק בידי. פתחתי את פי בחוסר הבנה וניסית לראות איך אני יוצאת מהעניין הזה. למה הוא לא נותן לי אפילו לדבר ופשוט מחליט על דעת עצמו מה יש לי? אני אפילו לא בטוחה מה להגיד עכשיו.

"תקשיב, ליאם-" התחלתי להגיד, אך קייט נכנסה אל החדר. "אופס?" היא צחקקה בביישנות וקברתי את ראשי בין ידיי. "לאלי, את צריכה לאכול קצת" היא אומרת כדרך אגב וליאם מביט בה בחשד. "את ידעת מזה קייט?" הוא שאל ועיניי נפרעו. לא, לא, לא אסור לו לשאול אותה את זה ולשמוע ממנה את זה. אני רוצה לספר לו את זה בעצמי ושלא ישמע את זה מפליטת פה.

"ידעתי ממה?" היא שאלה בתמימות וראיתי איך כל התכנון שלי נהרס. "על מה שקורה ללאלי" הוא רטן וסימנתי לה בראשי שתענה בשלילה, אך כרגיל קייט לא ממש מומחית בלהבין רמזים. "היא סיפרה לך כבר?" קייט הורידה את חיוכה מהפנים וליאם נשף בחוסר אמון. "סיפרת לחברה שלך לפני שסיפרת לבעלך?" הוא פנה אלי ובלעתי את רוקי, לא בטוחה מה לומר במצב כזה. "זה לא שהיא יכלה לספר לך בקלות" קייט מנסה לגונן עלי ואני מתפללת שפשוט תצא מבלי לומר דבר.

"לא משנה כמה זה קשה היא הייתה צריכה לספר לי שהיא חולה!" ליאם צעק וקייט נראתה כועסת אפילו יותר. "חולה? איך אתה יכול לקרוא לזה מחלה בכלל? אני יכולה להבין למה היא לא רצתה לספר לך ובכל מקרה היא לא צריכה אותך!" קייט נהמה עליו וליאם היה מופתע וזועם בו זמנית. "לא צריכה אותי? ברור שהיא צריכה אותי. איך את בכלל מעיזה להגיד את זה? היא אשתי ולמה שלא אקרא לזה מחלה עם זה מה שזה?" הוא החזיר ולא משנה כמה ניסיתי לסמן לקייט שתשתוק, נראה שהיא הייתה במצב מלחמתי כמו שלא הייתה בחיים והיא אפילו לא שמה לב לקיומי למרות שאני הייתי נושא השיחה.

"אם זאת מחלה אז תחתום כבר על מסמכי הגירושים ותן לה לגדל את הילד לבד" היא פתחה את פיה והכל נהיה שקט סביב. זהו, זה כבר אבוד להשתיק אותה. ליאם נותר קפוא במקומו ותגובתו היא זו שהפחידה אותי יותר מהכל. "א..יזה י..ילד?" הוא גמגם ובלע את רוקו בכבדות. "למה אתה מתכוון איזה ילד? לילד ש-" היא התכוונה להשלים את המשפט, אך סוף סוף הבינה שהם דיברו על דברים שונים. "לא סיפרת לו?" היא שמה יד על פיה ונראתה כמי שמחפשת מקום להיקבר בו ברגע זה.

"על מה היא מדברת?" הוא הסתובב אלי מבולבל, מחפש אחר תשובה. אך בשלב הזה אני הייתי יותר מבולבלת מכולם. אני מרגישה כאילו שקר שסיפרתי התגלה, רק שלא שיקרתי לאף אחד וזה פשוט קרה איכשהו. "זה מה שניסיתי להגיד לך, אבל אתה הסקת שאני חולה ופשוט לא הספקתי לספר לך" אמרתי והוא הביט בי בהלם מוחלט. "אני לא בטוח אם אני אמור לכעוס שלא סיפרת לי על זה קודם או לכעוס על זה שניסית לגרום לי לחתום על ההסכם מבלי לספר לי את זה" הוא אמר בשקט ונראה היה כאילו הוא עומד להתפוצץ.