"ע..ל מה את מד..ברת?" הוא גמגם שוב והתיישב על המיטה. "שמעת מה אמרתי" לחשתי והבטתי בו כשהוא כיסה את פניו בידו, מסתיר ממני את עיניו. "את מדברת שטויות. אני אתן לך לנוח לבד קצת" הוא אמר בקושי לפניי שהוא יצא מהחדר במהירות, לפני שאני אספיק להגיד מילה נוספת.
ברגע שהדלת נסגרה, כבר לא עצרתי את עצמי ונהר של דמעות זרם מעיניי. אמנם ההחלטה הייתה שלי, אבל היא לא אחת שאני שלמה איתה ובמיוחד לא אחת פשוטה. הלוואי וזה לא היה כל כך קשה והלוואי שלא היה את התינוק הזה עכשיו. אני עוד יכולתי לשרוד את זה ולסבול בשבילו, אבל אני לא אתן לתינוק תמים לסבול מהרגע שהוא נולד לעולם.
"לאלי, את צריכה לקום" קולה של קייט נשמע ופקחתי את עיניי. "מה?" שאלתי ושפשפתי את עיניי. "יש לך טיפול עכשיו עם הרופא המלחיצה הזאת" היא אומרת עם פרצוף חמוץ ואני מתיישבת על המיטה. "כל כך מוקדם?" שאלתי בבלבול והיא גיחכה. "כבר צהריים. ישנת כל כך הרבה ואחד השומרים אמר לי שהרופא שלך פה אז חשבתי שאני אבוא להעיר אותך לפני שאני הולכת" היא אמרה עם חיוך. "הולכת לאן?" כיווצתי את גבותיי בשאלה.
"ליאם ביקש שאני אעבור לכאן לזמן קצר עד שהכל יירגע אז אני הולכת לאסוף כמה דברים" היא מסבירה ואני מהנהנת, עד שמשהו עולה בראשי. "קייט את יכולה לעשות בשבילי משהו?" שאלתי בשקט והיא הנהנה. "אבל אסור לך שאף אחד יגלה" אני מוסיפה והיא נראית מסוקרנת, אני באמת מקווה שלא יתפסו אותה.
"תנסי להזיז את הרגל הימנית" היא ביקשה ועשיתי כרצונה, מצליחה להזיז מעט את הרגל. "זה מספיק" היא עצרה אותי והפסקתי, מתנשמת מהמאמץ שזה לקח ממני. "את יודעת שכדי שהטיפול יצליח את צריכה להישאר רגועה נכון?" היא שאלה והנהנתי. "לטיפול הבא תגיעי כשאת באמת רגועה ומוכנה אחרת זה לא באמת יצליח. ננסה בטיפול הבא שיטה נוספת שאני אביא" היא מודיעה ולוקחת את התיק שלה מהכיסא, יוצאת מבלי להגיד דבר נוסף"
יצאתי גם אני מהחדר, מגלגלת את הכיסא אל הסלון וקוראת אחר שמה של קייט. "אני פה אני פה" היא נכנסה אל הבית כשאחריה אחד העובדים עם מזוודה. הוא הלך איתה? הוא יודע מה היא קנתה? "את יכולה לעזור לי?" ביקשתי ממנה, יודעת שהיא מבינה אותי. "אני אעזור לך גברת קייג'" הוא הציע את עצמו ובלעתי את רוקי, איך אני גורמת לו ללכת? "להתקלח" הוספתי והוא הלך צעד לאחור. "שאני אשלח עוד מישהי?" הוא שואל ואני מנענעת בראשי ומסמנת לקייט שנלך כבר.
"הצלחת?" שאלתי והיא הנהנה. "איך? הוא ראה אותך?" נלחצתי והיא נענעה בראשה. "הוא לא עזב אותי לרגע אז שלחתי הודעה לג'ון" היא מגרדת בראשה ואני פוערת את פי. למה היא הכניסה אותו לזה? "לא הייתה לי ברירה. אבל הוא גם אמר שהוא לא יעשה את זה בלי הסבר, אז סיפרתי לו שזה בשבילך" היא מכווצת את פניה ואני מכה בידה. "מה חשבת לעצמך?" ניסיתי לא לצעוק והיא נשכה את שפתה.
"אם לא הוא לא הייתי משיגה את זה בכלל. אמרתי לשומר אחר כך שאני רוצה לעבור להגיד לחבר שלום ולקחתי את זה ממנו בלי שהוא ראה" היא מסבירה ואני מתפללת שג'ון לא יהווה בעיות. "הוא לא יגיד כלום, נכון?" שאלתי בחוסר ביטחון והיא נענעה בראשה. "הוא אמר שאם זה בשבילך הוא לא יגיד כלום ושאם את צריכה עזרה תפני אליו" היא אומרת כדרך אגב ואני מהנהנת, מבקשת ממנה שתביא לי את זה.
"תדעי לך שהפתעת אותי עם זה" היא הוסיפה והניחה בידי את בדיקת ההריון, לוקחת אותי אל האמבטיה וסוגרת את הדלת כשהיא יוצאת. "נו?" היא שאלה לאחר כמה שניות ואני הבטתי במקל בפחד. פתחתי את הדלת, יוצאת החוצה במבט המום. "אני בהריון" אמרתי והיא נשפה אוויר בחדות. "אני לא בטוחה אם לברך אותך או לנחם אותך" קייט אומרת בדיוק כשהדלת נפתחת. "לברך או לנחם על מה בדיוק?" מליסה נכנסה אל החדר והבטתי בקייט במהירות, מסמנת לה לא להגיד מילה.
"על זה שעברתי לגור כבר" היא צחקה בעצבנות ומליסה הרימה את גבתה. "אוקי. בכל מקרה, הטבח הכין לנו ארוחה שנראית מדהים במיוחד ואני דיי בטוחה שזה בגללך" היא הצביעה על קייט וחיוכה של קייט גדל לממדים שלא ראיתי בעבר. "אני מניחה שנרד לאכול" אמרתי וקייט הנהנה בהגזמה.
ירדנו לאכול בדיוק כשדלת הבית נפתחה וליאם נכנס בחליפה שלו כשמבטו נעצר עלי ואני משפילה את עיניי. "חזרת מוקדם" מליסה אמרה והוא הנהן. "רציתי להיות בבית" הוא אומר ומביט בי שוב. "אנחנו יכולים לדבר לרגע?" הוא שאל אותי והתחמקתי ממבטו. "אנחנו בדיוק ירדנו לאכול" תירצתי למרות שזה היה נכון. "זה יקח רק כמה דקות" הוא מבקש ואני נכנעת לבסוף, חושבת שזה זמן מתאים לבקש שידבר עם העורך דין שלו לגבי הגירושים.
הוא לקח אותי למשרדו, מתיישב מולי כשמבט מפוחד בעיניו. "הבאתי לך משהו" הוא אמר והוציא קופסה קטנה מכיסו. לא לקחתי את זה מידו ולאחר כמה שניות הוא פשוט פתח את זה בעצמו וחשף לעיניי זוג עגילי יהלום יפים ועדינים בדיוק כמו שאני אוהבת, אך זה לא ממש ריגש אותי כרגע. "תדבר עם העורך דין שלך ותכין את החוזה" אמרתי והתעלמתי מהמתנה שלו.
"תפסיקי, בבקשה. תפסיקי לדבר על זה ולבקש את זה" הוא השפיל את מבטו ונענעתי את ראשי. "אתה גרמת לזה לקרות ואתה צריך לקבל את זה ולא משנה מה תביא או תקנה לי, זה לא ישנה את זה" הודעתי לו ברשמיות והוא שקע עם מבטו בעגילי היהלום שלי. "אל תעשי לי את זה, בבקשה" הוא לחש בקול רועד. ליאם בוכה? ליאם הקשוח המאיים והחזק שמעולם לא הזיל דמעה לא משנה מה, באמת בוכה עכשיו?
***************
לא התכוונתי להעלות היום פרק, אבל בגלל שראיתי שכולכן ממש מתוחות החלטתי להעלות היום. בכל מקרה אני ממש קצרה בזמן ובגלל זה הפרק קצר, אבל מקווה שתעריכו את המאמץ :)
YOU ARE READING
save me from you 2
Romance*** עונה שנייה לסיפור save me from you *** אחרי הסוף הטוב הייתי בטוחה שאוכל להתחיל את חיי החדשים עם הגבר שאני אוהבת. הייתי בטוחה שהכל נגמר ונוכל להיות מאושרים סוף סוף. הייתי צריכה לדעת שבעולם שאנחנו חיים בו זה לעולם לא יגמר והסוף הזה היה רק ההתחלה...
