save me from you 2

פרק 33 - הסוף

"את לא יכולה לעזוב אותי" לחשתי ודמות מוכרת קפצה אל תוך עיניי. "ליאם אתה צריך לזוז" מליסה אמרה ללא אוויר ומשכה אותי לאחור. "מה את עושה?" שאלתי מבולבל ונסער. "תן לרופא לנסות" היא לחשה והבטתי ברופא שהתקדם אל לאלי, בודק את הדופק שלה ומנענע בראשו. "מה זה אומר?!" צעקתי בכל כוחי והוא הביט בי. "היה סיבוך גדול מידי בלידה, היא איבדה המון דם. הדופק שלה חלש, היא לא תשרוד עוד הרבה זמן" הוא הסביר ולקחתי צעד קדימה, גורם לו לרעוד מעט. "קח דם ממני" הוריתי לו, אך הוא לא זז.

"אני לא יכול להעביר לה סוג דם אחר, הגוף שלה ידחה את זה" הוא נאנח. "אני יודע מה סוגי הדם של כולכם כאן, לאף אחד כאן אין אי בי מינוס" הוא משפיל את עיניו. "זה סוג דם נדיר מידי" "יש לי פה מאות של אנשיו לאחד מהם חייב להיות הסוג הזה!" צעקתי והתכוונתי לצאת ולחפש אדם בעל אותו סוג דם. "אין מספיק זמן! כדאי שתישאר איתה בזמן שנשאר לה" הוא עצר אותי וליבי נעצר גם הוא.

לא יכול להיות שנשאר לה זמן קצר כל כך. היא לא יכולה ללכת. הילד בסדר, אנחנו יכולים סוף סוף להיות המשפחה האוהבת שהיא כל כך רצתה. אני אוותר על הכל, על הכסף, על הכוח, על האנשים, על חיי רק שתפקח את עינייה שוב. איזה חיים יהיו לי בלעדייה? אני לא יכול לחשוב על זה כי אי אפשר לקרוא לזה חיים. "תעזוב אותי!" קול גבוהה צעק מחוץ לדלת. כיווצתי את עיניי בבלבול ופתחתי את הדלת, שם קריסטי הייתי, מוחזקת על ידיי אריק. "מה אתה רוצה שאעשה איתה?" הוא שאל אך לא עניתי, הסתובבתי ורכנתי ללאלי, מחזיק את ידה ומלטף את פנייה, מתפלל בליבי שיקרה נס.

"אני אתן לך הכל, כל מה שתרצי. אני אספר לך כל מה שרצית לדעת, אני אעזוב כל מה שאת רוצה ואעשה כל מה שאת רוצה, רק אל תעזבי אותי" התחננתי בפנייה ורכנתי אל שפתייה באיטיות, מנשק אותן בעדינות. "אתה ממש אוהב אותה" קריסטי לחשה בעצב. "כל מה שאמרת לאלכס בחוץ, אתה צדקת. מה החיים האלה בלי מישהו שיאהב אותך? זה מה שרציתי ממך, אבל לא בדרך הנכונה. אף אחד לא היה שם בשבילי אף פעם כמו שאתה היית בשבילה, לא חשבתי שזה קיים בכלל, סוג כזה של אהבה סוג כזה של מסירות. נלחמת בחייך כדי שהיא תוכל לקום בלי לחשוש. שמעתי על זה פעם, אהבה ללא תנאים, מי היה מאמין שזה אמיתי או שאתה והיא אלה שתזכו לזה" היא דיברה בשקט אך בבירור וכשהסתובבתי להביט בה ראיתי שעיניה דומעות .

אני לא יודע למה לא צעקתי והעפתי אותה משם, אומר לאריק להרוג אותה, אבל לא יכולתי כשהיא הביטה בי במקום שנאה הרגשתי רחמים. היא בסך הכל ילדה, ילדה שלא קיבלה אהבה, ילדה שהתנהגו אליה באכזריות כולל אני. השפלתי אותה ופגעתי בה כמו בהרבה אנשים והיא רק רצתה מישהו שיאהב אותה כמו שאני רציתי שלאלי תאהב אותי ותהיה לצידי. "גם אני לא האמנתי שהיא תגיע אלי ותתן לי את המתנה הכי טובה שיכולתי לקבל אי פעם" חזרתי להביט בלאלי ולא האמנתי שברגעים האלה אני צריך להיפרד ממנה, אני לא יכול להשלים עם זה שהיא לא תהיה פה יותר.