save me from you 2

פרק 26 - זה בשבילך

רצתי הכי מהר שיכולתי, משתדלת לא לבלוט מידי. "איפה זה?" שאלתי את עצמי כשהסתובבתי סביב עצמי, מחפשת את המקום שקייט דיברה עליו. "לאלי, כאן" ג'ון קרא וסימן לי להיכנס למכוניתו. "תודה שאתה עושה את זה" אמרתי כשנכנסתי אל הרכב והוא השיב בחיוך קטן ונסע אל היעד הבא שלנו.

"אתה בטוח שאפשר לסמוך עליו?" שאלתי כשהוא חנה מחוץ לבניין. "אל תדאגי, הוא לא יפתח את הפה" ג'ון הבטיח והנהנתי בחיוב, מודה לו פעם נוספת לפני שאני נכנסת פנימה. "לאלי, נכון?" גבר בשנות השישים לחייו שאל, מסדר את שיערו המאפיר לאחור. "כן" הנהנתי והוא סימן לי לשכב. "זאת הבדיקה הראשונה שלך?" הוא שאל עם חיוך ידידותי והכין את הדברים סביבו. "כן" לחשתי בלחץ והוא צחק, אומר לי שאין לי ממה לחשוש.

"כאן את יכולה לראות את העובר, זה הראש ואלה הרגליים" הוא הצביע על המסך, גורם לי להבין שהדבר הזה באמת אמיתי, אני בהריון ושני העיגולים הקטנים האלה שעל המסך הם התינוק שלי. "לפי ההתקדמות את כבר בשלב מתקדם בשביל בדיקה ראשונה" הוא אומר ואני מכווצת את גבותיי. "את בחודש שלישי" הוא אומר ואני משתנקת.

אני כבר בשלב כזה מתקדם? איך זה יכול להיות שלא שמתי לב לזה במשך שלושה חודשים? רגע, זה אומר שנכנסתי להריון לפני החתונה אפילו. הילד, הוא של ליאם. חיוך עלה על שפתיי ואוויר מילא את ריאותיי. "את צריכה להתחיל לעקוב אחרי ההיריון ולבוא לבדיקות באופן קבוע. תאכלי טוב ותשמרי על עצמך, בלי יותר מידי מצבי רוח קיצוניים כי זה יכול לפגוע בתינוק" הוא מסביר וכותב לי את מספר הטלפון שלו על דף נייר. "אם יש מקרה חירום, תתקשרי למספר הזה ואני אגיע" הוא מחייך אלי ואני מודה לו כמה פעמים לפני שאני יוצאת.

אם אני כבר בחודש שלישי זה אומר שבקרוב מאוד יתחילו לשים לב לבטן שלי. אני לא חושבת שאני יכולה להסתיר את זה מליאם לעוד הרבה זמן. "את בטוחה שאת לא רוצה שאני אמצא לך מקום להסתתר בו?" ג'ון שאל ונענעתי בראשי לשלילה. לא הייתה לי כוונה לברוח, אין לי סיבה לחיות כמו פושעת שמסתכלת סביבה בכל רגע ומסתתרת. בכל מקרה, ליאם גם לא יתן לי לברוח וזאת הסיבה שאני צריכה לגרום לו לשחרר, למרות שאני מניחה שזה יהיה אפילו קשה יותר כשיגלה שאני בהריון.

ג'ון שאל אם הוא צריך להתקשר לקייט בשביל שיבואו לאסוף אותי, אך ידעתי שאין צורך בזה. "תודה על הכל" חייכתי אליו לפני שהוא נסע. ישבתי על ספסל ליד הכביש וחיכיתי. כמו שציפיתי, לא עברו דקות ספורות לפני שמכונית שחורה ומבריקה נעצרה מולי ומתוכה יצאו כמה שומרים שביניהם אריק. "למה עשית את זה?" הוא שאל מאופק ומשכתי בכתפיי. "את יודעת כמ-" הוא התחיל, אך הטלפון שלו צלצל ולפי מבטו לא היה קשה לנחש מי בצד השני.

"הרגליים שלי" יבבתי ועיסיתי אותם. המצב של רגליי השתפר באופן מדהים בזמן האחרון, אך לא מספיק כדי לרוץ ככה ועכשיו אני מרגישה כל כך חלשה. "גברת קייג', את בסדר?" אחד השומרים פנה אלי ואריק הסתובב להביט בי. "פשוט תן לי לדבר איתו" נאנחתי כשהבנתי שאריק חוטף את כל הצעקות על בריחתי. "איך לעזאזל נתת לזה לקרות, אריק?" קולו הזועם של ליאם נשמע מהצד השני ובלעתי את רוקי כאשר צמרמורת עברה בגופי.