הדרך למטוס הייתה שקטה לגמרי. ליאם לא הביט בעיניי במשך כל הדרך, אך הוא עדיין אחז בגופי. הרגשתי כל כך מושפלת וכואבת ממה שעברתי ולמרות שלא רציתי את מגעו של ליאם עלי עכשיו או כל מגע אחר, לא הרחקתי אותו ממני. אני לא רוצה לעבור את זה כמו בפעם שעברה ולהרחיק את כל מי שאני אוהבת, אפילו אם זה קשה לי.
כשהגענו למטוס, ליאם נשא אותי אל החדר והשאיר לי בגדים נקיים על המיטה. הוא לא נשאר יותר מזה או אפילו החליף איתי מילה. ראיתי כמה כואב לו, אך איך הוא יכול לעשות שוב מה שהוא תמיד עושה? בכל פעם שאני נפגעת הוא דוחף אותי אחורה ולמרות שאני זו שאמורה לדחוף אותו ממני, אני רוצה שהוא יתקרב.
אני רוצה שהוא יעבור איתי גם את הרגעים הקשים ביותר. איך הוא לא יכול לראות את זה?
היה לי הרבה מה להגיד, אך שתקתי ונשארתי בחדר המטוס. הדבר היחידי שהיה חסר במטוס הוא מקלחת וזה בהחלט מה שהייתי זקוקה לו יותר מכל. אני רוצה לשטוף כל חלק מאלכס, כל מגע וכל זיכרון. איך אדם שסמכתי עליו כך יכל לעשות לי דבר כזה?
הוא היה חבר שלי. הוא שמר עליי והציל אותי ועכשיו הייתי צריכה להציל את עצמי ממנו. כמה כאב עוד אוכל לסבול מהאנשים הקרובים אלי? הם לא אלה שאמורים לשמור ששום דבר רע לא יקרה לי? אני לא יודעת מה עשיתי שמגיע לי כל הסבל הזה.
הטיסה הייתה ארוכה והיא עדיין לא הגיעה לאמצע הדרך. הייתי תשושה מחוסר שינה, אך לא הצלחתי לעצום את עיניי אפילו לרגע ולכן הזמן נראה היה כמו נצח. "לאלי?" קולו של ליאם נשמע מבעד לדלת. "אני יכול להיכנס?" הוא שאל ואפשר להגיד שהופתעתי מכך.
"כן" לחשתי באפס כוחות והדלת נפתחה לאחר כמה שניות. "הבאתי לך אוכל" הוא הודיע והביט בי, נשבר ברגע שעיניו נחות עליי. "לא ישנת בכלל?" הוא שאל שאלה נוספת ונענעתי בראשי לשלילה. איך אוכל לישון אחרי דבר כזה?
"אני לא רעבה" לחשתי וניסיתי להתגבר על תחושת הבחילה שעברה בי. "את צריכה לצבור כוחות" הוא השפיל את מבטו והניח צלחת עמוסה באוכל ליד מיטתנו. הוא הסתובב ללכת מבלי לומר מילה נוספת. "חכה" קראתי והוא נעצר על מפתן הדלת.
"את צריכה משהו?" הוא שאל ברוך והסתובב להביט בי. "אני צריכה שתישאר חזק. אתה לא יכול להתפרק ולהתרחק ממני בכל פעם שמשהו קורה-" אמרתי בכנות וראשי החל לכאוב, קוטע את מילותיי. "מה יש לך?" הוא התקרב במהירות והביט בפניי.
"אני לא מרגישה כל כך טוב" התנשפתי וגופי החל להתנדנד מצד לצד, מאבד את כוחותיו. ראשי כאב יותר ויותר וממש לפני שנפלתי מהמיטה, ליאם תפס את גופי וראייתי הפכה שחורה.
תמונה קפצה לעיניי, תחושה רעה, דם, כאב בלתי נשלט וחוסר אונים. אלכס שכב מעליי בעודי בוכה ומתחננת בפניו שיפסיק, אך מבט רצחני על פניו. הלחץ גובר בגופי כשאני פוקחת את עיניי וצורחת הכי חזק שאני יכולה.
YOU ARE READING
save me from you 2
Romansa*** עונה שנייה לסיפור save me from you *** אחרי הסוף הטוב הייתי בטוחה שאוכל להתחיל את חיי החדשים עם הגבר שאני אוהבת. הייתי בטוחה שהכל נגמר ונוכל להיות מאושרים סוף סוף. הייתי צריכה לדעת שבעולם שאנחנו חיים בו זה לעולם לא יגמר והסוף הזה היה רק ההתחלה...
