save me from you 2

פרק 7 - מבט זועם

"כן, אריק?" אני שואלת כשאנחנו לבדנו ונראה שהוא מתלבט מעט. "אולי זה לא התפקיד שלי, אבל מר קייג' הוא הרבה יותר מרק הבוס שלי. את גרמת לו להיות מאושר והמחשבה שמשהו יקרה לך בהחלט הופכת אותו לאדם אחר. אני מבין שלפעמים קשה לך איתו, אבל הוא צריך אותך" הוא אומר בכנות ואני מביטה בו בבלבול. ידעתי שאריק וליאם קרובים יותר מבוס ועובד, אך לא ידעתי שאריק דואג לו כך.

אני שמחה שלליאם יש מישהו כמו אריק, שדואג לא רק שיהיה בחיים, אלא גם שיהיה לו טוב. "אני מעריכה את זה אריק" אני מחייכת אליו והוא פותח את פיו שוב. "הוא נמצא ליד האגם כרגע. אני מניח שאם ידע שביקשתי ממך ללכת לשם הוא בטח יהרוג אותי, אבל אני חושב שהוא צריך אותך כרגע" הוא אומר ברצינות ואני מבינה את הסיכון שלקח בלבקש ממני את זה. "תודה אריק" אני לוקחת נשימה עמוקה וניגשת אל הספה, לוקחת משם את הג'קט השחור שלי ויוצאת החוצה.

עיניים רבות מופנות אלי ואלכס מביט בי בכעס. "ברצינות?" הוא שואל ואני נאנחת. איך הם יתנו לי ללכת לשם? "מר קייג' אישר לה ללכת אל האגם" אריק נשמע מאחורי ואני מופתעת אפילו יותר ממנו עכשיו. הוא באמת שיקר עכשיו בשם ליאם? השומרים נראים מופתעים מהצהרתו של אריק, אך מפנים לי את הדרך. "אני אמור להאמין לזה?" אלכס מרים את גבתו בשאלה ואני מכווצת את גבותיי בכעס. למה הוא מתערב כל כך הרבה במה שלא נוגע לו?

"לא אכפת לי למה אתה מאמין אלכס" אני רוטנת ועוקפת אותו בדרך אל האגם. בהתחלה השביל מעט חשוך ואני מתכווצת כשאני רואה צללים חשוכים, אך כשאני מבינה שאלה היו העצים אני ממשיכה ללכת עד שאני רואה את דמותו של ליאם על שפת האגם, יושב מביט בהשתקפות הירח במים.

אני נעצרת צעדים ספורים ממנו ורואה את גופו נדרך. "זאת אני" אני ממהרת להגיד כשאני רואה את ידו זזה אל כיוון האקדח שבמכנסיו. "לאלי?" הוא מסתובב להביט בי ואני נושכת את שפתי כשאני מביטה בפניו. "אני לא רוצה לחכות למחר" אני אומרת וסוגרת את הפער בינינו. הוא מתכוון לקום, אך אני מתיישבת לצידו ועוצרת אותו. "מה את עושה כאן? באת לכאן לבד? אמרתי לך שזה מסוכן-" הוא מתחיל לדבר כשמבטו זועם, אך אני עוצרת אותו כשאני מרסקת את שפתיי על שפתיו בהפתעה.

נמאס לי מדיבורים שלא מגיעים לשום מקום. אני רוצה שליאם יבין איך אני מרגישה ואני יודעת שעם מילים זה לא תמיד עובד. אני מנשקת אותו בעדינות ומניחה את ידיי על פניו. בהתחלה הוא לא זז או מנשק אותי בחזרה, אך לאחר כמה שניות הוא נכנע וידיו מתלפפות סביב מותניי. אני מתיישבת עליו, כל רגל בצד גופו מבלי להתנתק משפתיו ומושכת אותו כמה שיותר קרוב אלי.

"אני מצטערת" מלמלתי אל שפתיו כשהבנתי את הכאב שחווה בגללי. עכשיו כשאני בין ידיו שוב אני יודעת שאני לא רוצה להתרחק אפילו לא לשנייה. שפתיו עוטפות את שלי בחום וידיו מצמידות את גופי אליו כמה שאפשר, מאשרות לי שהוא רצה את זה בדיוק כמוני.