save me from you 2

פרק 32 - פרק אחד לפני האחרון

אני המומה מכדי להגיב אך הכאבים מחזירים אותי אל המציאות ואני מבינה שהרופא לא צוחק. "איך היא יכולה ללדת? היא רק בחודש שישי!" ליאם צעק בלחץ. כיווצתי את עיניי בכאב והרגשתי את כל גופי עומד לקרוס. "אני צריך לבדוק אותה כדי להבין למה בדיוק אבל זה לא משנה את המצב. אין לי פה כלום כדי לעצור את הלידה, היא תלד בקרוב והסיכוי.." הוא מתחיל להגיד אך עוצר את עצמו. "הסיכוי שמה?" ליאם התאבן ונשימתו נעתקה. אני לא יודעת איך הצלחתי לשים לב למה שהלך סביבי כשהייתי שקועה בכאביי, אך ראיתי הכל.

"אין לנו הרבה זמן, לא נצליח להעביר אותה בזמן והסיכון שהיא תלד בים גבוהה יותר מהסיכון שתלד פה. אם אתה רוצה שאשתך והילד שלך ישרדו, צריך לעבוד מהר ובלי הסברים" הרופא אמר ולא יכולתי לעצור את עצמי מלהיות מופתעת. הוא תמיד היה כל כך מפוחד מליאם ולא אמר הרבה ועכשיו הוא ממש עומד מולו ואומר מה צריך לעשות, מרשים.

"אוקי" ליאם בלע את רוקו ואני יכולה לראות שהוא רוצה להגיד הרבה, אך עוצר את עצמו. הרופא הוציא מכיסו מחברת קטנה ועט, כותב משהו ומעביר את הפתק לליאם. "תדאג שכל הדברים האלה יהיו כאן הכי מהר שאפשר" הרופא אומר וליאם מעביר את הפתק לאנשיו, מזהיר אותם שלא ישכחו דבר ויעשו את זה מהר ככל האפשר.

"צריך לקחת אותה לאחד החדרים" הוא מביט בליאם וליאם משתתק. "הם אמורים להגיע בקרוב, היא לא יכולה להיות כאן כשהם מגיעים, זה מסוכן מידי" הוא מתנשף ומחזיק את ראשו בידו, מנסה לחשוב על פתרון. "האפשרות השנייה מסוכנת יותר. התינוק לא ישרוד אם יוולד בים וגם היא לא" הוא מסביר וליאם מהנהן, מרים אותי על ידיו ונושא אותי חזרה אל הוילה. "אני לא יכולה לאבד אותו" לחשתי חזק מספיק שליאם ישמע, אך הוא התעלם, נראה שהוא החזיק את הכל בפנים כדי להישאר חזק, אך יכולתי לראות כמה שברירי הוא היה.

ליאם לקח אותי אל החדר הכי רחוק מהכניסה והניח אותי על המיטה בעדינות. כאב חד תקף אותי שוב וצרחה חנוקה נפלטה משפתיי. זה כאב כל כך, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי כזה קרה, רק רציתי לעצור את זה, לעצור את הכאב.

"אני אצטרך מגבות נקיות ואלכוהול" הרופא נכנס אל החדר וליאם הנהן, מביא לו במהירות כל מה שהוא צריך בזמן שהוא פתח את המזוודה הקטנה שלו שם סוגים שונים של מחטים ואזמל נגלו אל עיניי ולא גרמו לי להיות רגועה. "תנסי להישאר רגועה, זה חשוב" הוא לחש. "אתה לא יכול לתת לה משהו להרגיע את הכאבים?" ליאם שאל כשהביט בפניי הסובלות. "לא בשלב כל כך מוקדם בהריון" הוא מסביר ואני מביטה בליאם.

"אל תדאג לי, אני בידיים טובות, קייט פה, מליסה פה, הרופא ידאג ששום דבר רע לא יקרה" ניסיתי להרגיע אותו, אך ראיתי שזה לא באמת עזר. הוא התכופף אלי, מחזיק את ידי ומנשק אותה. "אתה צריך ללכת" אני לוחשת כשהדמעות תקועות בגרוני. "אני לא יכול לעזוב אותך ככה" הוא מנענע בראשו. "אני אהיה בסדר, אני מבטיחה" חייכתי אליו והוא הנהן, יודע שהוא חייב ללכת להכין הכל למתקפה שעומדת לקרות בעוד כמה שעות.