"לאלי" כולם קראו בבהלה. "את בסדר? תראי לי!" ליאם התכופף אלי וניסה להוריד את ידי מראשי. "מה עשית?!" מליסה צווחה לכיוונו, אך ידעתי שהוא יותר מודאג מכולם כרגע. הוא לא ניסה למשוך אותי, הוא ניסה להשתחרר מהאחיזה שלי. הוא חשב שאם ימשוך חזק אני אעזוב, אך רק חיזקתי את אחיזתי בו והובלתי לתוצאה הזאת.
"לא התכוונתי" הוא לחש קרוב לפניי ולבסוף הורדתי את ידי מראשי, מביטה ישירות בעיניו. "אני לא יכולה יותר" מלמלתי לעצמי והרגשתי את הדמעות מצטברות בעיניי. "מה?" הוא שאל ובדק את ראשי, מוודא שלא נפצעתי. "להחזיק אותך" עניתי והרמתי את עיניי אליו. "לאלי, מה את אומרת?" קייט נזפה בי בעצב וליאם הביט בי בבלבול.
"שרדתי הכל בעולם הזה שלך. לא משנה כמה קשה זה היה החלטתי להישאר איתך, אבל בכל פעם שמישהו רודף אחרינו אתה מתבצר ומתרחק ואני לא מסוגלת יותר להחזיק אותך בניגוד לרצונך כשאני יודעת שאתה הולך לעבודה ומתעסק בדברים מלוכלכים שיכולים להרוג אותך בכל רגע. אתה משאיר אותי פה בלי להתחשב ברגשות שלי ובמה שאני רוצה. יש לך מושג בכלל מה אני עוברת?" התאפקתי לא לצעוק וניגבתי את הדמעות מעיניי. "אני יודע. אני מנסה לתקן-" "לא! אתה לא מנסה לתקן שום דבר. אתה רק מסלק עוד מכשול שאתה יצרת אבל יבואו עוד ועוד וזה בחיים לא יגמר!" צעקתי ודחפתי אותו במעט הכוחות שהיו לי.
"זה לא בריא לך להוציא כל כך הרבה אנרגיה. הרופא אמר שאת צריכה לנוח-" הוא התחיל לומר, אך עצרתי אותו כשאני מרימה את ידי באוויר. "לא אכפת לי מהמצב הפיזי או הנפשי שלי כרגע אתה לא קולט את זה? פעם אחת תקשיב ברצינות למה שאני אומרת!" קפצתי את אגרופיי בכעס והבטתי סביבי. כולם נראו המומים ומודאגים אבל הם לא אמרו מילה.
"מה את רוצה להגיד?" הוא ניסה להיות סבלני. "תפרוש מכל העסקים הלא חוקיים שלך ומכל קשר שלך לעולם התחתון ותחייה איתי כמו משפחה רגילה" הצעתי, יודעת שזאת הצעתי האחרונה להקים עם ליאם משפחה כי אם זה נכון ואני באמת בהריון, אני לא מסוגלת לגזור על ילד תמים להיוולד לעולם כזה.
"את מדברת שטויות כי את נסערת כרגע" הוא אמר בהתעלמות מכל הרגשות והניסיונות שהגשתי לו. "לא עשיתי את זה בעבר, אבל אין ברירה אחרת. תבחר" הוריתי לו והוא הביט בי ובכולם בבלבול. "לבחור מה?" הוא שאל, בולע את רוקו בכבדות. "תעזוב את זה או תעזוב אותי" הצבתי בפניו את האפשרויות, מתפללת שיבחר בי הפעם.
"את-" הוא התחיל ונעמד על רגליו, מנענע את ראשו. "את נסערת כרגע" הוא חזר על עצמו. "אני צריך לחזור לעבודה. תלכי לנוח ותירגעי, אני אגיע מאוחר יותר" הוא הוסיף ופי נפער. אני מניחה שהוא עשה את הבחירה שלו. "תזכור שזאת הייתה ההחלטה שלך!" ניגבתי את דמעותיי וסימנתי למליסה שתעזור לי לקום ולהתיישב על הכיסא שלי. "לא בחרתי בשום דבר ואת לא באמת מתכוונת לזה. התחתנו לא מזמן וכשהתחתנו ידעת שזה העולם שלי, אז אני מאמין שאת אומרת את כל זה כרגע מתוך כעס ועצב. אני מבטיח שאני אפנה לך יותר זמן ותשומת לב ממחר"
דבריו גורמים לי להישאר המומה. נראה שליאם לא מאמין שאני אעשה את זה הפעם, כמו שעשיתי תמיד. "אני צריך ללכת. תטפלו בה טוב" הוא קרא אחרי כולם ומיהר ללכת. לא היה דבר שיכולתי להגיד לו יותר, הוא השאיר אותי חסרת מילים.
"לאלי, הוא אידיוט והוא עושה מיליון טעויות אבל אל תגידי דברים כאלה סתם" מליסה ביקשה ואני נשארתי עם מבטי ההמום שלאט לאט הפך אדיש. "התכוונתי לכל מילה שאמרתי" לחשתי והאנחות מכולם נשמעו סביבי. אני מניחה שהם לא מאמינים לי כמו ליאם, אבל עכשיו זה שונה. עם כל דקה שעוברת אני רק נהיית בטוחה יותר ויותר שאני באמת בהריון ואם ליאם לא יכול לוותר על דברים כאלה בשבילנו, אני מניחה שהפעם באמת אצטרך לוותר עליו.
ביקשתי שיעזרו לי לעלות לחדרי, נשכבת במיטה ומביטה בקיר החלק בעוד שהדמעות מרטיבות את מיטתי. אני לא בטוחה כמה זמן המשכתי לבהות כך, אך בשלב מסוים הדלת נפתחה ונסגרה. ידעתי שליאם הגיע וניסיתי לאסוף את עצמי ואת האומץ שלי. "את ישנה?" הוא נשכב לידי והתקרב אלי, נוגע בכתפי ומנסה להציץ בפניי. "אני מניח שאת כועסת מאוד. אני מצטער. זה כואב?" הוא הניח את ידו על ראשי ונענעתי אותו בשלילה. "יופי. אני גם שמח שנרגעת קצת" הוא אמר והתקרב עוד קצת.
אני מניחה שהוא חושב שהסיבה שעשיתי את כל זה הייתה שלא קיבלתי ממנו מספיק תשומת לב ובגלל שהוא התרחק ממני מאז המקרה עם אלכס. "היה לי קשה לראות אותך סובלת אחרי כל מה שקרה, אבל אני מניח שאני צריך להבין שלך קשה יותר ואת צריכה אותי לצידך" הוא לוחש באוזני ומנשק בעדינות את לחיי. "אל תכעסי עלי, אני אעשה כל מה שתרצי" הוא הציע וגופי התקשח.
הסתובבתי אליו, מביטה בעיניו כשפניו סנטימטרים ספורים ממני. "הכל?" שאלתי והוא הנהן עם חיוך קטן על פניו. "תעזוב את כל העסקים המסוכנים" ביקשתי כמו קודם, מנסה הפעם לקבל תשובה חיובית, אך חיוכו ירד והוא נענע בראשו. "הכל חוץ מזה" הוא תיקן את עצמו וסגרתי את עיניי בכאב, מחכה כמה שניות לפני שאני פותחת אותן. "אז יש רק עוד דבר אחד שאני רוצה" אמרתי, מנסה להשאיר את קולי יציב, אך ללא הצלחה. "ומה זה?" הוא הרים את ידו וניגב את דמעתי עם אגודלו כשהמילים יצאו מפי והוא קפא. "מ..מ..מה?" הוא שאל בחוסר אמונה. "אני רוצה להתגרש" חזרתי על דברי פעם נוספת וליאם נשאר קפוא מול מבטי ואני מנסה להילחם בדמעות הצורבות את עיניי ומאיימות לצאת בכל רגע ולהטביע אותי בים של כאב.
***********************
ממש שמחתי לראות את התגובות שלכן וגם אני מאוד שמחה לחזור.
בעניין הדברים ששאלתם אותי, הפרקים לעונה הזאת לא כתובים ואני כותבת אותם ממש לפני שאני מעלה ככה שגם אם אני רוצה לעשות לכם מרתון, זה יהיה נורא קשה לי ואין לי מספיק זמן בשביל לכתוב לכם מרתון.
אני גם רוצה להבהיר שבפרק הקודם, ליאם לא דחף אותה בכוונה אל הרצפה אלא שהיא החזיקה בו חזק והוא ניסה להשתחרר ולכן בטעות היא נפלה על הרצפה ונפגעה מהכיסא.
YOU ARE READING
save me from you 2
Romance*** עונה שנייה לסיפור save me from you *** אחרי הסוף הטוב הייתי בטוחה שאוכל להתחיל את חיי החדשים עם הגבר שאני אוהבת. הייתי בטוחה שהכל נגמר ונוכל להיות מאושרים סוף סוף. הייתי צריכה לדעת שבעולם שאנחנו חיים בו זה לעולם לא יגמר והסוף הזה היה רק ההתחלה...
