ליאם התכופף אל רגלי ונגע בעדינות מסביב לשתי הנקודות הקטנות, שואל אם זה כואב. "אני לא מרגישה כאב. צעקתי כי נבהלתי שדרכתי על משהו אבל זה לא ממש כואב" אמרתי והוא נעמד מולי. "אנחנו צריכים לבדוק את זה אצל רופא. הנחש יכול להיות ארסי" ליאם אומר ולוקח את ידי, מנסה למשוך אותי אל הבית, אך אני מתנגדת. "עוד לא הבנת? אין אנחנו יותר" הבהרתי לו והוא עזב את ידי. "אוקי, אם לא תקשיבי לי בתור אשתי לפחות תבדקי את עצמך בשביל התינוק, זה מסוכן" הוא בלע את רוקו וחיכה לתשובתי. ידעתי שאם אתן לו תשובה שלילית הוא פשוט ימשוך אותי משם, אז העדפתי פשוט ללכת אחריו.
ליאם הודיע לי שהוא קרא לרופא והוא יגיע בקרוב ואני הפגנתי אדישות לגבי כל דבר שאמר כשהוא מתרוצץ בלחץ ושואל אם אני בסדר בכל שנייה. כעבור זמן שהרגיש כמו נצח, הרופא הגיע ובדק את רגלי. "ראית את הצבעים של הנחש?" הוא שאל בניסיון לזהות את הסוג ולהקל על עבודתו שנהייתה קשה יותר מאז שנכנסתי אל חייו של ליאם. "לא ראיתי כלום" אמרתי והוא המשיך לבדוק את רגלי כשהוא שואל שאלות. "הנחש שהכיש אותך לא ארסי" הוא אומר ומשום מה אני לא מופתעת.
"אתה בטוח?" ליאם שאל בטון מאיים והרופא הנהן בהשפלת ראש. התגובה של אנשים כשהם רואים את ליאם נראית לי מוזרה מהצד עכשיו, אך כשאני נזכרת בתקופה לפני שהייתי עם ליאם וגם כשהיינו ביחד היו פעמים שהוא הצליח להפחיד אותי כך. "אני הולכת לחדר" אמרתי ועקפתי את ליאם, עולה במדרגות ופונה לחדר בו שהיתי קודם, אך עוצרת כשאני שומעת את קולו של אריק שוב. "אני לא יכול לספר לך יותר ממה שאמרתי לך, אם זה יגיע אל לאלי אח שלך יהרוג אותי" אריק אמר והבנתי שהוא מדבר עם מליסה שוב.
הבנתי כבר מהשיחה הקודמת שהם דיברו על הבחורה הזאת, הבחורה שמנסה להרוג אותי וכנראה שליאם עסוק בימים האחרונים כי הוא מנסה למצוא אותה או לטפל בבעיה הזאת, אבל זה לא משהו שאני לא ידעתי קודם, אני לא יודעת למה כולם מנסים להסתיר את זה ממני כמו ילדה קטנה.
"תגיד לו שלא יסכים" מליסה יבבה. למה היא בוכה? המצב כל כך גרוע? "את יודעת שאני לא בעמדה של להורות לו מה לעשות ובמקרה הזה אפילו לא לייעץ. הוא לא מקשיב לאף אחד" אריק הסביר ומליסה המשיכה ליבב. "אם הוא יסכים לתנאים שלה זה רק יסתבך. גם אם זה רק ניסיון כדי להוריד אותה, הוא יכול להיפגע" היא כמעט צעקה והתקדמתי כמה צעדים קדימה, נותנת להם לראות אותי ולהבין ששמעתי הכל.
"מי זאת" שאלתי אותם והם פערו את פיהם בבהלה. "קריסטי" קולו של ליאם נשמע מאחורי והסתובבתי אליו בהלם מהשם ששמעתי. "קריסטי? זאת שעבדה אצלך?" שאלתי והוא הנהן. היא זאת שהכניסה אותי אל ביו בכל פעם והביטה בי בכעס וגועל, אבל יותר מזה, היא הבחורה שתפסתי אותו איתה ליד הבית אחרי שנפרדנו. הוא כמעט שכב איתה מול עיניי ולבסוף זרק והשפיל אותה כשאמר לה לעוף משם כשהיא חצי ערומה.
"למה היא רוצה להרוג אותי?" שאלתי אותו והוא נאנח, מכין את עצמו לספר את האמת. "בגלל שזרקתי אותה בשבילך. היא לא שכחה את הפעם האחרונה והגיעה אלי קצת אחרי בניסיון שאקח אותה בחזרה, אבל לא הסכמתי. היא כנראה רוצה לפגוע בך כי היא חושבת שאני אהיה איתה אם את לא תהיי" הוא הסביר הכל בנשימה אחת וההבנה הכתה בי. "אבל איך היא מצליחה לפגוע בנו כשיש סביבנו מיליון שומרים ולה אין כלום?" שאלתי ואריק נעמד מאחורי ליאם. "לא חסרים אויבים. היא נראית טוב וחכמה מספיק בשביל להפיל מישהו. היא יצאה עם אחד האויבים הגדולים של מר קייג' והיא מפעילה את השומרים שלו" אריק ענה על שאלתי וכיסיתי את פניי בידי בייאוש. איך אנחנו נתמודד עם זה עכשיו?
"היא גם עבדה בצמוד לליאם אז היא מכירה הכל, יותר קל לה לפגוע בכם" מליסה התערבה וידי עברה לראשי, מחזיקה אותו בחוזקה בניסיון לעכל ולהבין הכל בלי להשתגע. עד שנפטרנו מסקוט אנחנו צריכים להתמודד איתה. מתי זה יגמר? מה אם כל החיים שלנו יראו ככה?
***********
אני לא יודעת מתי יעלה פרק למרות שחופש. אני איבדתי את רוב העניין בסיפור בגלל שאני מתעסקת בהרבה דברים אחרים ואין לי כל כך ראש לזה. אני לא אפסיק את הסיפור לגמרי, אבל אני לא יודעת מתי יעלה פרק ומה יהיה האורך שלו. אני כן אשתדל לסיים את הסיפור ולא להפסיק באמצע.
מצטערת אם אכזבתי אתכם
YOU ARE READING
save me from you 2
Romance*** עונה שנייה לסיפור save me from you *** אחרי הסוף הטוב הייתי בטוחה שאוכל להתחיל את חיי החדשים עם הגבר שאני אוהבת. הייתי בטוחה שהכל נגמר ונוכל להיות מאושרים סוף סוף. הייתי צריכה לדעת שבעולם שאנחנו חיים בו זה לעולם לא יגמר והסוף הזה היה רק ההתחלה...
